אתר השבת
דבר החסידות – פרשת חוקת
- פרטים
- קטגוריה: פרשת חוקת
- פורסם בחמישי, 29 אוקטובר 2020 10:08
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 601
ב"ה
השבוע אנו מציינים שבע שנים להופעתו של הטור "דבר החסידות", שהופיע במקור כפינה במקומון בצפת (הטור הראשון יצא לקראת ש"ק ג' תמוז ה'תשע"ב, יום ההילולא הח"י).
אנו קוראים בזאת לכל קוראינו, הוותיקים והחדשים: אנא הפיצו את דבר הרבי לכל מכריכם, קרוביכם, ולכל מי שידכם מגעת. טלו חלק בשליחות ובזכות להאיר את העולם באור תורתו של הרבי, ויחד איתכם נצא לקראת משיח צדקנו בקרוב ממש!
—Ÿ–
דבר החסידות – פרשת חוקת
להמשיך את השליחות
הגאון החסיד ר' יואל כהן שליט"א למד בבחרותו בישיבת "אחי תמימים" בתל אביב. וכמה פעמים רצה לעבור ללמוד בסמוך לרבו, אדמו"ר הריי"צ [=רבי יוסף יצחק, השישי בשושלת חב"ד] בניו יורק, אך לא קיבל לכך אישור מפורש מהרבי.
בחורף תש"י (1950) קיבל הוראה מהרבי (הריי"צ) לנסוע אליו. הוא הפליג באנייה, אך כשהגיע לארה"ב התברר לו שהרבי כבר הסתלק עוד לפני יציאתו מהארץ (ההסתלקות היתה בש"ק י' שבט, והוא יצא במוצש"ק).
בצר לו פנה אל המשפיע הרב שמואל לויטין וסיפר לו שהגיע בשביל להיות עם הרבי ועכשיו רוצה לחזור לארץ.
הוא הפנה אותו לחתנו של הרבי, שכונה אז "הרמ"ש", הלוא הוא הרבי מליובאוויטש. כאשר אמר לרבי על תוכניתו לחזור – שלל זאת הרבי באומרו: "דער שווער האט אלץ פאראויסגעזען" [=חמי (הרבי) צפה הכל מראש]. ר' יואל כמובן נשאר ב-770. וההמשך ידוע – ר' יואל נהיה ה'חוזר' של הרבי וגדול מפיץ תורתו לאורך ימים ושנים טובות.
l
תלמידו הרב יוסף יצחק חיטריק, משלוחי הרבי בצפת עיה"ק, תיאר בפנינו איך לפני 25 שנה, ביום שני, ד' תמוז תשנ"ד, הלך ברחובותיה האבלים של קראון-הייטס. והנה מולו הולך המשפיע שלו ר' יואל. מבטיהם הכאובים נפגשו והוא שואל את ר' יואל "מה יהיה עכשיו?"
ר' יואל ענה לו: "לי הרבי כבר ענה על השאלה" – כשהכוונה כמובן לכך שהרבי צפה הכל מראש, ויש להמשיך בשליחותו ביתר שאת וביתר עז...
(שמעתי ממנו בשבת האחרונה (קרח), בביהכנ"ס "היכל מנחם מענדל", מרום כנען צפת עיה"ק)
~~~
בסיום פרשתנו (כא, לב) נאמר "וישלח משה לרגל את יעזר וילכדו בנותיה ויורש את האמורי אשר שם". מפרש רש"י: "המרגלים לכדוה. אמרו: לא נעשה כראשונים, בטוחים אנו בכח תפילתו של משה להילחם".
ולכאורה אינו מובן:
א) הרי משה שלח אותם רק "לרגל את יעזר" ומדוע "לכדוה"?
ב) מה הכוונה בדבריהם "לא נעשה כראשונים", הרי עיקר חטאם של המרגלים הראשונים היה בזה ששינו והוסיפו ממה שביקשו מהם; משה ביקש "וראיתם את הארץ מה היא גו' ואת העם גו' החזק הוא הרפה גו'", והם הוסיפו גם מסקנא משלהם "לא נוכל לעלות אל העם וגו'". ועכשיו המרגלים שוב משנים מהשליחות של משה "לרגל את יעזר", והם הוסיפו ולכדוה!?
ויש לבאר שהיא הנותנת:
הכוונה בדברי מרגלי יעזר "לא נעשה כראשונים" היא לא רק להימנע מחטא המרגלים הראשונים, אלא אדרבה – לתקן את חטא המרגלים.
וידוע*, שהדרך לתיקונו של חטא – הוא ע"י עשיית עניין דוגמת החטא (בחיצוניות), אבל לכיוון השני, החיובי. והוא הדין בענייננו: הדרך לתיקון חטא המרגלים שהוסיפו על שליחותו של משה ע"י פעולה הנוגדת לרוח השליחות והסותרת את מטרתה – היא ע"י הוספה על השליחות ע"י פעולההתואמת את מטרת השליחות ומקדמת את מטרתה!
ובאותיות אחרות: השלוחים ראו לא רק את דבריו החיצוניים של משה – לרגל את יעזר, אלא התבוננו גם בכוונה הפנימית בזה, שהיא לכבוש את יעזר. וע"י שחתרו למלא את הכוונה הפנימית – הצליחו לא רק לכבוש אותה אלא גם "וילכדו את בנותיה".
l
ומכאן נמצאנו למדים בנוגע לשליחות שהטיל עלינו הרבי, שכולנו מצווים עליה, לעסוק בהפצת היהדות בכלל ובהפצת מעיינות הבעש"ט בפרט, עד ל"חוצה".
– הרי יש כאלה שמַשלים את עצמם ("רעדן זיך איין") ששלחו אותם רק "לרגל": יכול הוא לשבת במקומו, ורק לנסוע על עגלה רתומה לארבעה סוסים לבנים ולראות מה נעשה ב"יעזר" ואח"כ יחזור למקומו.
הנה על זה אומרים לו: לא זו היתה כוונת המשלח; אם לא בא הדבר לידי הפצה עד לחוצה – אזי חסר כבר בהתחלת השליחות.
הכוונה היא – בין אם אמרו "לרגל", בין אם הזכירו את "בנותיה" או רק את "יעזר" עצמה – לעשות עוד יהודי לשומר תורה ומצוות; לעשות עוד בית-כנסת שיהיה כשר, עם מחיצה ובימה; לעשות עוד מקווה שתהיה כשרה.
והתורה מספרת לנו, כשאשר הולכים "בכחו של אותו זקן", אזי כובשים את יעזר ובנותיה, העיר וכל הסביבה, ונעשים מקום מושב לבני ישראל.
חודש טוב ושבת שלום!
מבוסס על: התוועדות י"ב תמוז ה'תשכ"א סעיף כח ואילך (נד' בתו"מ חלק לא, עמ' 127 ואילך). ש"פ חוקת ה'תש"נ ס"ד ואילך (נד' בתו"מ התוועדויות תש"נ ח"ג עמ' 399 ואילך). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" במדבר (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' שנא-ב.
______________
*) ועל דרך שמצינו בעניין התשובה – "איזו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה" (רמב"ם הל' תשובה ריש פ"ב).