אתר השבת
פרשת בהעלותך - חלק א
- פרטים
- קטגוריה: פרשת בהעלותך
- פורסם בראשון, 01 נובמבר 2020 23:31
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 641
וידבר ה’ אל משה לאמר דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלתך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות (בהעלותך ח, א-ב)
בהעלותך את הנרות זה חנוך הבנים שנקראים נרות שאם נותנים להם חנוך תורני אז הם מאירים את העולם בקדושתם בתורתם ובמדותהם .
הנשמה היא מבחינת נר שנאמר: "נר השם נשמת אדם" ובדרך שאדם הולך מוליכים אותו,אם נחנך את נשמת ילדנו לתורה ומצוות אז הם יאירו ויהיו לתפארת שנאמר: "נר מיצוה ותורה אור",ובזכותם העולם מתקיים מהבל פיהם של תינוקות של בית רבן שלא יודעים חטא.
אך אם לא נחנכם בדרך התורה כמו שצוונו "בית יעקב נלכו ונלכה באור השם" אז יגדל דור של חוצפה דור עז פנים שימרוד בהוריו במוריו ובזקניו ואז יהיה מאוחר מדי ולא יעזור כלום המדינה תשתקץ והשכינה תברח מאיתנו והארץ תקיא דור חוצפן שכזה שהולך לפי חוקות הגויים.
ומרב שיהיה מאוחר מדי כדי לתקן את הטעות מה שנישאר זה להתפלל שלא יהיה יותר גרוע,לכן נביא בקצרה כמה טיפים בעניין חינוך ילדים מפי הרב אבנר קוואס שליט"ה:
חינוך ילדים
אחד הבעיות הקשות ביותר במדינה זה חינוך ילדים כאשר אנחנו מגדלים דור שלפי כל הנתונים מוביל מ"ס אחד בעולם בשימוש בסמים ואלימות אז לא פלא שגם רמת הציונים של הנוער בבחינות הבגרות הוא מבין הנמוכים באירופה.
הכל מתחיל וניגמר בחוצפה הישראלית וחז"ל צדקו אם תראה דור חוצפן דע לך שזאת תחילת הגאולה.
הוסיפו חז"ל ואמרו החוצפה תשגה,נערים ילבינו פני זקנים,בת קמה באמא,כלה בחמותה,אויבי איש אנשי ביתו וכו...
אי אפשר להאשים את הילדים כי גם המבוגרים פשוט אוהבים חוצפה רואים זאת כאשר הם נוהגים בכביש, כמה עצבים ועזות פנים יש לאנשים לעשות עברות תנועה להדחף לצמתים מין הצדדים לעקוף בפרעות לצפור ולקלל ככל שעולה על רוחם,לכן לא פלא שמספר התעונות והנפגעים הוא מין הגדולים בעולם למרות הקנסות והנהיגה המונעת והקשיים הרבים שמציבה המדינה כדי להוציא רשיון.
בעיות פרנסה,כלכלה,בעיות מורל בצהל,הפילוג בעם כל זה מתחיל ונגמר בגלל שהדור אוהב חוצפה וכך יונקים ילדיו כאשר רואים את האבא רואה פוליטיקה בטלוויזיה ומקלל את זה משמיץ את ההוא וגאה איך הוא "הכניס לו" ואיך הוא ענה לו, "ונתן לו באבי אביו",וגם המראינים והעתוניים מחפשים אנשי מפתח כדי להביך אותם ולתפוס אותם במילים ולסבך אותם בפלילים כדי שאתם בבית תהנו מהחוצפה והסאדיזים הזה רחמנא ליצלן.
רואים גם בסוג הבידור שהישראליות אוהבת כמו חרצופים שלוקחים אישיות גדולה כמו ראש ממשלה או רב ראשי לישראל וממש מבזים וצוחקים עלהם מבלי לרכוש כבוד למה שהם מיצגים שנאמר והיו עינך רואות את מוריך.
ישנם מקומות בילוי שניקראים סטנדהפ שעומד לו איזה לץ יורד על הקהל בשיא החוצפה והגסות ללא גבולות אדומים ואנשים פשוט יושבים צוחקים ונהנים .ישנם לצים שיגידו עזוב אותנו זה לא חוצפה זה סתירה זה הומור אם כל הכבוד למילים היפות אך אין המילים מכבסות את המעשה, זאת חוצפה ולא יעזור לאף אחד אם יקרא לכך סתירה או הומור כמו שלא יעזור לאותם אנשים שימצאו את המושג הלברלי הפלה או המתת חסד שבשביל אדם נורמלי ממוצע זה ניקרא רצח ואין המילים מכבסות את המעשה אך שמתרגלים לרעיון הוא נהפך לכשר ולכן מקום המדינה יותר ממליון נשים עשו הפלות במימון המדינה שגרמה לשואה לילדים יהודים שהיו צריכים לצאת לאויר העולם ואף אחד לא מתרגש רחמנא ליצלן כי זה כח ההרגל לצערי.
הבעיה שמרב שהאנשים שקועים במיץ של החוצפה זה נהפך להם למנטליות עד שמתרגלים לכך.
עקב התופעה הבזויה הזאת בערכים של החברה הישראלית ישנם גירושים בין בני זוג בגלל חוצפה כאשר כל אחד מנסה לחנך את השני.
במיוחד נשים שהם מאד רגישות ואינם מסוגלות לשמוע שמקללים אותם או מתנהגים אליהם באגרסיביות כאשר הבעל השקם וערב נוקם ונוטר ואומר בליבו אם אמא שלה לא חינכה אותה אני יחנך אותה,אצלי היא תיהיה בובלה......
לכן אל תתפלאו אם הילדים מורדים בכם ואתם מגיעים למצב שהילד מקלל את הוריו כי זה מה שהוא יונק בבית ובחברה כמו שאמרו חז"ל החוצפה תשגה ,כוונת הדברים מי שיותר חצוף הוא נשגב מכולם ומקובל בחברה.
לפחות בבית יש לנו שליטה בכך אך הורים שינם לומדים זוגיות או חינוך ילדים מין הסתם אינם יודעים כיצד לחנך להגיב לחוצפה של הילדהם,אינם מכירים דרכים כיצד לעניש לכן הם עושים את כל הטעויות האפשריות בעולם בגלל חוסר ידע בדיוק כמו אותו אדם שמתחיל לנהוג ברכב ומעולם לא הוציא תאוריה או רשיון וכי חינוך ילדנו פחות חשוב מלדעת לנהוג הרי אם לא נלמד לנהוג או לחנך ילדים אז כיצד אנחנו שמים יד על ההגה כשהתוצאות יכולות להיות הרסניות רחמנא ליצלן.
ואתן דוגמא ילד שמבקש לעזור כמו לנקות או לעשות כלים האמא מסרבת ועד שהיא מסכימה יכול לקרות שבמקום לנקות הוא ליכלך יותר או שבר כוס ואז באה תגובה של כעס מצד האמא שמורידה לילד את הביטחון ליצור דברים ולהיות מועיל והוא מקבל הרגשה של סוג ב שלא לוקחים אותו ברצינות וסומכים עליו.
והילד צודק כי כמה פעמים אבא ליכלך וויתרו לו או אם לא ויתרו לו לפחות הוא המשיך לקבל תפקידים בעתיד ולא אמרו לו "אתה זוכר שפעם שעברה ליכלכתה לכן יותר אתה לא מנקה".
וגם אמא כמה פעמים יצא לה לשבור כוס או אפילו סט צלחות והיא הסתירה מבלי שאבא יראה ועדין ניתן לסמוך עליה.
הילד חושב על כל זה ואומר בליבו "למה עלי מקפידים יותר ואם אני טועה זה סופי, מה אני עז" ואז כדי ליצור תשומת לב הוא מתחיל במשא של נקימות ונטירות ופרנציפים כדי להחזיר את כבודו האבוד.
ואני שואל את ההורים למה אתם מתרצים מליון תירוצים של כף זכות על הטעויות שלכם ואילו על טעויות ילדכם אתם דנים לכף חובה.
נתתי דוגמא קטנה כיצד יוצרים ילד חוצפן שאם מסרבים לו למבוקשו בגלל מרירות מעמדו פתאום הוא משגר מפיו מילה לא יפה לאמא ואז האמא לא יודעת כיצד להגיב.
ישנם אימאות שיבלעו את הגלולה המרה ויעמידו פנים כלא שומעות וימשיכו בעבודות הבית וזה ניקרא שיטת "בת יענה".
בת יענה ראתה אריה רץ מולה ישר תקעה את הראש בחול.
אמרו לה גברת יש כאן אריה תעשי משהו אם עצמך.
אמרה הבת יענה אני לא רואה אריה אני רואה חול...
ישנם הורים שפועלים בדיוק כמו שיטת הבת יענה וישנם הורים שיסמיקו וינקטו במכות שזו השיטה האחרונה הרצויה בחינוך ילדים .
אגב להפליק לילד במקרים מסוימים אחרי שהוסבר לו בדרכי נועם כמה וכמה פעמים תוך כדי כך שגם ההורים מתנהגים כשורה כי נאה דורש ונאה מקיים זה גם שיטה אך לא בתור שיטה ח"ו כי הילד יכול לצאת אלים לחברה לילדיו לאישתו בעתיד ויכול מאד להיות שיגדל ויהיה לו כח הוא גם ירביץ להוריו.
לכן כדי לחנך ילד חשוב מאד הדוגמא האישית שנותנים בני הזוג וח"ו שלא יזלזלו אחד בשני ויריבו בחוצפה אלא יחיו מתוך עזרה הדדית והמון חום ואהבה שכאן זה לא הזמן והמקום להרחיב בנושא הזוגיות.
ישנם הורים מודרנים שיענו לחוצפת בנם קושקוש חמודי אני מבקשת לא לדבר לאמא ככה.
ומה ניראה לכם שתבוא תגובת בנם "אמא בקשתך אינה התקבלה תגישי לי אותה בכתב ואולי אני העיין בה .
אם כאלה שיטות חינוך הילד לא יצא קושקוש אלא קינג קונג כי כאשר ילד מתחצף לא אומרים לו ממאמי או קושקוש וגם לא מבליגים כלא שומעים ובטח לא מתפרעים במכות כי לטווח הקצר אולי זה עזר לטווח הארוך יגדל חיית טרף בבית ולא ילד.
לכן התגובה שהורה צריכה להיות כך: לקרוא לילד מיד לשים עליו יד קשוחה על כתפו להראות לו פנים רציניות אך לא עצבניות שיצאו מגידרם כי זה מראה על חולשה ושיטה בשביל הילד לינקום בהוריו,ולומר לו בעניים "תשמע אני דורש ממך לא לדבר אלי ככה לעולם,זה מובן".
הילד יביט עיני האמא והוא מבין שיש כאן הפרדה שהיא אמא ואני ילד וצריך דיסטנס מסוים.
ההורים צריכים להגיב כך כמה פעמים ולא לבקש אלא לדרוש את ההבחנה בין הורה לילד ואם זה לא פועל ישנם שיטות הענשה שהם שיעור בפני עצמו שצריך ללמוד.
הילד בוחן את הוריו והוא יודע כיצד לבכות וכיצד לפעול כדי לזכות ברצונותיו ובמיוחד הוא יודע כיצד להוציא את הוריו מהכלים ובואו לא ניתן להם את התענוג הזה,ולהראות להם בהלה אלא קור רוח.
הורים צריכים לשמש דוגמא וילד צריך לראות אבא מוצק ואמא חזקה ואם הם נוהגים כחסרי אונים גם הילד מתבלבל ונוהג בקיצוניות ומאבד שליטה.
לכן אומר שלמה המלך "צאי לך בעקבי הצאן וראי את גדיותיך על מישכנות הרועים",כלומר צאי לך בעקבי הצאן הכוונה תלמדי מאמותינו ואבותנו שלא ידעו חוצפה היו יותר רוחנים ורציניים מאנשי דורנו שהם מגושמים וחחומריים.
פעם לא היה מושג של נערים ילבינו פני זקנים אויבי איש אנשי ביתן וכו...
הבעלים לא היו מקללים מכים או רוצחים ח"ו את נשותיהן ואם היה מקרה הוא זעזע את הכפר והיה מגיע מיד לרב.
לא היה מקום לשוביניזם כי הבעל קיבל כבוד של מלך והאישה היתה התפארת של הבית שבעלה תמיד יצא להגנתה אם הילדים הכעיסו אותה ותמיד פרגן לה בנוסח אשת חייל כך שאישה לא חיפשה לה עמותות פמיניסטיות שיוציאו לבעלה את הנשמה.
הילדים כמו שאמרנו תמיד מתצפטים ורואים אהבת חינם,נשיאה בעול של השני , אבא מוצק ואמא חזקה ולכן הם יצאו רוחניים יותר רגועים יותר טובים ותמימים יותר מילדי דורנו, כי עז פנים לגהנם ובושת פנים לגן עדן,ובטח לא היה מכת סמים או אלימות כמו היום שהם תופעות לואי של 49% מהציבור שהוא גרוש ועוד הרבה שאינם יכולים להתגרש מטעמים כלכלים.
אם נישאל היום יהודי למה אתה נשוי?
הוא יענה: יש לי משכנתה לגדל ילדים לחתן אותם לסגור חובות...
ולמעשה הוא נותן לנו תירוצים למה הוא לא מתגרש כי נשואין זה לא בית סוהר וצריכים לדעת להנות מהם כי מערכת יחסים טובה וחינוך ילדים זה אלף בית של איכות חיים.
לכן אמר שלמה המלך צאי לך בעקבי הצאן שאבותנו אברהם ,יעקב, משה רבנו, אהרון הכהן, שמואל הנביא, דויד המלך היו רועה צאן וכאשר הבחין הקב"ה כיצד הם מבררים את העשב הרך לגדיים ואת הקשה יותר לבוגרים אמר אם כך אתם מתנהגים לחיות ודאי שאתם ראוים לנהיג את עם ישראל מתוך אהבת הזולת ולא מתוך תאוות הכיסא.
כנ"ל ההורים כדי להנהיג משפחה צריכים לנהוג מתוך להרגיש את הצער ושמחה של השני ולא מתוך טורח ונשיאה בעול של צער גידול בנים כי אם רואים זאת כך אז לא פלא שחינוך זה לא חנוך והנשואין נהפכים במקום לאיכות חיים לזהום סביבתי שהנתונים כבר נהפכו למכת מדינה לכן לפני שלומדים חינוך ילדים יש ללמוד זוגיות .
כאשר הזוגיות טובה ניתן לגשת וללמד חינוך ילדים על עיקרון השיטה "ששמאל דוחה וימין מקרבת",שימו לב יד שמאל היא היד החלשה היא זו שדוחה כלומר מוסר שבה לדחות ולמחות בילד לא עושים בנוקשות יתרה אלא ביד החלשה מבחינת שמאל דוחה,ואלו פיוס חום ואהבה עושים מבחינת ימין מקרבת ביד החזקה שם ניתן לתת חום ואהבה בחוזקה אך לא חזק מידי כדי לא לשבור ולהרוס את הילד מרב פינוק יתר.
לכן כשם שימין חזקה יותר משמאל כך כמות המחמאות צריכה להיות גדולה וחזקה יותר מכמות הביקורת.
פעם לא היה מודרניזציה והורים היו יותר פנוים לילד,היום שני ההורים עובדים חוזרים עייפים מעבודה ויש להם את עבודות הבית ועד שיש להם זמן פנוי הם בטמבלויזיה במקום עם הילדים.
פעם לא היה כל כך קשה להתקיים רק הבעל היה עובד והאשה היתה בבית דואגת לחינך הילדים לאוירה ניחוחה עקרת בית זה עיקר הבית התפקיד שלה הכי חשוב לכן היא ניקראת עיקר.
הרמב"ם שהיה חי לפני אלף שנה אומר: גבר יטע כרם יבנה בית ואז ישא אישה.כלומר מי שרוצה להתחתן קודם כל ימצא עבודה יבנה בית בלי משכנתא כמובן כי בתקופתו אפילו ציקים לא היו הכל מזומן,ואז הישא אישה.
מכאן ניתן להסיק שפעם חיו טוב כי אם אני היום יפעל לפי הרמב"ם אני צריך לגמור את המשכנתא של הדירה ואז להתחתן עד אז המשכנתא תגמור אותי וחתונות יהיו רק בסביון בכפר שמריהו ובעוד מקומות של עשירים.
מכאן ניתן להסיק עד כמה קשה לחיות היום וכולם עצבניים וחוצפנים אך חכם עינו בראשו ומתרומם מעל כולם ולומד לחיות,אלף בית של אורח חיים תקין וטוב זה לא בית או רכב חדש אלא חינוך ילדים וזוגיות מוצלחת.
בגלל חינוך ילדים קלוקל לעם ישראל ניגרם נזק עצום מהנצרות אשר הרגה מיליונים של יהודים וממשיכה לישנות יהודים.
יש"ו שמו האמיתי הוא יהושוע והוא היה תלמיד מצטיין של ראש הישיבה רבי יהושוע בן פרחיה.
פעם אמר יש"ו לרבו על נוכריה אחת שאין לה ריסים,כעס עליו רבי יהושוע בן פרחיה שנקב עינו באשה,והרחיק אותו מהישיבה .
ביקש יש"ו מחילה פעמים ולא מחל לו רבי יהושוע בן פרחיה,רגז יש"ו וכפר בתורת משה והסיט אחריו עוד אנשים ממנו יצא האסון הנורא שידע העם היהודי בכל הזמנים והיא דת הנצרות.
אם רבי יהושוע לא היה מקפיד מדי על יש"ו היה פועל בשיטת שמאל דוחה וימין מקרבת הוא היה חוסך הרבה סבל לעולם וכל זה בגלל חינוך ילדים קלוקל.
גזירה שווה גם על ההורים אם הילד בה מבית הספר תנו לו זמן להתקלם קבלו אותו בחיוך ואח"כ בשיטת שמאל דוחה וימין מקרבת תאמרו לו את מה שמפריעה.ולא מיד איך שהוא ניכנס לצעוק עליו למה החולצה בחוץ, למה המיכנס ניקרע או מלוכלך, לא סידרת את המיטה,למה איחרת לבית הספר וכו...
הילד ניכנס לדיכאון ויהיה לו רע בבית ורק שיגדל ויהיה לו קצת כח ויותר אומץ הוא ינקום על כל מה שעבר עליו בילדות ויסרב לשכוח,בכך שהוא לא ילמד יהיה חוצפן ויעשה כל מה שעולה על רוחו יכול אפילו להסתבך בפלילים מתוך התמרמרות נפשית שיש לו הורים שעל כל אלף מילות ביקורת נותנים פעם בחדש מילה טובה אחת וכל מה שילד זקוק זה בדיוק ההיפך,גם אם הוא עבר בר מיצווה להמשיך להחמיא כמו לתינוק לא בפראסיה אלא בבית למרות הסתייגותו הוא אינו מודע לכך הוא צריך את זה מאד כי מרגיש חשוב אהוב מדי ורצוי בעולם.
יש הבדל בין חינוך לאילוף אם הילד עושה בעיות והאבא אומר לו יש לך שתי אפשרויות או לקבל מכות עד שתפסיק או לקבל סוכריות אם תהיה ילד טוב.
הילד ניבהל ובאמת מישר דרכו וניהיה ילד טוב,האם זה חנוך או אילוף?
נתן עוד דוגמא אם מאלפים אריה בקירקס לקפוץ דרך טבעות אש וכו תמורת בשר האם חינכו את האריה או אילפו אותו? ההיתכן אם המאלף אריות ילך מהקרקס האריה יקפץ כמו חיית מחמד בין חישוקי האש?
התשובה שאריה הוא אריה והוא חיית טרף הוא מתנהג כמו חיית מחמד בקרקס כי זה משתלם לו אז הוא דוחק את הפן הפראי שלו לרגע על מנת לזכות באוכל שנפשו חשקה ללא האוכל בעל הקרקס אם יכניס את ראשו ללןע הארי הוא יצא בלי ראש,לכן זה אילוף ולא חינוך.
אילוף זה הדחקת הרע וחינוך זה עקירת הרע לכן אבא שמאיים על בנו במכות אם לא יפסיק ומדחיק את יצרו הרע של הילד בזה שמשחד את בנו בממתקים זה ניקרא אילוף,נכון שזה פיתרון טוב לאותו רגע אך לעתיד לבוא זה יקרוס בגדול ואתה תגלה ילד חמור גדול ופראי בבית כי אין לך במה להרגיע אותו ,ממתקים כבר לא עושים לו את זה לכן זה אילוף.
חינוך זה עקירת הרע זה טיפול שורש ולא סתימה זמנית זה להרגיד בצער הילד ובשימחתו,זה לדעת כיצד להתחבר אליו שנאמר "חנוך את הנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה",זה חינוך עקירת הרע גם אם הילד גדל הוא יקשיב והיתנהג כשורה .
לכן תחילה על ההורים לעקור את הרע לעצמם מבחינת ובערת הרע מקרבך ואח"כ לילדים כי נאה דורש נאה מקיים.
אבא שמנבל את פיו ורב עם אשתו ליד הילדים אין לו סיכוי לחנך ילדים.
הילדים בוחנים את ההורים בדקויות הכי קטנות מבלי שנרגיש ואיך שהאבא מתנהג לאמא כך גם הילד התנהג וכן ההפך כי הילד הוא כמו תוכי אם האב מנבל את פיו במילים כמו טפש מפגר חמור בנו יהיה לפחות בשתי רמות מעליו ויוציא מילים שאין לי אומץ אפילו במחשבה לומר אותם וזה בדוק.
שפה לא נקיה משקצת את נשמת הילד ועושה אותו גס רוח והורסת את תמימותו וברגע ששברנו את תמימות הילד זה כמו מכנס שעשינו בו קרע הוא הולך ונפרם עד שלא ישאר צורה של מכנס,כך גם הילד הולך ומתדרדר עד שמאבד צלם אנוש וניהיה עז פנים עצבני קיצוני בדעותיו וטעות גוררת טעות רחמנא ליצלן.
לכן חשוב מאד שהורים לא יריבו אחד עם השני ליד הילדים בכלל ולא לא לשבור את המילה.
אם אמא החליטה להעניש את הילד אסור לאבא להתערב ולבטל את העונש או לומר לאמא את רעה את עושה הפליות בין הילדים וכו...
צריך לחרוק שניים ושהילדים ישנים לסגור עניין,אם הילד רואה הורים מגובשים ומוצקים הוא לעולם לא יתפנק וישתולל כי הוא יודע שאמא זה אבא ואבא זה אמא ולא יעזור לו כלום גם אם הוא יצרח כל היום.
ברגע שהורים מתווכחים בינהם מי צודק בחינוך הילד הם יוצרים אוירה מבולבלת שנותנת הזדמנות לילד לפרוק את יצרו הרע בהצלחה ומשחק בהורים ממש כל יום ונהפך לטרדן ומבולבל כמוהם.
חשוב מאד שהילד יבין את מעמדו שהוא ילד ויש הורים שהם המנהיגים בבית מכל הבחינות ולכן על ההורים לתת דוגמא אישית שתכבד את דרישותהם.
לדוגמא אם נראה את הרב הראשי לישראל נכנס לבית כנסת ונותן דרשה אכותית וטובה אנחנו נעמוד לכבודו וננשק את הידו.
ואם נראה אותו למחרת בים נופש ומשחק מתקות פתאום חצי מהכבוד שרכשנו לו קרס ודבריו קצת פחות ישמעו בהתלהבות יתר.
ההורים הם רבנים הראשיים בבית והם מתוצפתים למהדרין ואסור להם לצאת מהכלים לעולם כי פעם של ריב חזק או מילה רע הורסת תדמית החינוך הנכון.
מספיק שאבא ואמא הולכים בבית באופן לא צנוע הם פגמו ביראת החינוך שלהם ודברהם פחות ישמעו כי הילד מחפש אותם בנרות כדי להאחז בקלקלתו.
בית אם אוירה חופשית של לשון לא נקיה או אי צניעות וסדר גורם לילד להיות חופשי ללא גבולות ומוסר עצמי ויהי לו קשה להתגבר על יצרו בגלל המנטליות האדישה והחופשית שהוא ינק שגרמה לחוסר יראת שמים וגוררת עקשנות וחוצפה וזה לא משנה אם אתה דתי או חילוני ברגע שההורים מזלזלים בלבושם בלשונם לא פלא שהילד יזלזל גם באותם דברים ויזלזל בהוריו במוריו ובכל דבר רציני אחר.
לכן חינוך טוב זה עקירת הרע על ידי שלא נותנים לילד את כל מה שהוא רוצה על מנת שישתוק כי זה דחיקת הרע ולא עקירתו.
חינוך זה לימוד למעצורים לתת לילד להבין שיש לו יצר הרע גדול והוא צריך להתגבר עליו ושלא יתן לו להשתלט על מצב רוחו,גם אם צריך בכפיה אין מה לעשות בתנאי ששמאל דוחה וימין מקרבת.
ברגע שההורים מסבירים לילד איך הם רואים את החיים ומה כדי לו לאמץ לו הילד מתחיל להחכים וצריכים לשכנע את הילד שהוא טועה בהבנתו בגלל חוסר ניסיונו ולנסות לדבר אל ליבו ולהסביר לו גם את הקשיים שלנו,שלא מזלזלים בדברים וצריכים להעריך דברים כי הפרנסה קשה ועבודות הבית מתישות לנסות לכבוש את ליבו בשכלי כדי שילמד להעריך את הוריו ולא להקשות עלהם וזה עקירת הרע למרות שהסברים לא תמיד מצליחים אז ניתן לשלב כפיה ועונשים אך לא בתור שיטה קבועה,אין מה לעשות חנוך ילדים זה עבודה קשה שמי שמתיאש ממנה יצטער לעתיד לבוא והצרות יבואו אליו בבומרנג לכן חכם עניו בראשו והזורעים בדימעה ברינה יקצורו.
דעו לכם אם קשה לכם סימן שאתם בדרך הנכונה כי היצר הרע תמיד נגד לעשות את הדבר הנכון.
והכי קל להתיאש ולהזניח כי היצר לא מפריע לנו לנבל פה או להיות אדישים לחינוך ילדים ואם קל לך סימן שאתה בירידה ממש כמו אופנים.
מה שנראה לך נח וקל עכשיו לעתיד לבוא תדע שזה היה טעות שלא ניתנת לתיקון ובגלל שלא חינכת נכון ההשלכות הרעות של חוסר נחת מילדך ילכו ויגברו.
לכן הבית ספר היחידי שמלמד את הילד למעצורים זה תלמודי תורה שם אין שביתות ומלמדים את הילד שמירת הלשון,מי שמדבר לשון הרע אם הוא בגן הוא הולך לצחצח שניים אם הוא גדל כל הילדים פה אחד יצעקו כך "נתפסתה לשון הרע לא מקבלים" כמו שידוע בתלמודי תורה
תלומדי תורה מחנכים לשבירת הגאוה וטיפוח הענווה כי תואבת השם כל גבה לבב,כאלו דברים לא תמצאו באף אוניברסיטה.
לכן הילדים שלנו הם נשמות טהורות וצריכים לשמור אותם עדינות וטהורות לכן אדם לפני שהוא אוכל או נותן לילדיו לאכל הוא בודק את טיב המאכל שיהיה טרי ולא מקולקל.
למרות אם המאכל יהיה מקולקל אפשר לעשות שטיפת קיבה ונקות את מה שהכנסנו לגוף על ידי חומרים תרופתיים כימים.
אך אם הנשמה נתקלקלה איזה חומר יוכל לנקות ליכלוך רוחני כי עץ שגדל עקום לעולם לא יתיישר,אז אנשים שולחים את ילדהם לחנוך חילוני שלפי כל שרי החינוך בכל הזמניים ניקבע שהוא פשט את הרגל.
משרד החנוך מוכר איפורמציה ולא ערכים וכל יום שהילד לא הולך לבית הספר זה רווח כי הכפירה שם ובורות בנושא ערכים עולה על גדותיו עד שהילד כבר בגיל בר מיצווה מתנהג כמו אדם בן ארבעים וכל מה שמשתמע מכך.
לכן מי גיל קטן צריכים לחנך ליראת שמים ולא להכניס ספרים אגריסיבים וזרים כמו כיפה אדומה שמלא חרדות ומתח מזאב שטורף ומשקר ובסוף פותחים את ביטנו איזה מין אגרסיביות זו הילד לוקח את הסיפור ומפתח לו אופי לא עדין.
למה צריכים לקחת סיפורים זרים לנו יש ליהדות כל כך הרבה סיפורים יפים שמלמדים דברים חיונים בתלמוד כמו על השבת אבדה,על כיבוד הורים,על חסד וכו...זה עדיף על נסיכים ונסיכות על מכשפות וזאבים רעים שמלמדים דברים רעים אגרסיבים ולא צנועים.
ויש כל כך הרבה ספרות יהודית טהורה שאפשר להשיג בחנות לספרי קדושה כמו "אלופני מסובלים" כל הסיפורים שבתלמוד לכל הגילים,או ספרית בקרמן כל סוגי הספרים שמלמדים דברים חיובים.
ואחרי ההשתדלות הזו חסכתם הרבה עול של צער גידול בנים,אין זה אומר שלא יהיו קשיים כי האדם רע מנעוריו אך לפחות צריכים לדעת איך להתמודד איתם.
ניתן דוגמא אם הילד שיקר, אסור לומר לו אתה שקרן ולהמם אותו כי מורידים לו את הביטחון העצמי ונותנים לו דעה שלילית על עצמו וכך הוא משווק את עצמו לבריות,ויוצר לעצמו תדמית שלילית.
אפשר לומר לילד בדרך אחרת כגון: "יוסי אתה ילד ישר אני מצפה מימך שלא תגיד דברים לא נכונים כי זה שקר".
אסור לחשוד בילד ולומר לו שלא מאמינים לו למרות שרואים שהוא משקר לנו בפרצוף ואין אנחנו יכולים להוכיח זאת,אם אחיו אומרים לאמא הוא משקר לך את צריכה לצאת לטובתו ולומר להם אסור לדבר לשון הרע גם אם זה נכון,חוץ מזה יוסי ילד ישר וטוב ובחיים הוא לא משקר.
יוסי בטח ירגיש טוב אם זה שאחיו לא הצליחו במזימתם אך להבא יוסי לא ישקר כי יש לו על עצמו תדמית חיובית ואינו רוצה להיות צבוע בעיני עצמו וגם אינו ירצה לאכזב את אמו שתמיד מפרגנת לו וסומכת עליו שהוא ישר והוא אינו רוצה לקלקל לעצמו את מעמדו החשוב בעיני אמו.
לכן עדיף לנו להעלים עין על שקר אחד או שתים של הילד ולשפר לו את התדמית כך שנוציא לו את כל החשק לשקר יותר ולאחיו לדבר לשון הרע אחד על השני.
ישנם מקרים שצריכים להעניש את הילד כי זה גם חלק חשוב מחינוך ילדים.
הורים צריכים לדעת איך להעניש ואם הם לא יעשו זאת בחכמה הם יגרמו לילדים שלהם לישנות אותם וזה יתנקם בהם לעתיד לבוא,ישנם הרבה ילדים ששונאים את ההורים בלב ובגלוי וברגע שהורים שנואים דיברהם אינם נשמעים והילד יגדל ברגשי נקימה ונטירה בדיכאון והתמרמרות.
אם אמא מבקשת מהילד לא לעשות דבר מסוים כמה פעמים ולא הסבירה לו למה חשוב לה שהוא לא יעשה זאת אם הילד לא שמע בקולה אסור להעניש אותו,כי הוא לא הבין מה הוא עשה.
ואם הוא נענש בגלל זה הוא מרגיש נחות סובל ומדוכה,לכן ילד שעבר את הקוים האדומים שאמרו לו הוריו והם לא הסבירו לו את ראית עולמם וחשיבות הקוים האדומים אסור להענישו.
לכן צריכים להיות בטוחים שהילד הבין למה הוריו מתכוונים ולפרט לו את חומרת מעשיו ורק אחרי שהוא הבין ולא שמע אפשר להעניש.
כאשר מענישים לא לסגור את הילד בשרותים או בחדר על מפתח ולסגור את האור זה יכול ליגרום לו בעיות נפשיות קשות שאין כאן המקום להאריך בזה.
פשוט להכניס את הילד לחדר הכי משעמם בבית לסגור חצי מהדלת ולומר לו כך: "תשב כאן ותחשוב מה לא ההיית בסדר,כשתבין תקרא לי".
ההורים צריכים להיות חזקים ולא לוותר לו אפילו שהוא בוכה ולא לתת לו לצאת עד שיפסיק לבכות ברגע שהוא הפסיק לבכות לומר לו למה הוא נענש למה זה מפריע ולהשתדל לפרט.
לא לתת עונשים שאי אפשר לעמוד בהם כמו שיש בערב אירוע משפחתי ואת יודעת שאת חייבת לקחת אותו כי לא משתלם לך לשלם למטפלת,ואת אומרת לילד שהוא לא יבוא היום לאירוע בתור עונש.
לילד יש כבר ניסיון מאחיו ומקרים דומים והוא יודע שאת לא תעמדי בזה,לכן הוא ממשיך בשלו ואומר אני כן יבוא ובליבך את יודעת שהוא צודק,לכן לפני שמענישים צריכים לתת עונשים שניתן לעמוד בהם.
צריך לדבר עם ילדים בלשון הוראה שיבינו מי אבא או אמא ומי הילד כגון ציוו "הגיע לילה חמודי אתה הולך לישון עכשיו",אלא דברים ברורים ולא "דני מותק תלך לישון בבקשה" הדברים חסרי תוכן ואין להם לשון הוראה. והילד לא לוקח אותם ברצינות לא נאמר לו מתי לישון והוא יבקש מים ושירותים ובמבה עד שהוא ירדם ההורים יפלו מרגלהם, לכן יש בעיות להשכיב את הילד.
לעומת זאת בבקר אין בעיה להשכים אותו כי ההורים לחוצים לעמוד בזמנים וללכת לעבודה ובמיוחד שהילד לא יפספס את ההסעה שלו למי יש זמן למילים יפות מעירים אותו בהתחלה בעדינות עושים סיבוב נותנים לו חמש דקות להיתאקלם ומיד נותנים הוראה בצעקה קום כבר הילד קם בטיל כי הוא יודע שההורים יקימו אותו בכח ובלי משחקים כמו שמשכיבים אותו כי הם ממהרים .
לכן אם תשכיבו את ילדכם באותו ציוו שאתם מעירים אותם זה יחסוך לכם הרבה זמן מיותר עם משחקי פינוק.
ילד שיודע רק לקבל כל דבר בקלות מבלי לתת הוא יגדל ויהיה רודן אכזרי חסר הערכה כמו שהיה אבשלום בנו של דויד המלך שרצה להרוג את אביו על ידי מרד אחים ואביו ריחם עליו עד יומו האחרון כמו שמוזכר בספר שמואל. לעומת זאת שלמה חונך בקשיחות יותר ולכן יצא ממנו שלמה המלך תפארת לעם ישראל מכל הבחינות ,לכן אמר שלמה "חשך שבטו שונא בנו ואהבו משחרו מוסר".
הכוונה מי שלא מעניש ובמקרים חריגים של ניבול פה וכדומה לא מכה את בנו הוא שונא אותו כי בנו יצא רודן, ואוהבו מעלות השחר מלמדו מוסר בבחינת אהבה שמדבר עם בנו ומנסה להסביר לו דברים שבתור ילד הוא לא לוקח אותם בחשבון ,לכן הוא מיתווכח ולא מבין את הוריו. האבא חייב לשתף את הילד ולהסביר לו את הדרך הנכונה ולמה הוא לא מבין אותה בתור ילד.
השיחות האלו מבגרות את הילד נותנים לו הרגשה שניתן ליסמוך עליו ולשתף אותו בדברים ובמיוחד זה מקשר בינו לבן ההורה ואם עדין לא הבין וממשיך בדרכו הרעה יש צד אחר למוסר שהוא מלשון יסורין וזה ההענשה ואפילו מכה לעיתים רחוקות.
לכן גם על האם להיות חזקה ולא להראות חלישות כאשר היא אומרת לילד "חכה עד שאבא יבוא הוא יעניש אותך אני לא יכולה עליך",ילד צריך לראות אמא חזקה ואבא מוצק ואסור לחסוף לו נקודות חולשה.
לכן אם מכים ילד לעולם לא בעוצמה קשה ובטח לא בפנים כי זה אלימות לשמה והורים יתנו את זה את הדין בשמים כי הילדים הם לא שלנו אלא פקדונות שנתן לנו הקב"ה ואסור להתהלל בהם או לקלל אותה כי אתם פוגעים בבורא עולם מדברים לשון הרע על הקב"ה.
ישנם ילדים שמתרגלים למכות ואז ההורים עוברים לחגורות והשם ירחם ילד כזה שיטת ההכה לא תועיל לו,וצריכים למצוא לו עונש שהוא רגיש אליו וכל הורה יודע מה משפיע על בנו.
חשוב מאד שעה אחרי העונש או המכה לומר לילד שאנחנו אוהבים אותו והענשנו אותו בגלל שאנחנו רוצים שיהיה ילד טוב כלפי הבריות ושהקב"ה והסביבה לא תתרחק ממנו כי אף אחד לא אוהב ילדים רעים ואנחנו רוצים שכולם יואהבו אותך ותהיה ילד טוב.
עד כאן מקצת טיפים לחינוך אך חשוב מאד להבין שאת החינוך צריכים להתחיל מגיל אפס ולא לחכות שהילד יגיע לגי ההתבגרות אז אולי הוא יבין כי הוא לא יבין,עץ שגודל עקום כמעט בלתי אפשרי ליישר אותו ואם תנסה בכח אז אתה תשבור אותו.
לכן ברגע שהילד מגיע לגיל ההתבגרות הוא מבחינת חץ שעף באויר ולא ניתן לשלוט בה כל עוד שהחץ היה בידיים של הוריו הוא היה תחת שליטה מלאה וככל שתימתחו יותר ותדיקו יותר כך הוא יגיע רחוק יותר ויפגע במטרה וברגע שתעשו טעות קטנה בסטיה ימינה או שמאלה בהמשך הסטיה פשוט תקצין ותפספס את המטרה ומה שנישאר זה להתפלל שלא יהיה רוח או גשם שיפלו את החץ.
כך בדיוק חינוך הילדים כמו שאמר דויד המלך "כחצים ביד גיבור כך בני הנעורים",ככל שאתם משקיעים יותר ומדיקים יותר מבלי לעשות טעויות בחינוך כך הילד יעוף רחוק יותר ומדויק יותר למטרה הניכספת והישרה,אך ברגע שהחץ כבר באויר ולא השקעתם מספיק בחינוך ועשיתם טעויות רבות והילד מגיע לגיל ההתבגרות אין סיכוי לתקן את המעוות ומי שינסה הוא רק ישבור את הילד ויחריף את המצב כי ילד בן חמש עשרה לא ניתן לחנך בעמצאות נענשה או מכות וכו אלא מה שבשלתם זה מה שיוצא וכל מה שניתן ללמוד זה איך להתמודד איתו ולא להחריף את המצב.
כמה שלבים בילד והם: תינוק שיונק ותלוי בדדי אימו,כשהוא גודל קצת ומתחיל לדבר ולהשתולל הוא ניקרא קטן כי מימדיו קטנים רצונותיו ומחשבתיו בקטן.
בשלב מאוחר יותר הוא נהפך לנער מלשון התנערות הוא גדל בשיכלו ומתחיל לאבד את תמימותו ומתחיל להיות ערמומי ולהתנער מעול וטעיות כגון: אם הוא נשאל מי שבר את הכוס? הוא יגיד לכם "לא אני", פשוט התנערות.
אדם שלא מודה על טעותו ומאשים אחרים הוא מבחינת נער שלא התבגר כי הוא מתנער מכל דבר.
אחרי נער זה גיל בר מצווה ומעלה וזה ניקרא בחור/ה מלשון בחירה שיודע להבדיל בין טוב לרע ולקיים החלטות, כמובן מה שחסר לו זה ניסיון חיים, לכן צריכים להקשיב להורים.
כאשר הבחור גודל קצת ומגיע לגיל שמונה עשרה הוא ניקרא גבר.
למה גבר? כי איזה הגיבור הכובש את יצרו.
הילד עבר את כל שלבי ההתבגרות ואת קשי הבחירה בין טוב לרע עד שהוא שבע ניסיון ולמד מטעויות ומבין שלא כל מה שרוצים כדי לעשות ולא כל מה חושבים כדי לומר ולא כל מה שניראה טוב עכשיו הוא באמת טוב, כי לעתיד לבוא אותו טוב שחשבנו שהוא טוב כי ההינו נערים מתגלה עכשיו שאנחנו גברים כרע גמור כגון ילד שבנערותו לא למד ורק טייל "פקולטלה שפת ים",ועכשיו שהוא זקוק לכסף ולהתחתן ולמעמד נורמלי בחברה הוא מבין שהוא ריק חסר דעת ומקצוע ומוכן לתת הכל כדי לחזור לאחור וללמוד כמו שצריך יש כאלה שנהפכים לגברים מגיל עשרים ועד שלושים אך ההבנה הזו תגיע כי כך הם טבע האדם.
כאשר הוא התחתן הוא נהפך לאיש כי יש לו אישה.
אשה ניקראת כך כי נאמר בתורה "כי מאיש לוקחה",אחרי שאדם גודל ויש לו בנים ונכדים הוא ניקרא זקן שזה שיא החכמה ונסיון חיים שנאמר "מזקנים אתבונן".
והשלב האחרון זה שיבה שזה כבר שערות לבנות מכף רגל ועד ראש קשיים בתפקוד ומה שנשאר זה להתפלל מבחינת אל תשליכני לעת זיקנה.
הגיל הכי קשה הוא גיל הבחרות מה שניקרא בלשון מיקצועית מרד נעורים שיכול להיות מסוכן.
פעם לא היה מציאות של מרד נעורים ולא היה ילד שבועט בכל המוסכמות והולך בכעס מהבית או בורח לשבוע מהבית ובטח לא מקלל נוטר שונא או ברוגז.
הדור של פעם לא היה דור של חוצפה כמו של היום לא היה טלויזיה אלימות אגרסיביות פריצות בדיבור ובלשון כמו שיש היום.
בדורנו ההורים עצמם התרגלו ונהפכו לחוצפנים ויפי נפש.
פעם הילדים היו מכבדים את הוריהם ולא ירדו לרמה של בריחה מהבית ולצער הורים בצורה אכזרית כזו או האחרת.
היום ילד הוא בוגר יותר מבחינת התקדמות חשיבה שיכלית ובמימדיו מאשר ילד של פעם,אבל מבחינה נפשית הוא ילדותי יותר תלותי חסר אחריות ועצמאות וחריצות מאשר ילד של פעם. הילד של פעם ההית יכול להטיל עליו משימות ילדים בני שלוש עשרה היו מנהלים את החנות של האבא שלהם ומתמודדים אם סוגים שונים של אנשים בהצלחה,הם אפילו היו מתחתנים בגיליים האלו ומקימים משפחה.
ילדות בנות שתים עשרה היו מספיק בוגרות לחתונה כי מגיל תשע היא ידעה לבשל כמעט הכל לכבס לתלות לקפל לשמור על תינוקות כל זה מכיוון שלא העמיסו עליהם לחץ של לימודים עצום כמו שיש היום אמנם הם פחות משכילים בהרבה מצד שני הרבה יותר בוגרים חרוצים בעלי ניסיון חיים ויודעים להעריך לתת ולקבל,ואני אומר שבשני סוגי הילדים של פעם ושל היום יש פלוסים ומינוסים וצריכים לקחת את הממוצע שבין שניהם וליצור ילד מושלם בכך שלהוריד את כמות העומס של הלימודים המיותרים שמלמדים את ילדנו היום ולהחליף אותם בלימודי תורה וערכים או בעזרה בבית מבחינת שותף מלא למשק הבית בלי פינוקים מיותרים.
הילד של היום נשאר עדין תינוק מבחינת מידותיו המפונקות אך מבחינת שיכלו המתקדם הוא יכול לעשות תרגילים שאין באפשרותנו להבינם.
הילדים של היום לומדים כל כך הרבה דברים שמעמיסים עלהם המון חומר שלדעתי הוא מיותר לא צריך להוציא בגרות על כל המקצעות אלא רק על מקצועות שהילד מתכוון להתעסק בהם בעתיד ושאר המקצעות אפשר לעשות קורס קצר ומזורז ולא מעמיק רק שיהיה ידע בסיסי וזה כמובן לצבור החילוני אך כל בר דעת יודע שדרך ארץ קדמה לכל דבר אם הילדים לא ילמדו תורה מוסר פרקי אבות שהם מפתח ראשי לחיים מהיכן הוא ישאב כוחות להתגבר על יצרו המפונק.
חכמנו ידעו בפרקי אבות לכלול את כל הפילוסופיה שבעולם,כל משפט הוא קצר וקולע שאפשר לדבר עליו שעות אבל במילים מצומצמות חז"ל השכילו לומר הרבה עיין פרקי אבות ותבין.
הבעיה שההורים לא משתפים את ילדיהם במשק הבית אמא צריכה לתת לילה לעשות כלים גם אם יש סיכוי שהם ישברו כוס,תנו להם לנקות להפקיד שיקים בבנק תעסיקו אותם שהם ירגישו מועלים ושהם חלק לא מבוטל במשק הבית ואין הוא מרגיש פרזיט ולא שייך לבית ולהוריו ואל ידי כך מחנכים לכבוד הורים.
אבל ההורים של היום מרחמים על ילדיהם ומגדלים ילדים מפונקים שמאלים ומשועוממים שיש להם הרבה זמן פנוי לכן נוצר להם שיגעונות כי הבטלה מביא לשעמום והשעמום מביא לידי חטא.
הילד מסתכל שעות במראה מתעסק אם השיער שלו צובע אותו לצהוב למחרת עושה עגילים באוזן בגבה בלשון ובכל מיני מקומות אינטימים רחמנא ליצלן.
אני ראיתי כמה פעמים ילדים בגיל הבחרות מתלבשים כמו נאונאצים עם סמלי קרס וצלב ושרשרת של כלב מחוברת לו בין האוזן לאף ממש ניראה כמו רב בריח השם ישמור ויציל.
וזה לא ניגמר בזה יש אופנות משונות מוסיקה פרועה סמים אלכוהול הילד ממש מבולבל מסתובב ברחוב עם הרכב של אביו במוסיקה רועשת ביותר כדי שכולם יסתכלו עליו ממש מיסכן אין לו תכלית רוגע נפשי וכל התיסכול הוא מוציא על הוריו האומללים.
היום ההורים מפחדים מילדהם שלא יברח יקלל או ישבור משהו לפעמים הוא מסלק את הוריו ועושה מסיבה בביתו וההורים לא יכולים לבוא לביתם עד חצות הלילה.
יש לפעמים באמת ילדים רגועים יותר שעוברים את גיל ההתבגרות בשקט יחסי אז ההורים מתחילים לדאוג לשלום הילד ובכח נותנים לו לחשוב שהוא לא בסדר והם בעצמם מכניסים אותו למשבר ואז הוא משנה תדמית כדי להיות רצוי או שניהיה פריק או רודן וכו.
לפעמים יש לילד בגיל הבחורות מצב רוח רע ואמא מבקשת שיקנה משהוא מהמכולת והוא עונה לה "לא בא לי".
ישר האמא מלחיצה את האבא ואומרת לו שהילד עובר משבר גיל ההתבגרות הם קוראים לו לשיחה והם בעצמם משכנעים אותו שהוא במשבר עד שהוא משתכנע ובאמת מרגיש מוזר ונכנס למשבר על אמת וכל זה התחיל שהיה לו יומים של דיכי וזה יכול להיות לכל אחד.
כמה פעמים לאמא לא היה חשק לעשות כלים לבשל או לנקות עד שהבית הסריח ומיד היא יצאה מההרגשה הרעה והמצב רוח השתנה.
נו אז זה יכול לקרות לכולם ובטח אין זה אומר שהאמא במשבר גיל ההתבגרות אלא יום אסל ויום בסל.
לכן אם ילד קצת בישן ומופנם שאגב זה מידה מצוינת אז הוריו חושבים שאין לו ביטחון עצמי ומיחסים לו תופעות שליליות שלא שייכות לו בכלל.
לכן לא כל שובבות יתר מעידה על המפרקטיביות ולא כל ילד שקט הוא מוזר ובמשבר לכן חשוב מאד לתת לילדים לגדול מבלי שניתן להם להרגיש שיש להם בעיה.
לכן לא כל ילד חייב לעבור משבר ולא כל ילד חייב שיהיה לו הרבה חברים כי חברה רק מקלקלת בפרקי אבות נאמר: "קנה לך חבר" ולא חברה שלפי כל הדעות מזיקה לילד ומוריד אותו לתרבות רעה ולתחרות של לרצות את החברה ולעשות דברים שהוא אינו אוהב ורוצה רק כדי להיות על המפה.
ההורים יוצרים קינאה ותחרות בין אחים ברגע שהם חושבים שהם חכמים ורוצים לכבוש את לב בנם כאשר קונים לו משהוא ואומרים לו אל תגיד לאחיך ז ה רק בשבילך וכו...
בכך אתם גורמים שאחד יסתכל בצלחת של השני וילשין על השני והם יהיו כל הזמן בתחרות תמידית שהם ישמחו במפלת השני רחמנא ליצלן.
לכן אם צריכים לקנות לילד נעלים חדשות אין זה אומר שצריכים לקנות גם לשני שנעליו עדין לא היתישנו.
ואם אנו ניקנה לשניהם אנחנו נחריף את הקינאה והתחרות אנחנו צריכים לאחד בין האחים להביא אותם למצב שיואהבו וירגישו בשמחה ובצער של השני.
וידבר ה’ אל משה לאמר דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלתך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות (בהעלותך ח, א-ב)
למה נסמכה פרשת מנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרון חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות (רש"י)
ויש אומרים שכך אמר הקב"ה למשה, לך ואמור לאהרון שלא יצטער על חנוכת המזבח שלא הביא קרבן, לפי שעתיד אני לעשות חנוכה אחרת לחוד בידי בניו שעתיד אני לעשות ניסים ונפלאות לישראל בידיהם של החשמונאים, וזו תיקרא חנוכת בית חשמונאי, שבה ידליקו נרות. והיא מצוה גדולה מן הקרבנות. לפי שהקרבנות מביאים רק בזמן שבית המקדש קיים, ואילו נרות חנוכה יהיו נוהגים גם בזמן שאין בית המקדש קיים, לדורות. וכן ברכת כהנים זו המצוה תמיד. ולכן נסמכו ג’ הפרשיות האלו. זו לזו שבתחילה נאמרה הפרשה של ברכת כהנים ואח"כ פרשת קרבנות הנשיאים וסמוכה לה פרשה זו ללמדנו שבאותן ב’ המצוות פייס הקב"ה את אהרון שלא יצטער על זה שלא זכה להביא קרבן לחנוכת המזבח.
משל למלך שעשה משתה גדול, ובכל יום היה מזמין אנשים הרבה, והיה למלך זה ידיד גדול שאהבו מאד ולא הזמינו עמהם. והיה אוהבו זה מצטער צער גדול, אמר ודאי יש בלב המלך עלי שלא הזמינני למשתה. אחר כך שלח המלך ואמר לאוהבו אמנם עשיתי משתה והזמנתי אנשים הרבה, דע שאותך אני רוצה להזמין לחוד ולעשות לך סעודה גדולה, מאחר שאתה אוהבי. אף כאן. הקב"ה הוא ממ"ה. והסעודה כנגד חנוכת המזבח. אמר הקב"ה לאהרון אל תצטער על שלא נטלת חלק בקרבנות של חנוכת המזבח שאתם הכהנים תהיה לכם חנוכה לעצמכם (מעם לועז).