חומש בראשית
פרשת בראשית - חלק ג' - הרב אריה קרן שליט"א
- פרטים
- קטגוריה: פרשת בראשית
- פורסם בחמישי, 29 אוקטובר 2020 19:56
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 737
פרשת בראשית - חלק ג' - הרב אריה קרן שליט"א
לפתח חטאת רובץ
הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ (בראשית ד-ז)
כאשר אדם שרוי בביתו הריהו לפי דרכו ולפי סדרו מימים ימימה, ואילו כאשר הוא יוצא מפתח ביתו, ללכת בדרכים, אזי מתגבר עליו יצרו מאד, משום שכאן נתקל הוא במניעות ובמכשולים שונים המפריעים לו בעבודת השם.
וזהו שאמר הכתוב: "לפתח" – ליד הפתח – שם "חטאת רובץ" ואורב לך בצאתך...
אין ליצה"ר שליטה וכוח על האדם להטותו מדרך הטוב רק במקום שיש פצע פתוח לפניו – כך אומר הגר"א.
היצה"ר אינו בא אל האדם ומבקש ממנו לעשות דבר שהאדם מקיים אותו ברמ"ח איבריו אלא היצר מחפש פתח כניסה, תופס את הספק, רגע של חולשה ואז האדם מתפתה לעבור עבירה.
מסופר על אחד מגדולי רבותינו, שלקראת סוף ימיו שם אדם מיוחד שיעיר אותו מידי בוקר לתפילת הנץ. שאלו אותו תלמידיו: רבינו, יש מניינים מאוחרים ואדם בגילך אינו צריך לקום כל כך מוקדם.
ענה להם: עוד מעט ואני צריך להשיב נשמתי לבוראי. כאשר אגיע לבי"ד של מעלה ישאלו אותי: שולחן ערוך קיימת? ויתחילו לבדוק סעיף אחר סעיף בשולחן ערוך ומה אענה להם כאשר ישאלו האם קיימת את כל המצוות? ויתחילו לבדוק בסעיף הראשון בשו"ע בו נאמר "יתגבר כארי לעבוד את בוראו שיהא הוא מעורר השחר". מה אענה להם על שאלתם לסעיף הראשון" האם כבר כאן אתחיל לגמגם בתשובותיי? אבל אם את הסעיף הראשון אני אעבור בשלום, ממילא לגבי שאר הסעיפים גם אם יהיו בעיות אני אסתדר אבל לפחות ההתחלה היא חשובה מאוד.
אין ספק, היצה"ר בא ואומר לאדם: תפילה ודאי היא חשובה ויש להתפלל במניין אבל יש מצווה "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". אינך צריך לקום כל כך מוקדם. יש מניינים מאוחרים – ב-שמונה, תשע ואפילו בעשר בבוקר, לכן תמשיך לישון ואח"כ כמובן תתפלל במינין ובעירנות.
אמר הגר"ע יוסף שליטה: "אם היה באפשרותי הייתי סוגר את כל המנינים המאוחרים!"
זו דרכו של היצה"ר – למצוא את הפתח אצל האדם ואצל כל אדם הגודל שונה: יש שפתחו רחב כאולם ויש שפתחו צר כמחט. והיצה"ר מכיר היטב מהי חולשתו של האדם.
מכאן יבדוק כל אדם היכן מנסה היצה"ר לפתותו, אילו היתרים הוא מוצא לו וידע כיצד להילחם בו. ולצערנו, היצר מכיר את מלאכתו היטב ועושה מלאכתו נאמנה ואין הוא מוותר ואין הוא מתייאש. הוא יודע היכן הפתח וכיצד להיכנס דרכו.
זאת הסיבה שאנו מתחילים מיד בסיומת התורה לאחר סיום פרשת "וזאת הברכה" את פרשת "בראשית" ואין אפילו שום הפסק בין סיום התורה לתחילתה. והסיבה היא כדי ליצור התחלה כדי ליצור את ההמשכיות בחיבור התורה.
היצר הרע הינו ערמומי ומתוחכם מאין דוגמתו. ופעמים רבות הוא מצליח לעטוף מידות מגונות כקנאה, תאווה וכבוד בעטיפות נמלצות של חרדה לדבר ה' וכיו"ב. (אור דניאל)
זהו יצר הרע, השולט באדם משעת יצירתו, שלא כיצר הטוב, שמתחבר לאדם מיום בר-מצוה (סנהדרין צ"א ב' ומדרש רבה קהלת פ"ד).
מעשה שהיה בשמחת בר המצוה של רבי ישראל מרוז'ין זצ"ל. הפנה אחד הרבנים החשובים שהשתתפו בשמחה שאלה אל חתן המצוות:
"כיצד הצלחת לעמוד עד עתה נגד יצר הרע, כשעדיין לא בא לעזרתך היצר הטוב?"
השיב הנער: "בכל פעם כשבא יצר הרע להסיתני, הייתי עונה לו תשובה ניצחת".
"ומהי התשובה?" התפלאו המסובים
"אמרתי לו, כי לפי ההלכה, אסור לו – לדיין לשמוע את דבריו של אחד מבעלי הדין, בטרם יבוא בעל הדין השני...(היצר הטוב" (מעשיהם של צדיקים)
למרות שהיצר הרע לפתח חטאת רובץ אל תישנאוהו למרות כי ליצר הרע יש רצון להכשיל את האדם. אין לו תועלת מזה אלא שהוא מקיים את רצון קונו לפתות את האדם בכל דרך משכנעת ובתוך פנימיותו היצר הרע מעונין שהאדם לא יכשל ולכן הפקחים יודו ליצר הרע שעל ידו הם זוכים לשכר הטוב, לטובת האדם, בודאי אין בעולם עבד שימרה פי רבו, ומאחר שהקב"ה רוצה שהאדם יעשה טוב ויקיים המצוות, כיצד יתכן שיבוא מלאך ויאבק עם הבריות שיעשו רע, אבל דעו כי תפקידו של היצה"ר לעשות רצון קונו. משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן שהיה אהוב עליו מאוד, וציוה עליו שלא ללכת עם אשה שאינה שלו, ואם יעשה כן לא יכנס לארמונו. הבן הסכים לקיים מצוות אביו ברצון רב. יום אחד ביקש המלך לדעת אם הבן מקים מצותו. מה עשה. בסמוך לו ראה זונה. קרא אותה המלך וציוה עליה שתתקשט יפה ושתלך לבנו ותפתהו לעשות עבירה עמה, בכל מיני פיתויים, ובזה יבחן המלך את בנו: אם ישים לב אליה או לא. והבן עמד בנסיון. שמח המלך והיה מוקיר בנו ומחבבו יותר ונותן לו מתנות יקרות. ונמצא ששכר טוב גרמה לו אותה זונה.
אף כאן, לולא היצה"ר שהוא המלאך המוות ההולך ומפתה את האדם שיחטא, לא היה ראוי לשכר טוב. ואמרו חז"ל: אשרי מי שלא פגע בו יצה"ר ואשרי מי שפגע בו. ואין כאן סתירה. כי אשרי מי שפגע בו יצה"ר והשיאו לחטוא והוא נאבק עמו ויכול לו. ואשרי מי שלא פגעו, היינו אם הוא אדם חלש המתפתה מהר, אשרי אם לא פגעו.
סיפר רבי צמח שלומוביץ, שבעיר אחת מערי ליטא, פרצה פעם מחלוקת גדולה שהיתה נטושה זמן רב, עד שגבר צד אחד והמחלוקת שככה. לאחר זמן הגיע ת"ח אחד לעיר והצטרף לצד החלש, ועי"ז שוב התעוררה המחלוקת בכל עוזה והגיעה השמועה הזו להגה"צ רבי ישראל סלנטר זצ"ל.
אמר על כך רבי ישראל: יש והיצר הרע מגדל יהודי ומפטם אותו בשבעים שנה של לימוד התורה הקדושה, הכל כדי שיוכל להצית מחלוקת, שכן בהיותו תלמיד חכם – כולם ישמעו לו וייסחפו במחלוקת. והוסיף ע"ז ר' צמח, בשם רבי שמחה זיסל מקלם, שזהו מה שחז"ל סיפרו על יוחנן כהן גדול ששמונים שנה שימש בכהונה גדולה ולבסוף נשה צדוקי, והוא שאמר דוד המלך (בתהלים לז,לב): "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו'', שהיצר הרע אורב וצופה לצדיק שנים ארוכות כדי שיוכל להמיתו.
וכבר ידוע המעשה שהיה באחד שקראו לו "דוד שותק", שהחוזה מלובלין זי"ע אמר עליו, כי היצר הרע שמר אותו אפילו מאבק לשון הרע, כדי שיאמינו ללשון הרע שיאמר פעם (מורשת אבות)
הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ (בראשית ד-ז)
לפתח קברך חטאתך שמור (רש"י)
וצריך ביאור אומר ה"חפץ חיים" – חטאת באה על שוגג ועוון חטא במזיד, הוא פשע במדרגה יותר גדולה, וא"כ למה החטאת שומרת על הפתח ולא העוון או הפשע?
אבל העניין מבואר עפ"י משל לסוחר שלווה מעות מכמה אנשים ולבסוף פשט את הרגל. נטפלו אליו הנושים וכל אחד חטף סחורה או חפצים מביתו. מי שהיה חייב לו אלף שקל חטף ומי שחובו הגיע לחמש מאות ג"כ חטף. והיה בעל חוב אחד שבעל הבית היה חייב לו רק עשרים שקל והוא ניגש ג"כ לחטוף. נטפלו אליו בעלי החוב הגדולים בטענה: "מילא לנו מגיעים סכומים גדולים אבל חובך קטן ומה לך בינינו"?
והלה השיב: גם חובי חוב הוא ומכיוון שפשט את הרגל כאן כולן שווין ויחטוף כל אחד המגיע לו.
כן העניין,שכל זמן שהאדם חי אין כל משחית יכול להשתלט עליו ומכיוון שמת הכל באים לתבוע את המגיע להם ואפילו החטאת,הבעל חוב הקטן ביותר גם כן שומר על הפתח.
והנה ידוע מאמרם ז"ל כי העושה מצווה אחת קונה לו פרקליט אחד ומי שלמד ועלתה בידו לתרץ דברי הרמב"ם או רש"י או תוספות יצאו המה לקראתו ויקבילו פניו בעולם האמת. ומעתה נקל לשער העלבון הגדול בעת שרבותינו הראשונים והאחרונים יצאו לקראת הנשמה פתאום יופיע גם המקטרג הנולד מהחטאת ויתבע את חלקו.
על כן לא יזלזל אדם גם בעבירות הקלות שאדם דש בעקביו,אותן עבירות שהאדם לא שם ליבו אליהן. גם הן יבואו ויתבעו את חלקו ביום פקודה. (אור דניאל)
ויאמר ה' אל קין למה חרה לך...ואם לא תיטיב לפתר חטאת רובץ (בראשית ד, ו-ז)
אמר השם יתברך לקין למה חרה לך? אין היצר הרע אורב אלא על פתחך שלך! משאתה פותח לו פתח בהתרשלותך, בקרירותך ובספקנותך מיד הריהו מופיע ובא, בבחינת "פירצה קוראת לגנב", והוא מביא אותך לידי המעשים הגרועים ביותר, ואפילו לידי רציחה. השתדל נא שלא להראות לו פתח פתוח, כי אז תיווכח לראות שאין לו כל שליטה עליך, אלא להיפך "ואתה תמשל בו". (אהל יעקב בשם הגר"א ז"ל לוקט ממעיינה של תורה)
אדם הראשון
ביום הששי ישב ה' על כסא קדשו ורבוא רבבות מלאכים עמדגו ממעל לו. ויאמר ה' נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ומשל בכל מעשי ידי, והיה מוראו על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים ותבוא האמת ותשתחו אל ה' ותתחנן אליו לאמור: "אל נא תברא את האדם כי יציק לי בשקריו ובכזביו. ויבוא החסד ויתייצב לפני ה' ויאמר: אנא ה'! ברא נא את האדם כי עשה יעשה חסד עם יצוריך! ויבוא השלם ויבך ויתחנן אל ה' ויאמר לה תברא את האדם ולבו רק רע יהיה כל הימים והרע לכל מעשי ידיך! ויבוא הצדק ויאמר אל ה' "תפל-נא תחינתי לפניך ובראת את האדם כי צדקות יאהב ורחם כל עני וכל דל יהושיעם בצר להם...!" יישמע ה' את הדברים האלה וישלך את האמת ארצה. ויאמרו המלאכים: למה, ה' עשית ככה להאמת? הלא היה חותמך! ויאמר ה' הלך ילך האדם בדרך האמת ואהב אותה בכל ליבו ובכל נפשו ושבה ועלתה שנית אלי!... ועוד המלאכי נדונים איש באחיו ויקח ה' עפר מארבע כנפות הארץ וייצר ממנו את האדם ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה ויעמוד על רגליו וירא את השמים ואת הארץ וכל צבאם וישתאה ושיתומם ויאמר מה רבו מעשיך ה'!! ויאמרו המלאכים: למה בראת את האדם? הלא הוא עפר ואפר והיו כל ימיו מכאובים וענינו כעס ורגזה? ויען ה' ויאמר לולא יצרתי את האדם, כי עתה לא בראתי גם את הצאן ואת האלפים וגם בהמות שדי וצפרי השמים ודגי הים! ועתה ידוע תדעו כי למען האדם נבראו כל אלה, ומרוחי אצלתי עליו ומשל ימשול בכל מעשי ידי! ויצו ה' ויעבירו לפני המלאכים את הבהמה ואת החיה ואת העוף שנים שנים, איש ואשתו וישאל ה' את המלאכים לאמור הגידו נא אם ידעתם את שמות היצורים האלה! ויענו המלאכים את ה' ויאמרו לא ידענו!.. ויאמר ה' אל האדם הגידה אתה את שמות כל אלה! ויען האדם ויאמר שם היצור הזה שור ושמות היצורים האלה חמור סוס גמל..." ויאמר ה' ומה שמך? ויען האדם ויאמר אדם שמי, כי מן האדמה נוצרתי. ויוסף ה' דבר אל הדם ויאמר ומה שמי? ויאמר האדם שמך אדני כי אדון כל היצורים אתה! ויהי כאשר כילה האדם לענות את ה' ויאמר ה' אלהי! בכל החיה והעוף אשר העברת פני ראיתי איש ואשתו ועתה הגדל נא את חסדך עמדי ונתת גם לי אשה והיתה עזר כנגדי! וישמע ה' בגול תחנוני האדם ויפל עליו תרדמה ויישן, ויקח אחת מצלעותיו ויבן אותה לאשה ויביאה אל האדם. וייקץ משנתו וירא את האשה העומדת לפניו וישמח בה שמחה גדולה ויאמר ברוכה את לה' לך יקרא אשה, כי מאיש לקחת...!
האישה הראשונה
וה' לא ברא את האשה מראש האדם או מעיניו או מאזניו לבלתי ירום ליבה ולא תמוד לראות ולשמוע את הכל גם לא בראה מפי האדם וליבו או מידיו ורגליו לבלתי תפשוק שפתיה ולא תקנא ולא תגע בכל דבר אשר לא לה ולא תרוץ אנה ואנה כל היום. ויברא ה' את האה מן הצלע, למען היותה מצניעה לכת כל הימים ועשתה את הטוב ואת הישר בעיני אלהים ואדם.
ויהי היום ויאמר מלך אחד ממלכי הגויים העובדים אלילים, אל אחד מגדולי ישראל לאמר מדוע גנב אלהיכם את הצלע מן האדם? ותשמע בת המלך את דברי אביה ותאמר אבי הטוב צוה נא והביאו אלי את אחד השופטים הרודים בעם! ויאמר המלך: למה לך השופט? ותענהו בתו לאמר כי יבוא השופט ושאלתי ממנו ליסר את הגנב אשר בא הלילה אל הארמון! ויאמר המלך הגידי נא לי, בתי, מה גנב האיש ההוא? ותענהו בתו ותאמר כאשר נפלה עלינו תרדמה ונישן, ויבוא האיש הארמונה ויגנוב גביע כסף וישם תחתיו גביע זהב! וישתאה המלך לדברי בתו ויאמר מי יתן ובאו גנבים כאלה הארמונה בכל לילה ולילה...! ותאמר הנערה ישים נא עתה אבי את ליבו למעשה אלהי העברים הן הוא לקח מן האדם הישן צלע ויתן לו תחתיה אשה! וישמע המלך את מענה בתו ויבן כי לא מחכמה דבר את דבריו.
החטא הראשון
והנחש הלך על שתים כאחד האדם כי בראו ה' לשרת את בני האדם ולעשות את עבודתם בבית ובשדה ולהביא אליהם מקצוי הארץ אבני שוהם וברקת וספירים וכל כלי חמדה. וירא הנחש את אדם וחוה חיים חיי עונג בגן העדן ויקנא בהם עד מאד. ויגש אל חוה ויאמר מדוע אינך אכלת מפרי העץ אשר בתוך הגן? ותענהו חוה ותאמר ה' צונו לבלתי אכול מפרי העץ הזה ולבלתי געת בו פן נמות! ועודנה מדברת ותעבור לפני העץ הזה, וימהר הנחש ויגש אליה ויהדוף אותה ותגע בענפיו, ויאמר הנחש ראי הנה נגעת בעץ ולא מת, לכן דעי כי לא תמותי גם אם תאכלי מפריו. וירא הנחש כי לא שתה חוה לב לדבריו ויסוף לדבסר אליה ויאמר ידוע תדעי כי אכל ה' מהעץ הזה ויחכם ויגדל ויחזק ויברא את התבל ומלאה... על כן צוה לך ולאישך לבלתי אכול מן העץ הנפלא הזה כי ירא הוא פן תאכלו והייתם כאלהים ובראתם עולמות אחרים! ויהי כראות הנחש כי לא נפתתה האשה גם באלה ויצר לו ויאמר הנה את ואישך נבראתם באחרונה ועל כן חכמתם ומשל תמשלו בכל היצורים אשר נבראו לפניכם... והיה א לא תמהרו לאכול מפרי העץ הזה וברא ה' אחריכם בריאה חדשה אשה תחכמכם ותגבר עליכם ואבדתם מהרה מעל הארץ הזאת!...ותשמע חוה את הדברים האלה ותאות ותאכל ותתן גם לאדם אישה ולהבהמה ולהחיה ולהעופות ויהי כאשר נגשה אל החול ותאמר לו הא לך מפרי העץ אשר בתוך הגן ואכלת אותו כאשר אכלו כל הצפרים אשר בגן ויאמר החול: חלילה לי מעשות את הדבר הרע הזה לעבור את מצות ה' ותוסף חוה לדבר אלו ולא שמע לדבריה ולא נפתה לה. ויאמר ה' עקב אשר עשה החול את הדבר הזה, על כן יחיה לעולם! וכל אלף ואלף שנים תצא אש מקנו ושרפה אותו ולא ישאר בכל גופו בלתי אם כביצה. ונהפכה מאחרי כן והיתה לצפור קטנה והלכה הלוך וגדל הלך וחזק עד אשר יחודשו נעוריו והיה בו כח לחיות עוד אלף שנים. ואל הנחש אמר ה' אנכי הטיבותי עמך ותלך קוממיות ומאכלך היה כמאכל בני האדם ותבוא היום ותעש את הרעה הגדולה הזאת לכן על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך. ויהי ברגע הזה וירדו מלאכי ה' מן השמים ויקצצו את רגלי הנחש וידיו. ויצעק הנחש צעקה גדולה ומרה ותשמע מקצה הארץ ועד קצה ואל האדם אמר ה' לו שמעת בקולי כי עתה הוציאה לך האדמה עצי פרי כעצי גן העדן, אולם עתה תאכל את עשב השדה, ויהי כשמוע האדם את הדבר הרע הזה ויחרד חרדה גדולה עד מאד ונטפי זעה גדולים כסו את פניו ויקרא! אהה ה' אלהים! הכבהמה אוכלת עשב אהיה? ויען ה' ויאמר: יען כי התעצבת אל לבך ותעצק אלי, לכן זאת אעשה לך "בזעת אפיך תאכל לחם".
האש הראשונה
ויגרש האדם ואשתו מגן העדן ביום הששי בערב ויבוא ה' לענוש את האדם כאשר אמר ותבוא השבת ותתטיצב לפני ה' ותתחנן אליו לאמר אדני אלהי השמים והארץ בששת הימים אשר בראת את עולמך, לא ענשת כל יצור ועתה כי בא היום השביעי אשר ברכתהו ותקדש אותו מכל הימים אתה אומר לענוש בו את האדם? הכזאת תהיה מנוחתי וקדושתי? אנא ה' רחם נא את האדם ונת אותו לנוח ביום שבת קדשך! וישמע ה' את דברי השבת וירף מן האדם ויתנהו לנוח ביום הקדוש הזה. וירא אדם את המעשה הגדול אשר עשתה השבת ויפתח את פיו ויאמר מזמור שיר ליום השבת! ותאמר השבת אליו לא לי, לא לי, כי אם לה' טוב להודות, לשמו נאה לזמר! ויהי כאשר ירד היום הקדוש ותבוא השמש והחושך החל לכסות את הארץ... והאדם לא ראה את החושך ולא ידע מה הוא, כי בשבתו בעדן גן אלהים ראה בו את האורה הגדולה אשר יביט בה איש מקצה העולם ועד קצהו, ויחרד האדם חרדה גדולה ויצא לבו ויאמר אויה לי! עתה כאשר ישופני החושך יבוא הנחש וישופני עקב!! וירא ה' את מכאובי לב האדם ויחמול עליו ויתן לו אבן אול ואבן צלמות, ויקח אדם את שתי האבנים ויך את האחת בשנית ותצא מהן אש ותאר את הלילה. וישמח האדם על האש שמחה גדולה, ויקרא ברוך ה' בורא מאורי האש!
הדמעה הראשונה
וה' ראה ללב אדם ואשתו וידע כי נחמו על המעשה הרע אשר עשו ויחמו עליהם ויאמר ילדים אומללים! אנכי שפטתיכם ואשב לכם גמול דכם ואגרשכם מהמקום הנחמד מגן העדן אשר ישבתם בו ותתענגו על רוב טוב ועתה הנכם באים אל מקום רעות וצרות רבות אשר לא ידעתם אותו עד היום הזה...אולם דעו כי בכל אלה לא תמו חסדי עוד, ואהבתי אתכם לא תחדל לעולם. ועתה הנה נא ידעתי כי תמצאנה אתכם רעות וצרות רבות וכבדו עלי כם ומררו את חייכם על כן אנכי מוציא לכם מאוצרי את המרגלית הזאת הלא היא הדמעה, והיה כאשר יקרכם אסון והמר לכם עד מאד, ולבבכם יכאב ונפשכם עליכם תאכל וירדו אז עיניכם דמעה והקלה את משא צרתכם ורוח לכם.
ויהי כדבר ה' את הדברים האלה ותרדנה עיני אדם וחוה דמעות ותתגלגלנה מעל לחייהם ותפלנה ארצה ותהיינה הדמעות ההן הראשונות אשר הרטיבו את האדמה. וכאשר הוסיף אדם ואשתו להוריד דמעות כן רוח וכן הונח להם, וכן שבה אליהם תקותם, ויורישו את הדמעות לבניהם ולבני בניהם עד דור אחרון ועל כן אין יצור בכל העולם בוכה ומוריד דמעה כאדם. מקור הדמעה הצפון בעיני כל איש כון תמיד להקל את מכאובי לבו הנשבר אפס כי בהתגבר היגון על האדם ומקור דמעתו יחרב וייבש אז תקומנה העיניים ולא תרדנה גם דמעה אחת ואין דבר בעולם ואין לנחומים אשר יקלו את ענות הנפש האומללה הזאת.
ויקם קין ויתנפל פתאום על הבל אחיו ויפצעהו וימחצהו וידקרהו ברגליו ובידיו ובערפו, כי לא ידע איפה יפצע את אחיו ומת, ויהי כאשר הרץ את גולגלתו וימת. וירא קין כי מת אחיו ויך אותו לבו ולא ידע מה יעשה עתה עם ההרוג. ויקרה ה' לפני קין שני עורבים נאבקים ומכים איש את רעהו בחזקה. ויגבר האחד על השני ויכהו וימיתהו ויחפור בחרטומו בור וישם בו את העורב ההורג ויקברהו, ויקם קין ויקח את הבל אחיו ויקברהו. ויהי כאשר נקבר הבל ויאמר קין אל לבו הבה אברחה מפני אבי ואמי כי יאמרו רק ידיך שפכו את הדם הזה!...ויהי הוא מתכונן לברוח וירא אליו ה' פתאום ויאמר הגם ממני תברח כאשר אמרת לברוח מפני אביך ואמך? אם יסתתר אי במסתרים ואני לא אראנו? ויוסף ה' לדבר אל קין ויאמר אי הבל אחיך ויען קין את ה' ויאמר ה' מה עשית? קול דמי אחיך צועקי אלי מן האדמה! ויתמה קין מאד ויאמר איכה ידעת את הדבר הזה? הלא אבי ואמי בארץ והם אינם יודעים את המעשה אשר עשיתי, ואתה ה' בשמים האמנם יש לך שם הולכי רכיל מגלי סוד? ויאמר ה' הלא את השמים ואת הארץ אני מלא ואין דבר נעלם ואין דבר נסתר ממני! ויאמר קין עתה ידעתי כי גדול אתה, ה, וגדול שמך! אנא סלח נא לעוני כי נחמתי כי עשיתי את הרעה הגדולה הזאת! ויאמר ה' יען כי נחמת על הרעה אשר עשית, על כן אחסר מעט מענשך צא מן המקום הזה והיית נע ונד כל ימי חייך. ויצא קין מלפני ה' ויפגשהו אביו ויאמר הנה נודע לי, כי עשית את הרעה הגדולה ותקם על אחיך ותהרגהו ועתה הגידה נא לי מה נגזר עליך? ויאמר קין ה' צוני לצאת מן הארץ הזאת ולהיות נע ונד כל הימים. ויאמר האדם מה גדולה חטאתך ומה קטן עונשך!! ויאמר קין לולא נחמתי על הרעה אשר עשיתי ולולא התחננתי אל ה' המרבה לסלוח כי עתה היה ענשי גדול מנשוא וישמע האדם את דברי קין ויצר לו מאד ויספור כפיו ויאמר אויה לי! מדוע לא נחמתי גם אני על עברי את פי ה' בשבתי בגן ולא התחננתי אליו?! הן הראיתי עתה לדעת כי קרוב ה' לכל קוראיו.
וילך קין הלוך והרחיק מארץ מולדתו ותרעש הארץ תחתיו,וינע קין בלכתו וינד. ויראהו החיות והבהמות ותנהמנה עליו ותחרקנה שניהן ותאמרנה הנה האיש אשר רצח את נפש אחיו...! הבה נאסף כולנו ובאנו אליו וטרפנהו...! וישמע קין את דבריהם ויתחלחל עד מאד. אולם כל הבהמות והחיות לא נגעו בו לרעה, כי ראו את האות אשר שם לו ה' וייראו מגשת אליו.
הוידוי הראשון
והאדם ירד במי גיחון ויבואו המים עד צווארו. ויצם שם שבע שבתות ימים וירזה משמן בשרו עד מאד. ואחר אמר אל ה' העבר נא את חטאתי אשר חטאתי לך בהיותי בגן העדן אנא ה' קבל נא את "תשובתי" וידעו אז כל באי עולם כי קרוב אתה לכל השבים אליך באמת ובלב שלם! וישמע ה' לקול תחנוניו ויאמר סלחתי כדבריך ויעל האד אל חו הנהר ויאמר בלבו אם "הלוחות" אשר יכתבם ה' באצבעו האחת יקדשו ויטהרו מאד אף כי גופי אשר עשוהו שתי ידיו! על כן הבה אחצוב לי מערה לגור בה וחצבתי בה מערה עמוקה ונסתרה, והיה כאשר יקרבו ימי למות וירדתי אל תוכה ונסתרתי מעיני כל חי ולא יבואו הדורות הבאים להשתחוות לעצמותי ולעבדן!
ע"ז הראשונה
ויהי שת בן מאה שנה וחמש שנים ויולד את אנוש ויהי אנוש איש יודע לתאר בשרד תבנית כל חיה וכל עוף ולעשות כל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת. ויחדל אנוש מעבוד את ה' וידבר על לב בני דורו לעבוד את התמונות אשר עשה ולהשתחוות להן. וישמעו רבים לקולו ויעזבו את ה' וישתחוו לעץ ולאבן. ויחר אף ה' ויעל עליהם את מי נהר גיחון וישחיתו עם רב. ויהי כאשר לא שתו החטאים לב לזאת ויוסיפו לחטא ויתן ה' את ההרים אשר זרעו עליהם בני האדם כנחושה ולא הצמיחה האדמה בלתי אם קוצים ודרדרים ויהי הרעב בארץ גדול מאוד. ויהי כאשר לא נוסרו גם באלה ויוסף ה' ליסרם ויסר מעליהם את צלמו – צלם האלהים – וימשלו כקופים ויראו חיתו יער ויחדלו מירא אותם וישחיתו מהם רב. ויהי כאשר הבאישו המתים ותהי רימה בגופותיהם וישתאו האנשים החטאים מאוד ויתמהו איש אל אחיו לאמור מה זאת?! הן לא הבאישו מתינו ורימה לא היתה בהם עד היום הזה!! ויהי כאשר לא חדלו האנשים מהקציף את ה' במעשיםה הרעים, ויאמר אמחה את כל האדם אשר בראתי!
המכתב הראשון
ויהי אנוש בן תשעים שנה ויולד את קינן. ויגדל הנער ויחכם וירא את מעשי אביו וישם על לב וידע כי רעי המה מאד. וה' מילא אותו רוח חכמה ודעת ויחכם וישכל מאד ויאסוף אליו אנשים רבים ויורם וילמדעם לעשות את הטוב בעיני ה'. וישמעו האנשים את דברי חכמתו ויתמהו איש אל אחיו ויאמרו הבה נמליכהו עלינו! ויעשו כן כאשר אמרו וימלך קינן על כל הארץ. ויעברו ימים רבים ויחדלו האנשים משמוע בקולו וילכו בשרירות ליבם ויקציפו את ה'. וידע קינן בחכמתו את אשר יקרה להחטיא באחרית הימים. ויקח לוחות אבן ויכתוב עליהם בעט ברזל כדברים האלה: הנה ימים באים והביא ה' מבול מים ומחה את כל היקום! ויקח קינן את הלוחות וישימם באוצרותיו, בימיו העלה ה' את מי אוקינוס הרבים והעצומים ויציפו על פני שליש האדמה.
כי עד עכשיו היה הנחש חשוב מאוד והיה נחשב מלך החיות של שאר היצורים ואילו מכאן ואילך הוא נתקלל יותר מכל הבהמות ומכל היצורים..
גן העדן
ולגן העדן אשר לארכו ולררבו אין קצה ואין תכלית שני שערים עשוים שוהם וישפה וכל אבן יקרה. ושש מאות אלף מלאכים המזהירים כזהר הרקיע על השערים הנפלאים ההם. ובגן בתוך עץ החיים, וענפיו הנחמדים נטושי מקצה הגן ועד קצהו. וחמש מאות אלף טעמים וריחות שונים איש מרעהו בעץ הנפלא הזה וחופות וכתרים עשוי שוהם וברקת וזהב פרוים שטוחים על פני כל הגן. ובין כל חופה וחופה, חיץ עשוי ענני נוגה וברקים ולפנים מן כל חיץ וחיץ שלוש מאות ועשרת עולמות נחמדים ונפלאים עד בלתי קץ ותכלית. ונהרי נחלי דבש וחלב ויין ושמן הטוב ועינות מי שושנים נותנות ריחות נפלאים שוטפים ועוברים בין העצים, ובכל אחת מפנות הגן שמונה מאות אלף עצי בשמים ושש מאות אלף מלאכים המזמרי בקול נעים וערב עד מאד והשמש, המאירה שם שבעתים, לא תחדל מזרח גם רגע, ויצאו קרני זהבה ובאו ופגשו את אבני השוהם ואת הברקות ואת הישפה המלאות את הגן והגדילו את נגהם ואת זהרם ומלא כל המקום ההוא אורה גדולה ונפלאה עד מאוד. וממעל לעץ החיים ינשאו עננים מזהירי ומאירי עד מאד והפיחו את הגן מארבע רוחות השמים ונזלו בשמיו ועלה ריחם הנפלא מקצה העולם ועד קצהו.
ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך האזנה אמרתי כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי (בראשית ד-כג)
לאחר מכן נפל ריב בין למך ובין שתי נשיו והם פרשו ממנו בגלל ב' סיבות. הסיבה הראשונה היא כי בידוע הוא שכל אחד נפרע מידה כנגד מידה. וכפי שהאדם עושה כך נעשה לו. וכן אמר הקב"ה לקין כשם שהרגת את הבל שהיו עומדים לצאת ממנו ארבע שושלות, אף האדמה תפתח את פיה ותבלע ארבע שושלות שלך והם חנוך, עירד, מחויאל, מתושאל, וק"ל שנה אחרי שהיה נע ונד בארץ, נהרג. וכך היה מעשה למך זה היה עור בשתי עיניו, וכל יום היה יוצא לציד. ובנו הקטן תובל קין היה מוביל אותו בידו. כשהיה רואה חיה אחת היה מודיע לאביו. ואע"פ שהיה עיוור היה פוגע בו בחיצו. יום אחד בהיותם בשדה עבר לפניהם קין, ובהיותו רחוק מאד סבור היה תובל קין כי הוא חיה, נתן רמז לאביו והוא שלח בו חץ והרגו. כשהלך לקחתו אמר ללמך אדוני. במקום החיה מצאתי אדם מת ויש לו קרן במצחו, ונצטער למך צער רב על שהרג את זקנו וספק כף אל כף ואירע שראשו של תובל הקטן נזדמן בין שתי כפות ידיו ומעכו לגמרי. וכך נשארו שני הרוגים, והם קין ותובל קין, ולמלך לא היה יכול לזוז ממקומו, כי היה עיוור. ונשאר לבדו באות שדה. וכשעברה השעה שבה היה צריך לחזור למקומו, יצאו אנשיו לחפשו, ומצאו אותו במצב זה, והם התחילו לבכות, באותה שעה פתחה האדמה פיה ובלעה ארבע משפחות אלו. וזה שאמר הכתוב כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברותי. ר"ל שהרג אדם וילד כאחד. לכן פרשו נשותיו ממנו. כי הן ידעו שכעבור שבעה דורות עתידים זרעו של קין לכלות מן העולם כפי שגזר הקב"ה. ומאחר שכבר נשלמו שבעת הדורות, והם קין, חנוך עירד, מחויאל מתושאל, למך, יובל, לא רצו להיות עוד עמו. ואלו היו טענות נשיו, ולמך הלך ופייס אותן ואמר להן שאין הן צודקות בזה שהן פורשות ממנו. כי לטענה הראשונה שלהן שהרג את קין ואת תובל קין והן מתייראות שמא יכלה זרעו בגלל העון הזה, עליהן להיות בטוחות שלא יארע להם שום רע על כך. כי מאחר שהרג את שתי הנפשות האלו בשוגג, אין בו שום חטא. אמר להן אף אם תאמרו שאני חייב איזה עונש,, הרי עונש זה יבוא לאחר הרבה דורות, שהרי רואות אתן שלגבי קין זקני שהרג אחיו במזיד תלה לו הקב"ה שבעה דורות, על אחת כמה וכמה לי שהרגתי בשוגג שלא ינקום ממני אלא כעבור הרבה דורות. ובענין הטענה השניה שאתן חוששות מגזרת ה' שאמר שלאחר שבעה דורות עתידים זרעו של קין לכלות מן העולם ולכן אין אתן רוצות להעמיד ולדות בעולם גם טענה זו שוברה הנ"ל בצידה, כי מאחר שאנו רואים שלקין שהרג במזיד תלה שבעה דורות, לי עאכ"ו ואע"פ שזה קל וחומר של שטות שהרי בודאי יקיים הקב"ה את גזרתו, וכאן לא שייכות התחכמויות, בכל זאת חשב למך כי העזרה שגזר הקב"ה שזרעו של קין יכלה לדור שביעי, הוא בתנאי שיהיו רשעים, אבל מאחר שהם כשרים אינם צריכים למות בעוון זקנם. זהו היה הויכוח בין למך ונשיו. ומאחר שלא נצחום בסברות הסכימו ללכת להתדיין בפני אדם הראשון לראות הצדק עם מי.
ואז הלכו להתדיין לפני אדם הראשון וסיפרו לו את כל מה שאירע. אמר להן אדם הראשון הצדק עם למך. ולכן אל לכם לדקדק בגזרתו של הקב"ה, ואסור לו לאדם להימנע מלידת בנים בגלל המחשבה שהוא חושב על מה שעתיד לבוא להם. ואתן לכו ועשו כחובה המוטלת עליכן. כציווי השי"ת, והוא יעשה בהן כרצונו. השיבו לו הנשים ואמרו: קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים. וכונתן היתה כך כי ראינו לעיל שאדם הראשון פרש מחוה אשתו במשך ק"ל שנה שהיה סגור ומסוגר והיה שרוי בתענית ומתפלל. והיה העולם סבור שפרש מאשתו מפני שהוא ראה שסופו למות ולכן לא רצה להעמיד ולדות שסופם למות. אבל הם לא הבינו כי התענית והפרישה היו כי רצה לעשות תשובה. ואע"פ שלתשובה אין אדם זקוק לפרוש מאשתו. אדרבה, זה מעשה רע, שהרי הוא עלול לצאת מן העולם בלי שיניח אחריו זרע, זהו לגבי שאר בני אדם, שאינם יודעים מה מידת ימיהם. אבל אדם הראשון שידע כי הוא עתיד לחיות תשע מאות ושלושים שנה, לכן היה בטוח ביותר, ולא היה איכפת לו לפרוש מאשתו במשך ק"ל שנה כדי לעשות תשובה שלמה.
וי"א שלמך היה חריף מאוד, ולימד לבנו הבכור להיות רועה. ואת הבן האחר לימד מלאכת הזמר והשלישי לעשות חרבות ושאר מיני כלי זיין. והיו נשיו חוששות שמא וייענשו על ידם. כי לקחו אומנות אביהם זקנם שהרג אחיו, והם עושים מכשירים לבני אדם שיהרגו זה את זה. השיב להם למך ואמר: מאחר שאינם הורגים איש אינם חייבים עונש על עשיית הכלי זיין. כי אין הרציחה תלויה בזה, כי גם בלי כלי זיין אפשר להרוג.
זה ספר תולדות אדם...זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם (בראשית ה, א-ב)
המין האנושי נקרא אדם כיון שנוצר מהאדמה, ומדוע אם כן גם הבהמה לא נקראת אדם מאחר וגם היא נוצרה מהאדמה?
אבל ההסבר כך הוא, לאדמה יש טבע שכל זרע שיזרעו בה היא קולטת ומצמיחה ומשפרת, וזה גם תפקידו של האדם לשפר להצמיח ולתקן עצמו יחד עם העולם. מה שאין כן הבהמה כשמה כן היא "בה מה" כלומר יש בה רק מה שאתה רואה ותו לא. שור בן יומו נקרא שור, מצד יכולותיו ומהר מאד מיתבגר וגם לאחר שנים רבות עדין שור הוא, וכן כל בעלי החיים נשארים בכל חיי חיותם באותו מצב.
לעיתים נראה לאדם שהעולם הזה הוא התכלית, אך שלמה המלך החכם באדם אמר "הבל הבלים הכל הבל" (קהלת א, ב) ולמרות שהיה לו כל טוב בעולם הזה ולא חסר לו דבר מסקנתו "שהכל הבל", כי הבלי העולם דומים לצעצוע של ילד שחושב שזה הדבר החשוב ביותר, וככל שהוא גדל הוא מבין שאין זה אלא צעצוע. ולכן אמר שלמה "סוף דבר הכל נשמע", שסופו של דבר, אדם רואה שהעיקר "את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור (מהר"ל)
כי מלאה הארץ חמס מפניהם (בראשית ה -יג)
לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל (רש"י) וצריך להבין מדוע לעיל כתב רש"י (בפסוק י"א) שחטאתם היתה בזנות וגזל, והחשיבם בשווה?
אלא הענין הוא שבדרך כלל ממונו של האדם עשוי ל הציל את בעליו כשאדם חוטא ורוצים לרמוז לו מהשמים על מעשיו הרעים שיחזיר למוטב פוגעים תחילה בממונו, וכמאמר רבותינו במדרש (ויקרא רבה פרשה י"ז, ד) "אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחילה". אך כל זאת כשהממון שלו בהיתר, אבל דור המבול היות והיו גזלנים, נמצא שממונם לא היה שלהם וממילא לא היו יכולים להנצל בממון אחרים, לכן נענשו בגופם. ואם כן יוצא שאלמלא חטא הגזל והחמס של דור המבול לא היו נדונים מיד לכליה אלא תחילה היו נידונם בממונם, שזהו כופר תמורת גופו של האדם שלא ילך לאבדון (מלא העומר)
מסופר על אדם חכם שהפציר בשלמה המלך שילמדו את שפת החיות והבהמות. כשראה שלמה המלך שהאיש עומד בשלו ומתעקש לימדו את שפת החיות בהמות ועופות יום אחד שמע שהעורבים מדברים ביניהם ואומרים בעוד שבעו התרנגולות שלו ימותו. הלך מיד ומכרן, ומתו ביד הקונה ושמח שמחה גדולה בפעם הבאה שמע שהחמורים אומרים שפרותיו ימותו, הלך ומכרן ושמח. לאחר שנתיים שמע שאומרים שהוא ימות. ואז כבר לא ידע מה לעשות.
אילו אותו אדם לא היה יודע את שפת הבהמות והעופות, ובהמותיו היו מתים, לא היתה נגזרת עליו מיתה, משום שבהמותיו היו כפרה עבורו, אבל כשמכרן מנע ממנו את ההזדמנות הזו שפרותיו יהיו כופר לנפשו. מכאן יש ללמוד שכשיש הפסד ממון לא להצטער לעולם על כך כי מי יודע מה היה צריך להיות במקום זה בגופו של האדם או בבני ביתו חס ושלום, אלא שהקדוש ברוך הוא ריחם עליו ופדה אותו בהפסד ממונו.
כמו כן מסופר על הרב הגאון ר' אליהו אבא שאול שליט"א שבשבת חתן שלו באו גנבים לביתו וגנבו את כל המתנות של החתונה יחד עם הכסף שהיה בבית כשסיפר זאת לאביו מרן הגאון רבי ציון זצ"ל אמר ברוך שנטל ממון ולא נטל נפשות (לבוש יוסף)
ר, דונש היה אחד ה הגבירים הגדולים ברוסיה, בעל צדקה גדול וגם איש חכם. הוא לקח לבנותיו חתנים מעולים ודגולים. ואחד מהם היה רבי יוסף לייב מטלז, לעת זקנתו עלה לארץ ישראל ונפטר בתל אביב.
סיפרו על ר' דונש, שכאשר היה בא אליו רבי יוסף יוזל מנובהרדוק היה פותח לפניו את קופת הכסף שלו ואומר לו לקחת כמה שהוא רוצה, ורבי יוזל היה לוקח ככל שהיה זקוק.
פעם אחת בא רב גדול לר' דונש וביקש ממנו סכום כסף לענין חשוב. ר' דונש כמובן נתן את תרומתו, אלא שהסכום שנתן לא סיפק את הרב והוא לא היה מרוצה. אמר, איפוא, לר' דונש: אנא, סלח לי ואל תכעס ברצוני לשאול אותך איזו שאלה, האם תרשה לי? ר' דונש הסכים מיד והרב שאל:
למה כאשר ר' מונובהרדוק בא אליך אתה פותח לו את הקופה ואומר לו קח כמה שאתה רוצה, ואילו אני, ואינני יודע אם אני קטן ממנו או לא, אבל בודאי שאינני קוטל קנים, באתי אליך בענין חשוב מאוד, ולא זו בלבד לא פתחת לפני את הקופה, אלא אפילו את הסכום שביקשתי לא נתת לי?...
חייך ר' דונש והשיב: ביקשת רשות לשאול שאלה, עכשיו אני רוצה לבקש רשות לתת תירוץ, האם תרשה לי?
כן, השיב הרב.
בכן, אסביר לך, ענה ר' דונש לפי ההתנהגות שלך אצלי בבית, אני משער כיצד התנהגת בביתך בטרם בואך אלי . לבשת בגדי שבת שאלת את הרבנית אם אתה נראה בסדר, הרי הולכים לגביר ר' דונש, ולאו מילתא זוטרתא היא, ר' דונש הוא ר' דונש...וכאשר הגעת הנה, נקשת בדלת בעדינות רבה חששת להקיש בחוזקה כדי שלא ייראה הדבר כחוצפה וכאשר פתחתי לפניך אל הדלת עמדת במין מורא כזה, ולא התיישבת עד שאני התיישבתית מתוך דרך ארץ כלפי. אמור לי נא מה כל הדרך ארץ הזה כלפי? מי אני אלא מה יש לי כסף, אם כך, אם כסף הוא דבר חשוב רוצה אני להחזיקו אצלי אבל כאשר יוזל מנובהרדוק בא אלי, אני פותח לו את הדלת הוא נכנס ומתיישב ומתחיל לדבר אלי בניגון דונשל דונשל מה יהיה אתך הרי יותר מכסף אין לך ואזי אני רואה שכסף זה כלום ואז אני פותח לפניו את הקופה ואומר לו קח כמה שאתה רוצה!
הערת המעתיק: הצדיק ר' הירש לייב אליקר זצ"ל שהיה מתלמידי הבעש"ט זיע"א היה נוהג לצאת למסעות ואסף תמיד כסף רב לצרכי צדקה שעסק בהם ופעם נשאל למה כאשר צדיקים אחרים נוספים אינם מצליחים כמותו ענה ואמר, שהם נוסעים עבור המעות ע"כ מכניסים חשיבות לכסף ולכן קופצים העם את ידיהם מליתן, אבל אם מטרת נסיעתו שלו היא להיפך ולכן הוא ממאס את תאוות הממון בלב העם וע"כ ממאסים הם את הממון ונותנים לו...
וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום (בראשית ו-ה)
האומנם מחשבות ליבו של האדם הם רק רע כל היום? היתכן שהאדם במשך כל היום, כפי שכתוב בפסוק, יעסוק ברע? הרי גם אדם שאינו עובד את הבורא לא עוסק במעשים רעים כל היום! לפעמים בחלק מן היום הוא אינו הולך בדרכי ה' אבל גם אותם אנשים רשעים אפשר לומר שיש זמן ביום שהם אינם עושים רע. אם כן מדוע ה' ראה כי יצר מחשבות לב האדם רע כל היום?
אומר הרב יצחק גולדווסר בספרו "אספרה כבודך": רעיון נפלא. מחשבה רעה אינה רק תכנית לעבור על רצון השי"ת, אלא כל דבר, שמתכונן האדם לעשות ואפילו דברים שנחשבים כטובים אבל נעשים לא מתוך רצון לקיים רצון השי"ת הרי זה בגדר מחשבה רעה. אם ניקח לדוגמא, אדם שתרם סכום מסוים לטובת בית כנסת או תלמוד תורה ומטרתו היא שיפארו את שמו בשלטים ויודיעו על כך ברבים, וכוונתו העיקרית היא הטובה האישית שתצמח לו מכך הרי זה בגדר מחשבה רעה. הקב"ה בוחן לב וכליות והוא יודע בדיוק מה מחשבתו של אותו אדם (אור דניאל)
הגאווה והכבוד מוציאה את האדם מין העולם סיפר בסיפור יערות הדבש הרב הגאון רבי יונתן אויבישיץ זצ"ל שהגיע אליו אדם עם פרתו והרב פסק שהפרה טרפה למרות שהפסק הלכה היה שרוי במחלוקת היהודי לא ניסה אפילו ללחוץ על הרב וקיבל את הפסיקה בהבנה למרות שהוא הפסיד מחיר של פרה כמו בימנו 5000 דולר. ואילו למחרת אותו יהודי הגיע לדין כאשר הוא תובע את חברו במחיר סימלי כמו בימנו חמישים ₪ והרב פסק לטובת חברו היהודי החל להתלונן ולכעוס על הרב מדוע הוא לא בוחן את הדברים אחרת הרב שאל את עצמו אתמול היהודי הפסיד פרה ב-5000 דולר ולא כעס והיום לא רק שלא הפסיד חמישים ₪, אלא פשוט לא פסקתי לחברו לשלם חמישים ₪ אז על מה כל כעסו. כעסו היה על כבודו שנירמס כאשר נוצח במשפט ולא חשוב לו הכסף והנזק אלא הכבוד על זה נאמר הכבוד והגאווה מוציאה את האדם מן העולם.
שמעתי מליצה על אדם גאותן ועצבני שהלך לקורס טיס בצהל ונפל בשלב השני של הקורס הוא חזר לבקו"ם כדי לקבל תפקיד אחר. היהודי הגיע עצבני לבקו"ם ורצה ללכת רק לנ"מ (ר"ת "נגד מטוסים") שאלה הפקידה למה דווקא לנ"מ ענה החייל בגאווה "אם אני לא טס אף אחד לא טס" מצחיק אך לפעמים משקף את המציאות.
ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש....ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם (בראשית ו-ז)
נאמר "אמחה את האדם". מרומז בזה פלא גדול על האמירה "אמחה את האדם" – לשון מחייה.
בספר "ילקוט מעם לועז" מסביר זאת, שיש עצם אחת קטנה בצווארו של אדם הניקראת הלוז. והיא בתחילת השדרה ונקרא נסכוי ועצם זו אינה נהנית משום מאכל שאדם אוכל, אלא מזה שאוכל בליל מוצאי שבת ולכן מצווה גדולה היא לעשות סעודה רביעית אחרי ההבדלה, וזאת משני טעמים:
כשם שאנו חולקים כבוד לשבת בכניסתה כן צריכים לחלוק לה כבוד ביציאתה.
אותה העצם איננה נהנית אלא מן המאכל שאוכלים במוצאי שבת.
ומצינו מעשה במלך אחד שהיה נקרא אדריאנוס, ששאל לרבי יהושע בן חנניא: מהיכן עתיד הקב"ה להחיות את האדם לעתיד לבוא מאחר שכל הגוף מתפורר ונעשה עפר? השיב לו, כי עתיד האדם להיווצר מחדש מאותה עצם קטנה. והסימן הוא שייתן העצם בין שתי אבני ריחיים ואף אם יטחנו אותה יום שלם לא תתחלק בשום פנים. ואף אם ישימו אותה בתוך תנור מוסק מאוד – לא תישרף. ואם יכו עליה בפטיש ג"כ לא תישבר. המלך ראה שאכן כך הוא.
והטעם שכל הגוף והעצמות מתפוררים ונעשים עפר חוץ מאותה עצם, יש אומרים מפני שאין הברכה שורה על דבר ריק.
והטעם הוא שאותה עצם נשארה כדי שנאמין בתחיית המתים, ואותו הגוף עצמו אינו זה שיקום אלה הקב"ה יברא גוף אחר שיהיה דומה לראשון והוא יקום לתחיה. כדי לקבוע הדבר בליבנו עשה הקב"ה את העצם הזאת חזקה כל כך ובזה אנו יודעים כי כשם שהיא בקיומה כך היא בתחייתה וכן בשאר הגוף עצמות ובשר אעפ"י שנרקבים בעפר. לכן אנו אומרים בברכת קידוש לבנה "עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה" – כשם שאנו רואים בלבנה שהיא הולכת וקטנה עד שלא נשאר בה כלום ואח"כ היא הולכת ומתמלאת – אף האומה הישראלית כן. יש לה תקווה טובה לתחיית המתים אעפ"י שהגופות נרקבות בתוך ביתן. (אור דניאל)
וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ (בראשית ו-יב)
איתא במדרש הכל קלקלו מעשיהן בדור המבול,הכלב היה הולך אצל הזאב,והתרנגול היה מהלך אצל הטווס,ועל זה נאמר "כי השחית כל בשר" אפילו בהמות. ואמרו בשם רבי יהודא: אף הארץ זנתה היו זורעים בה חטין והיתה מוציאה זונין.
מדברי המדרש למדנו שבעלי החיים נענשו כמבול משום שהשחיטו את דרכם,ונשאלת השאלה מה שייך להעניש בעל חי בעבירה,והרי אינם בעלי בחירה? וגם עצם הדבר צריך ביאור,האיך ולמה שינו בעלי חיים את טבעם ונזקקו לשאינם מינם,ובפרט הארץ שהיא גוש עפר דומם היאך שייך לומר שגם היא זינתה שהיו זורעים בה חטים ומוציאה זונין?
כדי להסביר את הענין,יש להקדים לספר עובדה שאירעה לפני שנים רבות. בעיר לומזה היה בית חולים בנוי מעצים עבים ישנים נושנים מזה כמה דורות עד שגם האנשים הזקנים בעיר זו לא ידוע מתי נבנה בית החולים.ואירע כמה פעמים שחולים אשר שכבו שם זמן ממושך חלו במחלות אחרות אשר לא חלו בהן מעולם. אנשי העיר התפלאו על זאת וכן הרופאים לא ידעו מנין מקור הבעיה. ואז הוחלט להביא כמה פרופסורים גדולים מעיר ווארשא שידונו בענין.ישבו שם זמן ממושך וחקרו ובדקו עד שהגיעו לידי מסקנה,כי מאחר ובית החולים הוא ישן מאוד ומרוב שהתאשפזו שם הרבה חולים,נבלעו בקירות הבנין חיידקים מכמה סוגים מהחולים ששכבו שם משך כמה דורות,וזה מקור המחלות שחלו בהן החולים הללו. הוחלט מיד להרוס את כל הבנין,ואת כל העצים והאבנים הוציאו מחוץ לעיר ושרפום, עד שלא נשאר זכר מכל הבנין.
אם במחלות הגוף החיידקים חדרו לכותלי הבנין והזיקו לאחר עשרות ומאות שנים, קל וחומר במחלות הרוחניות,חיידקי הטומאה של מחלות הנפש החוטאת ודאי שבכחם להרעיל את האויר בטומאה וזוהמה לאין ערוך ושיעור.
ומאותה סיבה אנשי דור המבול בעוונותיהם גרמו זוהמה לכל הנעשה בסביבם והשפיעו גם על חיות ובהמות ואפילו על האדמה. וממילא כיון שגם שבעלי החיים הושחתו ונדבקו מבני האדם היה צורך לאבד גם אותם כדי לנקות ולטהר את העולם מהזוהמה והטומאה.
ושמעתי מקרה דומה לזה על מדינה הידועה,כמקום הטמא והפרוץ ביותר בארה"ב. באותה מדינה גדל סוג של עוף נדיר. אנשי שמורות הטבע גילו שמשפחת העופות הללו הולך ומתמעטת. לאחר חקירה מעמיקה גילו שהסיבה היא משום שאותו מין עופות הפסיקו לחיות זכר ונקבה,והם חיים זכר עם זכר. וכנראה שמחמת שהאנשים שבאותה מדינה נגועים מאוד במעשה פריצות השליכו על העוף רוח טומאה ולכן נתמעט והלך. ומאותה סיבה אמרו חז"ל (מגילה כח). שאסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע משום שהוא משפיע על רואיו (אמרי שפר)
כך גם מי שעובר דירה והדיירים הקודמים לא שמרו טהרת המשפחה,או חללו שבת וכדומה,נאחזו בבית נגעים גדולים,ונבלעו בקירות הבית מחלות רוחניות,והנכנס לבית הזה יש לחשוש שמא יושפע מהטומאה ששוררת שם,ולכן כשעוברים דירה עושים סדר לימוד חנוכת הבית במנין כדי לטהר את הבית.
"כי לא אחפוץ במות המת" הרי אם כבר מת מה שייך שלא יחפוץ ה' במותו,אלא שהכוונה לרשעים שאף בחייהם קרויים מתים,שעליהם מקונן ה' שאינו חפץ שימותו גם לעולם הבא אלא רצונו שיחזרו בתשובה. וכבר נאמר שבמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד.
אם ח"ו נכשל אדם ועבר בשוגג על פשע מסוים תקנתו לקיים שפע, דהיינו ש-שמירת שבת כהלכתה. פ-פיזור כספו לצדקה. ע-ענוה שיחזיק במידת הענוה (חק לישראל משפטים)
חייב כל אדם לשאול את עצמו מה קורה לי ויתעורר לשוב בתשובה ולא להיות אדיש לגורלו כמו שאומר הנביא ירמיה אין ניחם על הרעה לשאול מה עשיתי.
השם יתברך מנהיג את העולם מידה כנגד מידה, ולכן האדם ביכולתו לדעת –שבגללו העונש שקיבל – במה הכעיס כביכול את הקדוש ברוך הוא,ועל מה הוא צריך לשוב בתשובה.
דוגמא לכך ניתן ללמוד מהמעשה הבא: מעשה ברב הונא שהחמיצו לו ארבע מאות חביות יין, באו רבנן לבקרו, אמרו לו: עליך לפשפש במעשיך ולחפש את העון שבגללו החמיץ הקדוש ברוך הוא את יינך. אמר להם: וכי חשוד אני בעיניכם?! ענו לו: וכי חשוד הקדוש ברוך הוא שמעניש ללא סיבה?! אמר להם: מי ששמע עלי שנכשלתי באיזה חטא – שיאמר לי. אמרו לו: שמענו שכבודו לא נותן לאריס (פועל הנוטל שכרו באחוזים ממה שמוציא השדה) את חלקו בזמורות הגפן. אמר להם: הרי הוא גונב לי את הכל,לפחות בזמורות הגפן אני מרשה לעצמי לא להתחלק אתו.אמרו לו: זה מה שאומרים העם – הגונב מהגנב טועם טעם גניבה. אמר להם: מקבל אני על עצמי לשוב בתשובה ולתת לו את חלקו בזמורות הגפן, ומהרגע שקיבל רב הונא על עצמו לתקן מעשיו, נהפך החומץ וחזר להיות יין. יש דעה האומרת שמחירו של החומץ התייקר והגיע למחירו של היין, וממילא לא נגרם שום הפסד לרב הונא (ברכות ה)
ממעשה זה אנו למדים שהשם יתברך אינו מעניש את האדם ללא סיבה,ואם האדם נענש עליו לפשפש במעשיו בגין איזה עוון השם ית' הענישו,לכן גם האדם החרדי ביותר ויש לו יסורים – ידע שאין יסורים בלא עוון ואם נענש ידע שיש בידו עוון.
לפי העונש יכול האדם לדעת במה חטא,כמו שרב הונא נכשל בחטא הקשור לגפן ונענש בעונש הקשור לגפן,וכשימצא את העוון שבגינו נענש-עליו להתוודות על מעשה זה,לבקש סליחה,להתחרט ולתקן את מעשיו ולקבל על עצמו שלא ישוב עוד לסורו.
אבל אם הוא לא חוזר בתשובה דומה הוא לאותו אדם שנסע ברכבו ונדלקה לו נורה אדומה בלוח השעונים המורה על קלקול מסוים ברכב. מה עשה אותו אדם? במקום לתקן את הקלקול הוא ניתק את המנורה ומאז המנורה כבר לא מציקה לו,אבל המנוע לאחר זמן יהרס לגמרי.
לדוגמא: אם אדם חלה במחלה מסוימת זה איתות ממרום לחזור בתשובה ולתקן את המעשים. מה הוא עושה? במקום לעשות תשובה ולבקש סליחה מהבורא יתברך שמו ששלח לו את המחלה,הוא מסתפק בביקור אצל הרופא ובקבלת תרופות והמחלה אכן עברה אבל הקלקול נשאר בעינו.
באדיבות אתר רבי www.rabi.co.il