אתר השבת
דבר החסידות – פרשת וישב – י"ט כסלו
- פרטים
- קטגוריה: פרשת וישב
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 14:48
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 522
ב"ה
דבר החסידות – פרשת וישב – י"ט כסלו
איך מבטלים את ה'חרם'?
הסיפור דלהלן היה שגור בפי הסבא-רבה שלי הגאון המפורסם רבי אברהם חיים נאה, מגדולי מנחילי שו"ע אדמו"ר הזקן, שהיום י"ט כסלו הוא יום גאולתו:
מסופר על מורנו רבי דובער, המגיד ממעזריטש נ"ע (שהיום יום ההילולא שלו) שאחד מתלמידיו הסתלק מהעולם והשאיר בן, והבן הזה החל להתרחק מעט מדרך התורה והחסידות.
התלמידים ניסו להחזירו למוטב ולא הועיל, ואז באו לרב המגיד והציעו שאם המגיד יחרים אותו – כפי שהיה נהוג אז לאלה שסרו מן הדרך – או אז בוודאי יתעורר ויחזור בתשובה.
אולם המגיד השיב, שחושש הוא שאביו של הנער, הנמצא בג"ע, יקפיד עליו אם יחרים את בנו שע"פ דין לא מגיע לו חרם. ולבסוף החליט המגיד לעשות 'שאלת חלום' כדת מה לעשות ואיך לנהוג בנער זה.
ענו לו מן השמים: ששאלה זו עליו לשאול את תלמידו הקדוש ר' זלמן. קרא הרב המגיד לתלמידו ר' זלמן (הוא אדמו"ר הזקן בעל התניא) ור' זלמן יעץ לו כך: שיאמר לבן הזה שהוא ב'חרם' אבל יכוון שיהא ב'כרם' [=כרם ענבים], ואז הבן יבהל ויחזור למוטב, אבל אביו בעולם האמת ידע שהתכוון על כרם ולא יקפיד ע"ז.
המגיד עשה כעצת תלמידו ואכן הועיל והתלמיד שב לדרך החסידות.
אח"כ החל המגיד להרהר: אם מהשמים שלחו אותו לשאול בעצת ר' זלמן, אולי צריכים למנות את ר' זלמן לרבי והוא, המגיד, יהיה תלמידו? חזר ועשה 'שאלת חלום' גם על זה, והשיבו לו שגם את זה ישאל אצל ר' זלמן.
כשהציע הדבר לפני תלמידו ר' זלמן, השיב לו: חס ושלום! לא יעלה על דעת רבינו דבר כזה, אלא שהרבי, מתוך שהוא כל-כולו חדור במדת האמת-לאמיתו לא היה עולה ברעיונו בשום-אופן הטעיה כזו – לומר "חרם" ולכוון ל"כרם" ולכן שלחו אותו שישאל בעצת תלמידו...
(הסיפור מופיע בהקדמה לקונ' אבני צדק שבסוף ספר "שיעור מקוה" לאא"ז הגרא"ח נאה זצ"ל, ששמעו מפי הגה"ח הרד"צ חן זצ"ל הרב דצ'רניגוב)
בפרשתנו, מסופר איך שיעקב אבינו התאבל על בנו יוסף. ורש"י שואל (לז, לג) "ולמה לא גילה לו הקב"ה [שיוסף חי]? לפי שהחרימו וקללו את כל מי שיגלה, ושיתפו להקב"ה עמהם (תנחומא), אבל יצחק היה יודע שהוא חי, אמר האיך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות לו".
וקשה: אם כן, שעל-ידי החרם, ששיתפו בו את הקב"ה, היה אסור לאחים לגלות לאביהם שיוסף חי – איך היה מותר להם בסופו-של-דבר להודיע ליעקב שיוסף חי? הרי אם הקב"ה אינו רוצה לגלות – איך מותר להם לגלות? [ולכאורה זו שאלה גלויה ומדוע רש"י לא טורח ליישב אותה?]
מבאר הרבי:
רש"י כותב בפ' מקץ עה"פ (מב, א) "וירא יעקב כי יש שבר במצרים" – "ומהו וירא? ראה באספקלריא של קדש שעדיין יש לו שבר במצרים, ולא היתה נבואה ממש להודיעו שזה יוסף".
ובכך רש"י רומז את התשובה לשאלה דלעיל – שהרי מובן, שהשבטים שידעו שיוסף הוא במצרים הבינו שזו אספקלריא של קודש – היינו שהקב"ה מודיע להם שמתחיל הזמן שיחקרו ויבקשו את יוסף ויגידו ליעקב!
ועפ"ז מובן מה שנאמר (מיד לאחר מכן) "וירדו אחי יוסף" ורש"י מפרש "שהיו מתחרטין במכירתו ונתנו לבם להתנהג עמו באחוהולפדותו בכל ממון שיפסקו עליהם" (שלכאורה לא מצינו מה גרם להם לחרטה זו? – אלא) – שכל זה היה בהשפעה של ה'רמז' מהקב"ה שהגיע הזמן לבטל את החרם ולהשיב את יוסף.
גוט יו"ט! לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק י, מקץ שיחה א סעיף ז (עמ' 135. השיחה בלה"ק במקור) הרעיון לעיבוד בסיוע ה"דבר-מלכות" השבועי עמ' עז. כאן מופיע רק סיום השיחה. בגוף השיחה דן הרבי באריכות נפלאה ומפלפל בביאור המפרשים בקושיה מדוע לא גילה יוסףלאביו שהוא חי? ועוד חזון למועד.