חומש שמות
דבר החסידות – פרשת שמות
- פרטים
- קטגוריה: פרשת שמות
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 22:51
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 479
ב"ה
דבר החסידות – פרשת שמות
להפוך את ה'חמור' לקדושה
מעשה בחולה אחד, שהרופא התייאש ממנו, והחולה הלך ונחלש עד שכבר לא יכל לדבר.
והזדמן הבעל-שם-טוב לאותו כפר וביקשו שיבקר את החולה. מיד צוה הבעש"ט לבשל לו מרק של בשר. נתנו לו את המרק והחולה התחיל לדבר ותוך זמן קצר התרפא לגמרי.
התפלא הרופא מאוד למראה החולה שהבריא, ושאל את הבעש"ט איך ריפא אותו, הלוא אני יודע שהגידים שלו התקלקלו באופן שאי אפשר לתקן אותם?
ענה לו הבעש"ט: אתה 'השגת' את החולה בגשמיות, ואני 'השגתי' אותו ברוחניות. כידוע, שס"ה מצוות לא-תעשה הם כנגד שס"ה גידים שבאדם. אני דיברתי עם ה'נשמה' שבאדם שיעשה תשובה, וממילא נתקנו כל הגידים שלו, ואז יכולתי לרפאותו.
(סיפורי חסידים להרש"י זוין על פסוק "ורפא ירפא", פ' משפטים סיפור 199)
~~~
על הפסוק (פרשתנו ד, ב): "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור" מפרש רש"י (ע"פ פדר"א פל"א): "חמור המיוחד, הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק, והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו שנאמר "עני ורוכב על חמור"".
ויש לדייק, שאנו מוצאים שינוי מהותי באופן השימוש של החמור אצל אברהם, משה ומשיח:
אברהם אבינו – לא רכב על החמור וגם לא הרכיב עליו מישהו, רק הניח עליו את העצים והמאכלת*. וגם לשונו של רש"י כאן: "הוא החמור שחבשאברהם".
משה רבינו – הרכיב את אשתו ובניו על החמור (כנאמר בכתוב כאן), אבל הוא עצמו לא רכב עליו.
ומלך המשיח – ירכב בעצמו על החמור. ויתרה מזו, כלשון רש"י כאן: "עתיד מה"מ להגלות עליו".
ויש לומר הביאור בזה:
מבואר במפרשים כאן**, ש"חמור" רומז על "חומר" הגוף וחומריות העולם [וכידוע גם פירוש הבעש"ט (כתר שם טוב בהוספות סט"ז) על הפסוק "כי תראה חמור שונאך גו'", שהכוונה לחומר הגוף]. וזהו הקשר שמשיח ירכב על חמור דווקא, כי תכלית הגאולה היא זיכוך ובירור החומר; הן של האדם, והן של העולם כולו, כלשון התניא (פרק לו) שתכלית בריאת העולם תהיה לימות המשיח "שאז יזדכך גשמיות הגוף והעולם ויוכלו לקבל גילוי אור ה'".
וזהו ההבדל בין שלשת התקופות:
בימי אברהם אבינו – טרם ניתנה תורה, ועדיין לא היה בכוח לזכך את גשמיות העולם רק להכניע את החומר שלא יפריע לקיים את רצון ה', לכן אברהם לא יכל לרכוב על החמור (שפירושו שהחמור עצמו מסייע לקדושה), רק, כלשון רש"י: "הוא החמור שחבש אברהם", הכנעת החומר.
בימי משה רבינו – כאשר עברו בנ"י את "כור הברזל" במצרים, הגיע העולם למצב שניתן לברר גם את חומר העולם [וזו היתה הכנה למתן תורה, שמאז נעשים החומרים של המצוות לחפץ של קדושה] ויכל כבר להיות "וירכיבם על החמור", שהחמור נעשה כלי לקדושה. אבל עדיין משה עצמו לא רכב עליו כי לא ניכר בגלוי שהחמור נהפך לקדושה ("החמור נשאר חמור").
אבל בימות המשיח – כאשר חומריות העולם עצמה תתהפך לקדושה, כנאמר "וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר" – אז ירכב משיח בעצמו על החמור, ויתרה מזו – "עתיד מלך המשיח להגלות עליו", כי יהיה ניכר וגלוי שכל העולם נברא לגלות את "אמיתת המצאו" של הקב"ה.
שבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק לא, שמות שיחה ג (עמ' 15 ואילך. השיחה בלה"ק במקור) וראה ג"כ לקו"ש ח"א וישלח סעיף ז-יב (עמ' 70-73 ובמתורגם ללה"ק עמ' 61-63). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" שמות (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' נה-ז.
______________
*) כי לא נאמר שרכבו על החמור, משמע שהלכו ברגל. ואח"כ, כשהשאיר אברהם את נעריו עם החמור, נאמר "ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו, ויקח בידו את האש ואת המאכלת" (וירא כב, ו), משמע שעד אז היו העצים והמאכלת מונחים ע"ג החמור.
**) ראה גור אריה (ובס' גבורות ה' פכ"ט). מנחה בלולה, פנים יפות ועוד.