פירוט מאמרים לפרשת בהר

חינוך ילדים באהבה – פרק 5

חינוך ילדים באהבה – פרק 5
הרב שלום ארוש שליט"א 
מקור: אתר ברסלב

לא פעם אנו רואים הורים המגיעים לבית הכנסת עם ילדיהם הקטנים. כשזה קורה אנו נתקלים לרוב בשני מצבים קיצוניים – או שההורה מנסה 'למסמר' את הילד לכיסא, או שההורה נותן לילד את החופש לעשות כרצונו ולהתרוצץ בבית הכנסת, דבר שבהחלט מפריע לקהל המתפללים.

אף אחד משני המצבים אינו נכון וראוי שיקרה. אם הילד קטן מדי, אז אין שום מצוה להביאו לבית הכנסת. ואם הוא מספיק גדול ובעל הבנה לגילו ויודע להתפלל, על האב ללמד ולשמש בו זמנית דוגמא אישית לילדו. אך עדיין, אין שום היתר לכך שההורה ישלח מבטים מאיימים לעבר הילד בכל פעם שהוא מרים את ראשו מסידור התפילה. על ההורה להסביר לילד את ערכה של התפילה. וכשהילד רואה שההורה מתענג ומעריך את התפילה, לא יהיה צורך 'למסמר' אותו לכיסא.

בראש השנה באומן אני נתקל לא אחת בילדים קטנים בני שש בלבד, היושבים בקלויז (בית המדרש הגדול באומן) במשך שעות עם האבות שלהם. במקום שבו התפילה יקרה מאוד למתפללים, אף הילדים חשים זאת ורוצים גם הם להתפלל. 

חינוך עם אהבה מלמד לתת ולהעניק, מלמד להעריך, מלמד להודות. כבר מגיל צעיר, הילד צריך לדעת שלא מגיע לו כלום, וכל דבר בחיים – אפילו כוס מים וחתיכת לחם – הוא מתנה נפלא מהשם יתברך, מאמא ומאבא. על ההורים ללמדו להודות להשם ולהם מהרגע שהוא מתחיל לדבר. מנקודת מבט זו, אנו מבינים שדוגמא אישית היא הכוח המניע והעיקרי בחינוך הילדים. 

ושוב, גם אם מדובר במשפחה דתית, אם הם לא עובדים את השם מתוך שמחה, הילדים לא ירצו שום קשר עם אורח חייהם של ההורים. חינוך ילדים עם אהבה מראה לילדים שאתם בעצמכם – ההורים – שמחים. שמחים במצוות שאתם זוכים בהן, שמחים בקיום ושמירתן, שמחים בחיי התורה שאתם חיים. 

אני שומע תלונות רבות מהורים על המחיר הגבוה שיש לשלם עבור הלימוד בישיבות לילדים, על המחיר הגבוה של ברכישת בשר בהכשר גבוה, וכן כל מיני תלונות כאלה ואחרות. למה הם לא מתלוננים כאשר הם משלמים מחיר גבוה לכרטיס של משחק גמר גביע או על המחיר אותו הם משלמים על טיול ברחבי העולם? הם ישלמו על בילויים, 'כיף' והשבעת תאבונם גם אם זה יהיה כרוך בלהזיע ולהתייגע לשם כך (ועל זה הם כמובן לא יתלוננו), אבל יתלוננו בלי סוף על מחיר קיום מצוה. דבר זה מראה לילד שקבוצת הכדורגל/כדורסל/הטיול וכו' יותר חשובים מהשם, ה' ישמור. 

הגמרא במסכת סוכה מספרת לנו סיפור מסמר שיער על בתו של כהן בבית המקדש, מרים בתו של בילגה, שהמירה את דתה ונישאה לסרדיוט יווני שלקח חלק בחורבן בית המקדש. כאשר נכבש ונחרב בית המקדש, נכנסה מרים (מרתה) לקודש הקדשים והחלה לקלל את השם הקדוש, ה' ישמור. ושואלת הגמרא - איך יכול להיות שבתו של כהן תעשה דבר מזעזע ומבחיל שכזה? חכמינו ז"ל מסבירים, שהיא הבחינה בכך שהוריה מזלזלים בחשיבותם של דברים הקשורים לעבודת השם, לכן הגיעה לאן שהגיעה. כאשר ההורה סוטה מדרך הישר, הילד יסטה כפליים. 

חינוך ילדים באהבה משמעו, לתת דוגמא אישית מתוך שמחה. כאשר הילד רואה שההורים מעריכים כל דבר שהשם נותן להם, הוא ילך בעקבות הוריו. כאשר ההורים מברכים ומתפללים מתוך התלהבות וכוונה, אף הילד יעשה זאת. אולם, השם ישמור, כאשר ההורים תועים וסוטים מדרך הישר, הילדים אף הם יסטו ואף יגיעו למצב גרוע הרבה יותר, כפי שלמדנו מסיפור הגמרא לעיל. כאשר גאוותה של האם חשובה יותר ממצוותיו של השם, אל תצפו שהילדה תהיה צנועה. כאשר החצאית של האמא תכסה רק חצי מן הברך שלה, החצאית של הבת תכסה חצי מהירך שלה. אם ההורים לא עובדים את השם מתוך שמחה ואהבה, הם יהיו ברי מזל אם ילדם בכלל יעבוד את השם וילך בדרך התורה. 

תקצר היריעה מכל מה שאוכל להסביר על חשיבותה של ההודאה – ללמד את הילדים להודות, ללמד אותם שלא מגיע לנו כלום, וששום דבר אינו מובן מאליו ואף לא לקבל דברים כמובן מאליהם. 

ילד שלומד להודות להשם ולהוריו יגדל ויהיה בן זוג מעריך, מבין ואוהב בביתו שלו. עלינו לדעת, שאין מצב כזה שלא יהיה שלום-בית בבית בו בן הזוג מעריך, מבין ואוהב. זהו מרשם לחיי נישואין שמחים ומאושרים. לדעת להעריך, כלומר לשמוח בחלקנו ובכל מה שזכינו לו בחיים, הינו המדד החשוב והעיקרי שיכול להיות למידת האמונה של האדם. כשנראה אדם שמח שמודה להשם על כל דבר בחייו, מקטן ועד גדול, נדע שלאדם זה יש אמונה, שהוא חי עם האמונה. לרוב, אנשים החיים עם אמונה מגדלים את ילדיהם עם המון חום ואהבה, ואהבה זו מופנית אל השם יתברך, הן מצד ההורים והן מצד הילדים. 

אם אתם רוצים סיפוק אמיתי בחינוך ילדיכם, אל תהפכו לרס"ר משמעת. הבית היהודי אינו מחנה אימונים או מחנה עבודה כפייתי. השתמשו בעקרונות שנלמדו בסדרה זו (כשפרק זה הוא האחרון בה) כמדריכי דרך, ואף אם תיישמו חלק מהם, תראו שינויים נפלאים בילדיכם ובאווירה שתשרה בבית. 

חינוך ילדיכם מתוך אהבה יהפוך את ביתכם, בעזרת השם, לבית מקדש מעט. יהי רצון שנזכה לזה כולם, אמן.