חומש בראשית
דבר החסידות – פרשת וישלח
- פרטים
- קטגוריה: פרשת וישלח
- פורסם בחמישי, 29 אוקטובר 2020 16:38
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 624
ב"ה
דבר החסידות – פרשת וישלח
בדידי הוה עובדא
הפעם אשתף את הקוראים בסיפור אישי, שהייתי עֵד לו, לפני שלושים שנה בדיוק:
שבת פ' וישלח תש"נ חל ביום ח"י כסלו. אני למדתי אז במתיבתא קרלין-סטולין בבורו-פארק. ובתור מקורב לחב"ד החלטתי שאין זמן יותר מתאים לנסוע לרבי משבת ערב י"ט כסלו.
צירפתי איתי לנסיעה בחור נוסף מהמתיבתא, בשם בני עמר, שלמד בילדותו בחב"ד בברזיל, וכך שהינו שבת שלמה בצילא דמהימנותא. ומה נהדר היה מראה הרבי יושב ומדבר אלקות, ואח"כ כל הקהל יחדיו שרים "פדה בשלום נפשי", ובכלל במשך השבת היה אויר של יו"ט; הוסיפו כמה ניגוני שמחה בתוך התפילה וכו' וכו'.
בצאת השבת נפגשתי עם חברי בני כפי שסיכמנו, ועמדנו לחזור לבורו-פארק ברכבת, אבל אז שכנעתי אותו שאם כבר נמצאים בעיצומו של י"ט כסלו אצל הרבי – מה טוב ומה נעים להישאר עד מחר בבוקר ולקבל דולר בחג הגאולה, ואז לחזור לישיבה.
וכך הוה, למחרת עמדנו בתור כשעתיים וחצי, ואז עברנו מול פני הקודש. הרבי נתן לי דולר ואמר "הצלחה רבה" ולחברי בני נתן ואמר "א פרייליכען חנוכה" [=חנוכה שמח].
נפלאנו קצת על הברכה המעניינת שבני קיבל, ואף שאלנו כמה שעברו בתור והתברר שאף אחד לא קיבל ברכה לחנוכה. רשמתי ביומן את כל החוויות וגם את מאורע זה וחזרנו לישיבה ללמוד.
ביום חמישי, קמנו באיחור בשעה 8 (התפילה במתיבתא החלה ב-7:30), ומיהרנו לכיוון ה'שטיבלך' שהיו בשדרה ה-18 פינת 49. כשעברנו את הכביש ברחוב 53 בני רץ לכביש ואז הגיע רכב מאחורי אוטובוס חונה והתנגש בו בחוזקה. בני עף למרכז השדרה, ואני עמדתי המום על המדרכה.
אחרי כמה שניות בני התרומם והחל לחפש את משקפיו והגיע בצליעה למדרכה, ואז הנהג הפוגע הסיע אותנו במהירות לחדר מיון.
כשהגענו לבית הרפואה, ישבנו בחדר המתנה. ובני סיפר לי איך בשניה האחרונה לפני הפגיעה הבחין ברכב ואז עשה תנועה מסויימת של קרטה (שלמד בברזיל). בשלב מסויים הוצאתי מהכיס "תוכן קצר" מהשיחה של שבת שקניתי ביום ראשון ב-770 והתחלתי לקרוא. ואז קלטתי: "הרבי אמר לך ביום ראשון חנוכה שמח, והנה מחר בלילה חנוכה! הרבי הקדים רפואה למכה". לאחר סידרת בדיקות שחררו את בני ללא כלום.
הגענו לישיבה ורציתי לפרסם לכולם את הסיפור אבל בני התבייש מהתאונה והזהיר אותי לבל אספר דבר. אולם, באותו יום בערב בני סבל מכאבים עזים, עד שנלקח ע"י 'הצלה' לביה"ר, שם התברר שמשהו הסתבך באזור הפגיעה והוא שוחרר עם גבס וקביים. ולמחרת, ביום שישי ערב חנוכה כבר ראו אותו כל התלמידים ושמעו על הברכה שקיבל בדולרים והתפעלו מדיוק לשונו של הרבי...
~~~
שליחותה של דינה
וקשה:
א) מדוע נוקט רש"י שהכתוב כאן בא לדבר בגנותה של לאה, והרי "אפילו בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב" (ב"ב קכג, א), ובפרט בצדיקים הרי רש"י עצמו כותב (ר"פ נח) "הואיל והזכירו סיפר בשבחו שנאמר זכר צדיק לברכה"?
אלא הביאור בזה:
רש"י כבר פירש לעיל (לב, כג) על הפסוק "ואת אחד עשר ילדיו" – "ודינה היכן היתה? נתנה בתיבה ונעל בפניה, שלא יתן בה עשו עיניו ולכן נענש יעקב שמנעה מאחיו, שמא תחזירנו למוטב ונפלה ביד שכם".
ולכאורה תמוה: היתכן שיעקב יעמיד את דינה בסכנה ליפול ביד עשו, על הספק "שמא תחזירנו למוטב"?
אלא נראה לומר: שמעלתה של דינה היתה גדולה כל כך, עד שהיה בכוחה להחזיר למוטב את עשו הרשע!
על פי זה יש לומר, שגם כוונת רש"י כאן על דינה "בת לאה ולא בת יעקב" היא למעליותא: כי יעקב לא רצה שדינה תצא ותפעל על עשו (ואף נענש ע"ז), אבל היא היתה בת לאה – ש"יצאה" לשם שמים [כמבואר ב"דבר החסידות" הקודם (ויצא), שזו היתה עבודתה של לאה – עבודת התשובה, ע"ש] וכך גם כוונת דינה היתה "לראות בבנות הארץ" כדי להחזירן למוטב!
ויש לומר, שכוונתה זו של דינה התקיימה לבסוף, שהרי לאחר הריגת אנשי שכם – נלקחו בנות שכם בשבי על ידי בני יעקב, ובפשטות נעשו שפחות בביתם של בני יעקב*.
ומכאן – הוראה לנשי ישראל:
אע"פ ש"כל כבודה בת מלך פנימה" (תהילים מה, יד) – הרי אותן הנשים שחוננו בתכונות מיוחדות שביכולתן להשפיע גם בחוץ, עליהן לנצל תכונה זו לשם שמים, לקרב את הלבבות לעבודת ה' ולהחזיר בנות ישראל הנמצאות ב"חוץ" למוטב.
ואף שמובן ופשוט, שהשתדלות זו צריכה להיות כיאות לבת ישראל באופן צנוע, מ"מ, ביחד עם הזהירות בתכלית של הליכה בגדרי הצניעות, עליהן להחזיר למוטב את בנות ישראל התועות.
ואדרבה, מכיון שהקב"ה ברא את הנשים בתכונה וטבע של קירוב ו"רכות", הרי מובן שעליהן לנצל אותה במילואה, לא רק בהנהגת הבית, אלא גם בהשפעה בחוץ, לקרב את בנות ישראל לאביהן שבשמים.
שבת שלום וי"ט כסלו שמח!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק לה, וישלח שיחה ג (עמ' 150 ואילך, השיחה בלה"ק במקור) [וזוהי תחילת השיחה, שהמשכה (על ההפרש בין רחל ללאה) נכתב בטור הקודם פ' ויצא]. העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" בראשית (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' תלח-ט.
______________
*) וכן בנוגע לאנשי שכם, אף שנתחייבו מיתה ונהרגו ע"י שמעון ולוי, מ"מ כדי שרצונה של אותה צדקת, "דינה בת לאה", יתקיים במקצת עכ"פ, הרי קודם הריגתם נמולו, שזהו הסימן של כריתת ברית עם משפחת אברהם.