חומש שמות

דבר החסידות - פרשת שמות תשע"ב

פרטים: קטגוריה: פרשת שמות; פורסם ברביעי, 06 ינואר 2021 05:13; נכתב על ידי Super User; כניסות: 570

ב"ה

דבר החסידות – פרשת שמות – כ"ד טבת

לקראת, יומא דהילולא רבה של כ"ק רבינו הגדול בעל התניא והשו"ע, בעש"ק כ"ד טבת הבעל"ט, הננו מתכבדים להגיש 'מעשה רב' – סיפור מבעל ההילולא, וכן 'סדר היום' של יהודי, שמיוסד בעיקרו על תורת אדמו"ר הזקן.

לא לשבור...

כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ סיפר, שפעם אחת הביא אחד החסידים לאדמו"ר הזקן קופסת טבק מוכספת במתנה. אדמו"ר הזקן מיאן להשתמש בקופסה לשם הטבק, באומרו: "יש איבר אחד באדם שאינו בעל-תאווה, ורוצים גם אותו להלעיט בתאווה?!...", והשתמש במכסה הכסף המבריק שלה כמראה לכוון את התפילין-של-ראש.

פעם סיפרו סיפור זה במעמד כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק (נכדו של אדמו"ר הזקן), והתבטאו שאדמו"ר הזקן שבר את המכסה מהקופסה. העיר הצמח-צדק: "עניינו של הסבא לא היה לשבור. הוא לא שבר לא את עצמו ולא את הזולת. מסתמא המכסה היה מחובר לקופסה בחוט, והסבא הסיר את החוט המחבר, אבל לשבור הוא לא שבר".

הרבי זי"ע, באחת ההתוועדויות, ביאר סיפור זה והפיק ממנו תוכן עמוק בעבודת ה':

אדמו"ר הזקן השתמש במכסה לצורך יישור התפילין על הראש. עניינן של התפילין הוא – לשעבד את המוח והלב לקב"ה. היה אפשר לחשוב, ששעבוד מוחו וליבו של האדם לאלוקות קשור בשלילת ובשבירת מציאותו. על כך אומר אדמו"ר הצמח צדק, שאצל אדמו"ר הזקן לא היה עניין של 'שבירה' כלל. בגילוי פנימיות התורה, ובהסבירו את עניין אחדות ה', לא רצה רבנו הזקן לשבור ולשלול מאומה. לא את עצמו, לא את הזולת ואפילו לא את הדומם.

(מתוך הקדמתו של החוזר הגה"ח הרב יואל כהן שליט"א לספרו "שיעורים בחסידות. וראה הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים עמ' ו. לקו"ש ח"ג עמ' 852. תו"מ חכ"ח עמ' 25)

~~~

"סדר היום" שנלמד משֵמות

פרשתנו פותחת "ואלה שמות בני ישראל . . ראובן שמעון וגו'".

ויש לבאר את שמות השבטים בעבודת ה' היום-יומית של כל יהודי.

ולפני כן יש להקדים את שלושת האבות אברהם יצחק ויעקב, שהם ההכנה לעבודת היום, כדלקמן:

אברהם אבינו – נאמר בו (וירא יח, יט) "למען אשר יצוה את בניו גו לעשות צדקה וגו", ועליו דרשו את הפסוק (ישעי' מא, ב) "מי העיר ממזרח צדק" (שבת קנו, סע"א) – וזה רומז על הצדקה שיש לתת בבוקר לפני התפילה, כנאמר בגמרא (ב"ב י, א) "רבי אלעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי. אמר דכתיב אני בצדק אחזה פניך".

יצחק אבינו – היתה עבודתו בחפירת בארות (ראה הביאור ע"פ חסידות בתורה אור ר"פ תולדות) – וזה רומז על הטבילה במקווה שקודם התפילה.

יעקב אבינו – היה "איש תם יושב אוהלים", לימוד התורה – וזה רומז ללימוד מוסר (חסידות) שלפני התפילה, כמבואר בלקוטי תורה (פ' תבוא מג, ג) שלפני התפילה צריך ללמוד "דברי מוסר הנמצאים בזהר".

ובהמשך לזה באים שמותם של השבטים [כמבואר בתורה אור פ' ויחי על ארבעת השבטים הראשונים]:

ראובן – הוא מלשון ראיה ("כי ראה ה' בעניי", ויצא כט, לב), וזה רומז על אהבה, כי ראיה היא מקרוב ואהבה היא עניין של קירוב (כסיום הפסוק: "כי עתה יאהבני אישי"), וכן מוצאים שהקב"ה אומר (הושע ט, י) "כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם" שהיא ראיה דרך חיבה – וזה כנגד פרשה ראשונה של ק"ש שעניינה "ואהבת את ה' אלוקיך", בחינת חסד.

שמעון – הוא מלשון שמיעה ("כי שמע ה' כי שנואה אנכי", שם פסוק לג), וזה רומז על יראה, כנאמר "ה' שמעתי שמעך יראתי" (חבקוק ג, ב) כי שמיעה היא מרחוק ויראה היא תנועה של ריחוק, כנאמר "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק" (יתרו כ, יד) – וזה כנגד פרשת "והיה אם שמוע" שהיא בקו היראה: "השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו'", בחינת הגבורות.

לוי – הוא מלשון חיבור ("הפעם ילוה אישי אלי"), וזהו שמתחברים לקב"ה ע"י התורה, כשהשכל מתאחד עם חכמת ה' – וזה כנגד ברכת "אמת ויציב", כי "אמת ויציב . . ונחמד ונעים . . הדבר הזה עלינו" נאמר על התורה, שהיא תורת אמת, בחינת התפארת.

יהודה – הוא מלשון הודאה ("הפעם אודה את ה'), והודאה נובעת מביטול, שלכן כשאומרים "מודים אנחנו לך" משתחוים, וכן בעלינו "ואנחנו כורעים ומשתחוים ומודים" – וזה כנגד תפילת שמונה עשרה שהיא "כעומד לפני המלך", ויש בה השתחוואות תחילה וסוף והיא בלחש, שהוא עניין הביטול, בחינת המלכות.

ואחרי התפילה מגיע:

יששכר – קביעות עתים לתורה מיד אחר התפילה, כנאמר בשו"ע (או"ח ריש סי' קנ"ה).

זבולון – הוא העסק בענייני העולם אח"כ, שאחרי התפילה והתורה צריך להיות "הנהג בהם מנהג דרך ארץ" (ברכות לה, ב. ובשו"ע שם ס"ב: "אח"כ ילך לעסקיו").

דן – על שם "דנני אלקים", שבזמן העסק צריך לדון עצמו על כל דבר אם הוא ע"פ רצונו של הקב"ה, כמסופר בפסחים (ד, א) על מי שהיה אומר תמיד "בוא לדין" אמרו עליו: משמע שהוא משבט דן.

נפתלי – על שם "נפתולי אלקים נפתלתי" [נתחברתי – רש"י], שיהיה התכלית שלו בכל מעשיו – לחבר את העולם לקב"ה, באופן של "בכל דרכיך דעהו" (משלי ג, ו), שכל ענייניו יהיו כלי לאלקות.

ואז:

גד – מלשון "בא גד", יהיה מזל טוב וברכה בעסקיו ובכל ענייניו.

ואשר – זה יהיה באופן של "שמנה לחמו", כפי שנאמר באשר.

יוסף ובנימין – רומזים על שני אופני העבודה בעולם: צדיקים ובעלי-תשובה, כי יוסף הוא על שם "יוסף ה' לי בן אחר" שהופכים את ה"אחר" לבן, וכן יוסף ירד למצרים וכו' – עבודת בעלי-התשובה. ובנימין [הוא היחיד ש]נולד בארץ ישראל ו"מת בעטיו של נחש" (ב"ב יז, א) – עבודת הצדיקים.

שבת שלום!

מבוסס על: רשימות חוב' כ' בתחילתו, תחת הכותרת "סדר היום" (ברשימות הוצ' תשע"ח: ח"א עמ' 343). בגוף הרשימה סדר השבטים שונה והכנסתי אותם כאן כסידרם למען ירוץ בו הקורא, כמו"כ השבטים ראובן-יהודה לא נתבארו ברשימה ורק נכתב בקיצור "ק"ש, אמת ויציב, ושמו"ע תו"א ויחי" ורשמתי נקודות מהביאור בתורה אור. הרעיון לעיבוד מהרב יוסף הכהן שי' רוזנפלד, בביהכנ"ס "היכל מנחם מענדל", מרום כנען, צפת עיה"ק.

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.