פרשת השבוע

 

 

 

סיפור "טרי" ממוצאי שבת האחרון: הרב ד., מאברכי עירנו היקרים והטובים, ביקשני לשאול את מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א את השאלה הבאה: "אחת מבנות משפחת אשתי מחפשת שידוך ואני מקדיש לענין שעה- שעתיים בכל יום. מתקשר, מדבר עם שדכנים, משכנע, מפציר, מברר. השאלה שלי היא עד כמה עלי להקדיש לנושא? עד כמה 'השתדלות' עלי להשקיע בזה? כמה זמן?".

במוצ"ש האחרון ביקשתי מידידי רבי יעקב קנייבסקי שליט"א, נכדו הקרוב, האהוב והמסור של רבנו שליט"א, לשאול את השאלה. הוא שאל ומרן שליט"א השיב: "עד שהשידוך שלה יימצא"...   

 

בפרשיות השבוע שקראנו, ואנו קוראים גם השבוע, התוודענו למערכת השידוכים של האבות והאמהות הקדושים. האבות הקדושים עשו כל כך הרבה השתדלות למען השידוכים- כך שמעתי בשם מרן הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, ראש ישיבת 'פורת יוסף'- משום ששידוך הוא ענין רוחני ראשון במעלה. בעניני חולין ממעטים בהשתדלות. אך שידוכים הם קדש קדשים. הקמת בית יהודי בישראל!

 

גדולינו סייעו רבות להקים בתים בישראל והשתדלו רבות במציאת שידוכים. אבי מנהגי אשכנז, המהרי"ל, התפרנס ממקצוע השדכנות.

בסמינר "אור החיים" בב"ב היו בנות רבות יתומות מאב או מאם, ממשפחות הרוסות וכדו', ומרן הגרא"מ שך זצ"ל דאג להם לשידוכים וייעץ להם בקביעות בעניינים אלו (כאשר מרן הגר"ש הלוי ואזנר שליט"א היה מלמד אותן את ההלכות הנחוצות לקיום בית יהודי). למרן הרב שך זצ"ל היתה קביעות קבועה על כך, ובימי שישי היה יושב עם הבנות בחדרו ומייעץ להן בעניני שידוכים. מאחר שמרן זצ"ל חשש לאיסור יחוד, ומנגד לא רצה לפגוע בפרטיותן של הבנות מ"אור החיים", ולכן הן ישבו בחדר פנימה ומרן זצ"ל ישב בפתח החדר, כשהדלת היתה פתוחה. 

בת אחת הגיעה להרב שך וסיפרה לו שנפגשה עם בחור מופלג ביותר בתורה וביראת שמים והבירורים העלו שמדובר בבחור מושלם במעלות רבות, ואולם הבחור ישב בפגישות אוחז בידו ספר תורני ומיד פעם, בעיצומן של הפגישות, עיין מעט בספר...

הדבר נראה היה לה מוזר והיא רצתה לשמוע את חוות דעתו של הרב שך. חקר אותה מרן זצ"ל לפרטי פרטים ולאחר מכן שאלה כיצד הבחור אחז בספר והבת תיארה לו את אופן אחיזת הספר.

הרהר מרן זצ"ל ואמר: "כנראה לבחור ישנם פגמים ביד או באצבעות, ולכן, כדי להסתיר את מומו, אוחז הוא בספר. ובכדי שלא תשאלי מדוע אוחז הוא בספר בפגישות, מעין הוא מידי פעם בספר"...

 

ואכן, כך היה. לבחור היו חסרות שני אצבעות...

ומה היה בסוף? לבסוף הם התארסו ונישאו והקימו בית נפלא וטוב.

 

מספר ידידי הרה"ג ר' ישראל מאיר פלמן: בן ישיבה מישיבת סלבודקא התארס עם בת ישראל מאחד מישובי הצפון וכעבור זמן הוציאו בפני הורי הכלה את דיבת הבחור רעה והם ביטלו את קשרי השידוכין. הבחור הצטער מאד ופנה לידידו הגרב"צ פלמן שליט"א, שהתגורר בשכנותו בתל אביב, שינסה להשיב את השידוך על כנו. נכנס הגרב"צ פלמן אל מרן הגרא"מ שך זצ"ל ושח לו את פרטי המעשה. מיד קם מרן זצ"ל ממקומו ואמר לרבי בן ציון: "אנחנו נוסעים לצפון, לדבר עם הורי הכלה"...

נסעו הם משך שעות ארוכות, במספר אוטובוסים, ובדרך ביקש מרן זי"ע מהגרב"צ פלמן לספר לו על מעלות הבחור, תורתו והתמדתו. כשהגיעו לבית הורי הכלה דפק מרן זצ"ל על הדלת, הציג את עצמו ואמר בשמחה גדולה להורי הכלה: "שמעתי שהשתדכתם עם הבחור פלוני מישיבת סלבודקא, ומאחר שעברתי במקום ראיתי חובה לעצמי לעלות אליכם ולספר לכם את שבחו של חתנכם". ומרן זצ"ל פתח בדברי שבח וקילוסין לחתן, בתארו את כל מעלותיו, אותם שמע בדרכו מהגרב"צ פלמן שליט"א. התפעמו ההורים מדברי השבח של גדול הדור, ומיד השיבו את השידוך אל כנו.

ומוסיף הרי"מ פלמן שליט"א ומספר: "מרן זצ"ל הגיע להשתתף בחתונת הבחור, שם פגשו מרן הגאב"ד דפוניבז' זצ"ל, שתהה מדוע רבנו זצ"ל מגיע לחתונה של בחור מסלבודקא. השיב לו מרן זצ"ל ובת צחוק נסוכה על פניו: "אני השדכן!"...

 

 

בישיבות החסידיות מתחתנים בגיל צעיר יחסית, אף בגיל 18-19. מספרים על אחד האדמורי"ם שפגש ראש ישיבה ליטאי ושאל אותו מדוע בני הישיבות הליטאיות אינם מקיימים את המשנה במסכת אבות ש"בן שמונה עשרה לחופה". השיב לו ראש הישיבה: "אצלנו מאריכים ב"שמונה עשרה"...

הגיב הרבי: "מי שמאריך ב"שמונה עשרה"- מפסיד "קדושה"... 

 

מרן הגרא"מ שך זצוק"ל אמר למנהלה הרוחני של ישיבת "כנסת חזקיהו" הגה"צ רבי דב יפה שליט"א שהמשגיח רבי יחזקאל לעוונשטין זצ"ל סבר שיש להנשא לאחר גיל 24, ואילו מרן הגרא"מ שך זצ"ל אמר שניתן להקדים בימינו בשנתיים את גיל הנישואין ולהנשא בגיל 22, וכשהבחור אינו מונח דיו בלימוד התורה ואינו שקוע ראשו ורובו בעמלה ובחכמתה, אף ניתן להינשא בגיל 21. אך לפני גיל 21, בשום פנים ואופן אין לאפשר לבן ישיבה להינשא, מפני שפחות מגיל זה אין הבחור יכול לנהל בית כהלכה. ידועה היתה דעתו הנחרצת בדבר זה, בהצביעו על בני הישיבות הקדושות דליטא קודם השואה הנוראה, שנישאו בגילאים מאוחרים יותר, ועסקו בתורה בלא עול ריחיים על צווארם, ולאחר מכן הקימו בתים מבורכים לה' ולתורתו. ומרן זצוק"ל השפיע מידי פעם על הורים לתלמידים שרצו שבנם ינשא בגיל צעיר-יחסית, ומרן זצוק"ל דיבר עימם בנועם שיחו ושיכנעם שעלייתו בתורה של בנם קודמת כעת לכל דבר וענין ובס"ד יבנה הוא את ביתו לתפארה בעוד שנה, שנתים או שלש.

 

סיפר לי ידידי הרה"ג רבי יעקב פינדרוס על אחת מקרובותיו  שעבדה בנתניה ודיברו בה נכבדות, והציעו שיגורו בב"ב  והבחורה תסע למקום עבודתה בנתניה. הבחור חשש מהנסיעות  ובחוה"מ פסח נכנסו הורי הבחור כדרכם תמיד להקביל במועד את פני מרן זצ"ל. וסיפר אבי הבחור למרן זצ"ל שהציעו להם הצעה. וקודם שהציע את ספיקו, שאל אותו מרן זצ"ל  לגילו של הבחור, והשיבו לו שהוא בן עשרים וחצי. הורה להם רבנו זצ"ל שימתין עוד שנה, כדי שילמד עוד שנה בישיבה. אמרו לו: "אבל ישנה הצעה מיוחדת". אמר להם מרן זצ"ל: "אל דאגה, הוא ילמד, ועוד שנה תהיה לו הצעה טובה יותר!".

חלפה שנה  ובמוצאי פסח הדיחה האמא את כלי הפסח ובעלה אומר לה: "הרב שך אמר שהשנה תהיה הצעה יותר טובה, אך כעת חלפה לה שנה וכרגע אין הצעה כלשהי על הפרק". תוך כדי הדברים הטלפון צילצל ועל הקו עמדה שדכנית שהציעה הצעה מצוינת, וכעבור שבועיים הבחור בא בברית האירוסין...

 

ואולם יש לציין ששמעתי ממו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א, שלמרות שכך היתה דעתו הכללית של הרב שך זצ"ל. אך כאשר הוצעה לבחור הצעה מיוחדת במינה, הורה מרן זצ"ל שניתן להקדים את גיל השידוכין, והגר"ח שליט"א העיד שהכיר מעשים כאלו בעצמו, והכל לפי הענין. הגר"ח קניבסקי עצמו מעודד בחורים להינשא בגיל צעיר יותר. (כשהייתי בן 19, החל הגר"ח שליט"א לדחוק בי להינשא...). 

 

 

 

על הפסוק (בראשית כד, יז) "וירץ העבד לקראתה" מפרש רש"י על פי המדרש: "לפי שראה שעלו המים לקראתה". רבקה הצדיקה הגיעה לבאר והנה, נס ופלא, המים עלו לקראתה!

הצדיק רבי יחזקאל מקוזמיר זצוק"ל תמה: לאחר שנוכח אליעזר וראה ברבקה מופתים גלויים, מדוע היה צורך לבחון עוד אם היא גומלת חסדים, וכי לא די במה שראה שהיא במדריגה גבוהה כל כך, שהמים עולים לקראתה?

אלא, מסביר הרבי מקוזמיר, מכאן שמידה טובה אחת עדיפה על יכולת עשיית מופתים...

 

ה"כלי יקר" שואל: מדוע אליעזר בדק את רבקה דווקא בענייני מידות, ולא בשאר ענייני הנהגות האדם לפי דרך היהדות?

אך כבר אמרו חז"ל (תענית כד): "כל כלה שעיניה יפות, אין שאר גופה צריך בדיקה". ללמדנו, שכל כלה שיש לה עין טובה, כלומר מידות טובות וישרות, אינה צריכה בדיקה בשאר הענינים, שכן אם יש לה מידות טובות, הריהי מבטלת דעתה, ומתאימה עצמה בכל הענינים. וכמו שהשיב רבי אלעזר (אבות פרק ב) על שאלת רבן יוחנן בן זכאי: "איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם? רבי אלעזר אומר: לב טוב. אמר להם רואה אני את דברי רבי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו - דבריכם".

 

סיפר הגאון רבי חיים קרייזווירט זצ"ל, אב"ד אנטוורפן: "מעשה ברב פלוני שבא להתייעץ עם ה'חזון איש' בנוגע לשידוך בשביל בת-משפחתו, השואפת בתום להקים בית של תורה, והיא עצמה בתו של תלמיד-חכם גדול שנספה בשואה. הזכיר לפניו כמה הצעות של למדנים מובהקים ודחה אותן. לבסוף הציע מצידו להרב בחור אחד שלא נחשב ללמדן מובהק. תמה הרב השואל על שמציעו. אמר לו ה'חזון-איש': "בשידוך צריכים לשפוט על-פי מבט למרחקים. יש אחד והוא תלמיד-חכם בן תלמיד-חכם, אלא מחמת מידותיו יתכן שדווקא אצלו תיפסק שרשרת הזהב. ויש בחור שהוא פחות למדן אולם בעל מידות מצויינות וירא-שמים מרבים, והוא שיזכה להקים דורות מבורכים של בני תורה".

 

הר"ן תמה: מדוע העדיף אברהם את בנות מולדתו וארץ אביו, והרי גם הם היו שטופים בעבודה זרה?

ומתרץ הר"ן: עבודה זרה היא פגם בדעות ובהשקפות, והרי ענינים התלויים ב"דעות" אינם מוטבעים בגוף ונפש האדם, אלא ניתנים להיפוך ולשינוי על ידי חינוך ורקע שונה, ותלויים לגמרי באפשרות ה"בחירה" שבעולם. לא כן עניני מידות. "אלו תכונות נפשיות נמשכות ומשתלשלות מאבות לבנים, מפני שהם טבעיות נמשכות אחרי המזג", שמכיון שמוטבעות בעצמות האדם הריהן עוברות בירושה.

ולכן לא חשש אברהם מפגם ב"דעות" של עבודה זרה של בנות ארם נהריים, בידעו, כאמור, שעניני "דעות" ניתנים לשינוי על ידי טבילה במי הדעת, וכניסה תחת צל האמונה בבית אברהם. אבל בנות הכנעני, מושחתות גם במידות רעות, והרי מידות רעות מוטבעות בגוף ונפש האדם, ועוברות בתורשה ואינן הפיכות, ולכן - לא תיקח מהם.  

 

ראש גולת אמריקה, הגאון רבי יעקב קמינצקי אמר פעם לאדם שהובאה בפניו הצעת שידוך עבור בתו - בחור שהיה מפורסם כעילוי, "כי אם לוקה הבחור במידותיו, אין לחשוב עליו כעל שידוך אפשרי לבתו, גם אם הינו העילוי המוכשר ביותר בעולם".

 

איזה מעלות צריך להיות לבחור המבוקש?, כך נשאל רבינו הסטייפלר זצ"ל, כשחיפשו חתן לנכדתו. והוא השיב: "איננו צריכים הרבה מעלות וענינים, רק שלושה דברים בלבד: התמדה, שכל ישר, מדות טובות"...

שאלוהו: "הרי אם הוא מתמיד ושקדן גדול בתורה, הלא כבר ממילא יש לו מדות טובות. הלא כן?!"

 

השיב מרן הסטייפלר: "אסביר לכם מה זה מתמיד. הוא יושב בישיבה שש שנים בהתמדה רבה ליד הסטנדר ואת הגמרא הוא לומד בשקידה. והנה עם הסטנדר והגמרא יש לו "שלום בית" מופלג... הם לא דורשים ממנו כלום...עוד אף פעם לא קרא שהסטנדר יבקש ממנו עזרה באיזה ענין, לא לשפוך את הזבל, ולא לקנות במכולת, ולא לגשת לסדר איזה ענינים. אף פעם לא קרה שה"סטנדר" הראה לו פנים זועפות. אף פעם לא קרה שלסטנדר לא היה מצב רוח, וציפה ממנו שידבר על לבו דברים טובים וניחומים, ויעודד אותו בדברים מתוקים ומבוסמים. ואף פעם לא קרה שה"סטנדר" חלה והיה צריך לטפל בו...והנה לפתע הוא צריך להתחיל לגור עם בן אדם נוסף, האשה, ולכן מוכרח שיהיה הוא בעל מדות טובות, כי השקידה המופלאה לא הרגילה אותו ליחס הוגן לאשתו...

 

 

השיב מרן הגרי"י קנייבסקי זצ"ל: "בודאי, יש כאלו שאילו לא למדו תורה, היו בגדר חיות טורפות, רוצחים, ועל ידי הלימוד בשקידה - ניצלו מכל זה, אבל עדיין אינו מוכרח שהוא בעל מדות טובות, אלא מי שעובד על זה, בלימוד המוסר הרבה, ובבדיקת מצבו הרוחני תמיד, ובשבירת מדותיו ותאוותיו ורצונותיו, אז נהיה לבעל מדות טובות... ("פניני רבנו הקהלות יעקב" ח"א).

 

מרן הגרא"מ שך זצוק"ל הדגיש פעמים רבות שלמשודכת צריך שיהיו מידות טובות, יראת שמים ופשטות, ושתגיע מבית שיש בו אהבת תורה. והיו מקרים בהם הורה רבנו זצוק"ל גם להעדיף יופי חיצוני, אשר גם הוא מעלה נכבדה לשלימות הבית וקדושתו.

 

שמעתי מהגאון רבי אברהם צבי טויב שליט"א שלהרב שך היתה משנה סדורה בענין. הוא אמר כך:  "כשרון הוא מעלה, ויחוס זהו מעלה. אך עם  מעלות אלו לא מתחתנים. רק עם מידות מתחתנים".

וסיפר הגרא"צ טויב שליט"א על אחד שהתייעץ עם מרן זצ"ל, שבני משפחתו דחקו בו לקחת בדווקא כלה שאינה מוכשרת, משום שמנסיונם המשפחתי הכשרון הוא חסרון והוא גורם לבעיות בשלום בית.

השיב לו מרן זצ"ל: "אינני מבין אותם. הרי אם המדוברת היא בעלת מידות טובות, אם כן כשרון אינו חסרון. ואם אינה בעלת מידות טובות, אזי בוודאי שהעובדה שאינה מוכשרת, היא אינה מעלה"...

 

כמה בחורים שהציעו להם הצעות שהמדוברת אינה מוכשרת באופן מיוחד אלא בצורה בינונית,ושאלו את הרב שך לדעתו. מרן זצ"ל בנחרצות שאין צורך שלאשה תהיה כשרונות מיוחדים במינם, שהרי "האשה אינה חברותא שלך"... והוסיף שאין שום קשר בין כשרונות ההורים לכשרונות הצאצאים, וההורים אינם משפיעים בכשרונותים על ילדיהם, אלא ביראת השמים ובאהבת התורה שלהם. "הורים יראי שמים יזכו לבנים יראי שמים וגם מוכשרים, שיעסקו בתורה ובשקידה, ואילו הורים שאינם יראי שמים לא יזכו לכך, אפילו הם עצמם בעלי כשרונות מופלגים", אמר מרן זצוק"ל (כמובא בספר "אורחות הישיבה" עמוד ת"ט).

 

ואמנם מעיד הגאון רבי אשר דויטש שליט"א שלמרות שמרן הרב שך זצ"ל לא החשיב במשך שנים רבות את ההדגש על כשרונותיה של המדוברת, אך בשנים מאוחרות יותר אמר מרן זצ"ל שבמשך הזמן נוכח לדעת שלעיתים ישנה חשיבות לא מעטה לכשרונותיה של האשה ושצריך לשים דגש גם על כשרונות. 

 

דבר נפלא ומעניין מאד כתב מרן הגאון רבי עזריה עטיה זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף: "אשה יראת ה' היא תתהלל" (משלי לא, ל). ויש לדקדק בלשון הפסוק: לכאורה תיבת "היא" נראית כמיותרת, והיה די לומר "אשה יראת ה' תתהלל"? 

וביאר רבי עזרא עטיה את הענין על פי המסופר במדרש: מעשה בחסיד אחד שהיה נשוי לאשה צדקת ולבסוף נתגרשו. הוא נשא אשה רשעה ונעשה רשע כמותה, והיא נשאת לאדם רשע והחזירתו בתשובה (בראשית רבה יז, יב).

נמצא, שבדרך כלל האשה היא המשפיעה על בעלה, ובעלה אינו משפיע עליה. ואם כן, אם אנו רואים אדם ירא שמים, אינו מוכרח שבזכות עצמו הגיע לדרגה זו, כי אולי אשתו היא שדחפה אותו לכך, מה שאין כן כשהאשה היא יראת שמים, זה ודאי מצד עצמה ומכוחה הפרטי.

לכן אומר הפסוק: "אשה יראת ה' היא תתהלל". הדגיש תיבת "היא", כי היא זאת שגרמה לכך שתהיה בעלת יראת שמים. מה שאין כן כשהבעל ירא שמים, יתכן שההילול מגיע לאשתו ולא לו, כי לא מכח עצמו נעשה ירא שמים, אלא מצד אשתו. לכן כדאי לבחור אשה יראת שמים, כדי שהיא תחזק אותנו, הגברים, ביראת שמים!!

 

 

 

מרן הגרא"מ שך זצוק"ל קבע מסמרות בגדר החשיבות להינשא לבת שגדלה וצמחה בבית שהיה ספוג באהבת תורה, באומרו פעמים רבות ש"בית של תורה" אין פירושו בית בו האב והאחים הינם ללומדי תורה, אלא דנקרא בית בו ספגו הילדים אהבת תורה, ידיעה ותחושה תמידית שהתורה והעסק התמידי בה הם הם הרביעית דם הבסיסית של היהודי. היו פעמים שרבנו זצ"ל, שנכנס לעובי הקורה וחקר את מציאות על בורייה, הציע להעדיף קשרי שידוכים עם משפחות שנראו פשוטות כלפי חוץ, בהם האב עסק למחייתו ולכלכלת ביתו, על פני בתים של לומדי תורה, באומרו כי לעיתים ישנם בתים בהם האב נאלץ לעסוק למחייתו ולצאת לשוק הפרנסה, אך הבית כולו חדור באהבת תורה ובידיעה שהתורה הקדושה מעל הכל. לעיתים ישנם לומדי תורה שבביתם חשו שהאב רודף אחר השררה והכבוד ולא אחר דף הגמרא, בעוד שבבתים אחרים סבב היום סביב שעות הלימוד של האב, ששב לביתו מעל יומו, ואץ רץ, למרות עייפותו וקשייו, כדי לקבוע עיתים לתורה ולעסוק בדברי תורה כפי כוחו.

 

חז"ל הקדושים (ברכות יז.) אומרים: "נשים במאי זכיין", והקשה אדוננו הגר"א ז"ל: לשם מה צריכות הנשים למסור את נפשן על לימוד התורה של בני ביתם, בכדי לזכות לעוה"ב. והלא נשים מקיימות את רוב המצוות שבתורה. והשיב הגר"א ז"ל שאכן כן, ללא זכות לימוד התורה הקדושה, אי אפשר לזכות לחיי העולם הבא.

 

מרן הגרא"מ שך זצ"ל החשיב ביותר את ההצעות של אלו שהתחנכו למסור את כל כולן עבור לימוד התורה של בעליהן, ורבות דיבר על כך שבת שהתחנכה בבית הספוג באהבת תורה ומסירות לתורה, הינה מעלה עליונה בשידוכים ויש להעדיף בת שכזאת עשרת מונים על פני האחרות. ואולם דבר ראשון הוא שהבחור עצמו ירצה למסור את נפשו שלו על לימוד התורה...

 

סיפר לי ידידי הרה"ג רבי אליהו משה וויס שליט"א על בן ישיבה מופלג מאד בתורתו ובמעלותיו, שמרן זצ"ל הרבה לדבר עימו בלימוד והחשיבו לבר אוריין וצורבא דרבנן. הבחור נפגש עם בת ממשפחה מיוחסת של תלמידי חכמים והבחורה נכנסה אל מרן זצ"ל להתייעץ עימו. "הבחור מדבר בכל מהלך הפגישות על הצורך שאמסור נפשי עבור לימוד התורה שלו, אך הוא כלל לא מדבר על כך שגם הוא עצמו מתכוין למסור את נפשו שלו על התורה", אמרה הבחורה להרב שך זצ"ל.

 

מרן זצ"ל הזדעזע ואמר בנחרצות: "אין זה תורה, אלא גאוה!". הוא שב ואמר שבן ישיבה שמטיף רבות לבני ביתו למסור נפש על לימוד התורה, מבלי שמגלה שגם הוא עצמו מתכוין למסור את נפשו שלו על התורה, הרי הוא פגם גדול, והורה שלא לסיים את השידוך.

 

 

 

יבדוק באחיה?- 

 

בבבא בתרא (קי, א) אמר רבא הנושא אשה יבדוק באחיה. הגמרא אומרת שרוב הבנים דומים לאחי האם. ואמנם אמר מרן הרב שך זצ"ל שאין הדבר אמור אלא לענין המידות והתכונות הנפשיות, הבאות בדרך כלל בתורשה. אך בעניני דעות אין זה שייך כלל, כי ענין הדעת מסור לידי בחירה, ולכל אדם ואדם ניתנה הבחירה. 

 

מרן הגראי"ל שטיינמן מורה הוראה זאת בשם מרן הגרא"מ שך זצ"ל ומוסיף שבימינו אנו מי יאמר ניקיתי ואי אפשר להשליך כלל על המשפחה אם חס וחלילה אחד מבניהם סר מדרך התורה והישיבות, כיון שהרחוב וגרורותיו כה מאיימים ובמקרים רבים מספור ההורים חינכו את בנם היטב, ורק בחירתו האישית ותאוותיו, האינטרנט הארור והחברים הרעים, הוציאוהו מעולמה של תורה, ואין הענין קשור כלל לשאר הילדים בבית.

 

מידי פעם מציע מרן הגר"ח קניבסקי לבחורים המתקשים בשידוך, לגדל זקן.

בן ישיבה סיפר לי שמרן שליט"א אמר לו: "תגדל זקן, כי היא תרצה אותך דוקא עם זקן"...

 

שימו לב לסיפור הבא: באחד הימים הגיעה לאזני רבינו ה"חפץ חיים" שמועה על אחד מתלמידי ישיבתו, אשר נכבדות מדובר בו, והענין מתנהל בכבדות, כי עדיין המדוברת מסרבת. חבריו לספסל הישיבה סברו לתומם שזקנו המגודל גורם לעיכוב, ועל כן יעצוהו שיגלח את שיער זקנו בסם מיוחד המיועד לכך, כפי שרגילים היו לעשות בני ישיבה רבים וטובים.

הזמין החפץ חיים את הבחור אליו, והתחיל לדבר עמו מעניני שידוכים. אמר לו: משל למה הדבר דומה, לקטר של רכבת הגורר עמו מאה קרונות טעונות משא כבד, והקטר עובד במלוא הקיטור ומתקדם באיטיות מרוב כובד המשא.

היה שם 'פיקח' אחד שרצה להחיש ולזרז את מהירות הרכבת, והתחיל לדחוף בשתי ידיו את הקרון האחרון, מתוך כוונה לסייע למכונת הקיטור המושכת את כל הקרונות...

ליגלגו עליו כל הנוכחים, וכי מה כוחך גדול לעומת מכונת הקיטור העובדת בכל כוחה. הרי אתה לעומתה הוא בבחינת כח היתוש מול כח השור.

כך הענין גם בעניני שידוכים. אמנם מכריזים למעלה ארבעים יום קודם יצירת הוולד, ואף על פי כן קשה הענין כ"קריעת ים סוף", וכביכול הקב"ה בעצמו מזווג זיווגים. והנה פתאום מתגנבת מחשבה במוחו של אדם 'לעזור' להשי"ת בענין זה. סבור האדם שעל ידי שיעביר זקנו, ימצא חן בעיני המדוברת. הרי הוא ממש כאותו 'חכם' שדחף בכל כוחו את הרכבת כדי לסייע לה להתקדם...

 

סיפר הצדיק רבי שלמה בלוך זצ"ל, תלמיד ה"חפץ חיים", כי קיבל פעם מכתב מחברו שלמד בישיבת נובהרדוק, בבקשה ממנו שיכנס לרבינו החפץ חיים ויפרוש בפניו את שאלתו ובקשתו: היות והוא בחור בן עשרים ושש, וזקנו מגודל מאוד, ועל ידי זה הוא נראה מבוגר מכפי גילו, והנה קיבל מכתב מאביו, שגוזר עליו בגזירת 'כיבוד אב', להתגלח. מה דינו, האם מחויב הוא לשמוע בזה לאביו?

נכנס רבי שלמה בלוך אל הח"ח ושטח בפניו את הדברים. ראשית כל, התעניין הח"ח ושאל: "האם השואל הוא בחור נורמלי?". וכאשר נענה בחיוב, התחיל החפץ חיים להתאונן: "כאלה אזיקים כבדים אבא מניח על בנו"....

 

הוסיף החפץ חיים ואמר: "להלכה איני יכול לענות, תשאל את הגר"ח מבריסק. אולם עצה אני אתן לך: חברך יכתוב אל אביו כדברים האלה: הרי כל כוונתך היא כדי שאני ישיג שידוך טוב בנקל. הנה אני מעוניין שיהיה השידוך באחת שרוצה בחור עם זקן, ואם אגלח כבר לא אוכל להשיג השידוך שאני רוצה"...

בסופו של דבר, עצת החפץ חיים הצליחה. לא חלף זמן רב עד שהשיג הבחור שידוך כרצונו, ולאחר חתונתו נתמנה לרב באחת העיירות.

 

 

 

שידוך מתוך הקויטל

 

סיפר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א: בחור נפלא וטוב, תושב ארה"ב, התקשה מאד למצוא את זיווגו והוא הגיע לארץ ישראל כדי להפיל תחנונים במקומות הקדושים.

באחד הימים הגיע גם לציונו של כ"ק האדמו"ר רבי אהרן מבעלז זצ"ל בהר המנוחות. רוח סערה העיפה את כובעו והוא רץ להרימו, אך יחד עם הכובע התעופפו להן גם כמה פתקאות של יהודים שבאו להפיל שיח ותחינה לפני בורא עולם ליד הציון הקדוש.

הבחור החליט להרים את אחד הפתקים שנפל ליד הכובע ולהחזירו לציון. מבלי משים הזדקרו לנגד עיניו המילים, שניכתבו בלב נירגש, ובהן נאמר: "אני פלונית, בת פלונית, מעיר פלונית, מחפשת את זיווגי הנכון. השי"ת, אנא הזמן זיווגי לפני". הוריו של הבחור החליטו להתקשר להורי הבת ובסייעתא דשמיא נגמרו הענינים בסימן טוב ובמזל טוב.

 

 

 

מסופר על רבנו הגאון רבי משה סופר זצ"ל, בעל ה"חתם סופר", שכאשר הציעו לו, בזיווגו השני, להשתדך עם בתו של רבינו הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל, רבה של פוזנא, החליט החתם סופר לפנות בעצמו אל אבי המדוברת, אל רבי עקיבא איגר, ולשאול את פיו על אודות בתו ועל מעשיה, אם היא כשרה בנשים.

רבי עקיבא בתשובתו הפליג בשבח בתו, שהיתה באמת אחת הצדקניות שבדורה, אבל את מכתבו סיים בדברים כמו אלה: "מוצא אני לחובה להעיר את כבוד תורתו, כי אם אמנם בתי מהוללת בתור אשה יראת ה', כולה נאה וחסידה במעשיה, אבל הלא כבוד תורתו בודאי חשקה נפשו הטהורה למלאות אחרי דברי חכמינו (פסחים מט, א) ולקחת בת תלמיד חכם, ולמדרגה זו של תלמיד חכם, אני בעוונותי הרבים עדיין לא הגעתי"...

ועל זה באה תשובתו של רבי משה סופר, אל מי שהיה מיועד להיות חותנו: "דבריו בנוגע למעלת בתו וצדקתה נאמנים עלי כמאה עדים כשרים ונאמנים. ואם בתו היא בת תלמיד חכם, בזה אני לוקח את כל האחריות עלי ועל צוארי. ברם לבי נוקפי מצד אחר: לדידי ברור הדבר, כי כבוד תורתו רוצה לקיים מה שאמרו בפסחים (שם): לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישיא בתו לתלמיד חכם, ועל זה אני מיצר ודואג מסופק ומפוקפק"...

 

 

 

 

ה"חפץ חיים" זצ"ל סיפר מעשה שהיה בעיירה אחת נער בן ארבע עשרה, עילוי, בעל ידיעה בכל הש"ס כולו, ומבין דבר מתוך דבר. רבים רצו  לקחתו לחתן לבתם, והבטיחו לתת לו דירה ומזונות על שלחנם וכל מחסורו עליהם למשך זמן רב.

היתה משפחה אחת עשירה שקיבלה על עצמה את כל התנאים הללו ועשו אירוסין למזל טוב.

מאוחר יותר התברר שהחתן אינו בן ארבע עשרה אלא בן חמש עשרה... ביטלו הורי הכלה את השידוך, בטענה כי בחור בן חמש עשרה שיודע את הש"ס אין בזה חידוש ואינם מחוייבים לעמוד בהבטחתם...

----אוי לנו. באיזה ירידת הדורות אנחנו נמצאים!!

 

 

 

 

 

וורט יפה ששמעתי מידידי הרה"ג ר' יעקב ישראל הגר, בשם רבי אלימלך בידרמן שליט"א: "שדכן הם ראשי התיבות של "שקר דובר כסף נוטל". והרי באמת השידוכים הם משמים, וכל מה שהשדכן עושה זה החלק של השקר, ועל זה הוא מקבל את כספו. והרי לשקר אין רגלים, לכן לכל האותיות של 'שדכן' אין 'רגל', חוץ מהאות כ', הרומזת על הכסף, כי זה הדבר היחיד בשדכן שיש לשדכן בו אחיזה"....

ועוד דברי טעם ששיגר לי הרב הגר, מאוצרותיו של הרבי מקוצק זצ"ל:

חסיד אחד שאל את להרה"ק מקוצק בעצתו על שידוך, והנה הרבי לא השיבהו דבר ברור, ויפצר בו החסיד שיתן לו תשובה ברורה, ויאמר לו הרבי: "האמנם תדמה שאם יבוא איש לשאול עצה אז עולים אנו השמימה ופותחים את הפנקס לראות מה כתוב שם?... ואם מיד אחר כך בא איש אחר בשאלתו, שוב נפתח את הפנקס מן השמים לעיין בו? וכן הלאה והלאה? הנה איזה עזות פנים צריך להיות העושה כדבר הזה!... אך הענין הוא כך, שכשבא אדם לשאול עצה, אז באים אנו לכלל גאות, ואם יש גאות אין שכל. הנה מוכרחים אנו לעבוד לבטל את היהירות, ואם כבר עשינו כן עלינו לראות אם ראוי הדבר על פי דין תורה, ואחר כך אם ראוי הדבר על פי יושר, וממילא נוכל לתת עצה, אבל באופן אחר אי אפשר לייעץ"...

ופעם אחת שאל הגה"ק מקוצק את החסיד רבי ברוך שטיצינער, מדוע אינו שואל ממנו עצה אודות השידוכים, והשיב לו כי יש לו קבלה בענין שידוכים, שגם לרבי אין ידיעה בהם. 

אמר לו הרבי: "אבל עצה טובה הרבי יכול לתת"...