בני ישראל "מאלמים אלומים"

פרשתנו פותחת בסיפור חלומו של יוסף "והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה וגו'", ומזה נשתלשלה ירידתם של בני ישראל למצרים ועד לקבלת התורה. מובן אם כן, שחלק מההכנה לקבלת התורה היא 'מאלמים אלומים'.

מבאר אדמו"ר הזקן, בעל התניא, בתורה אור: שכשם שמלקטים השבלים שנתפזרו בשדה ואוגדים אותם – כך הם (השבטים) ביררו "הניצוצין שנפלו בבחי' פירוד בשבירת הכלים והיו מעלין אותן . . להתכלל במלכות דאצילות". 

ובאותיות פשוטות בנוגע אלינו: ע"י עבודתו של יהודי בעולם בתורה ומצוות, וכן באכילתו ומשאו-ומתנו וכו' לשם שמים – הרי הוא 'מברר' ומעלה את 'ניצוצות הקדושה' שבתוכו להתאחד באחדות ה'.

וממשיך, שהעבודה של מאלמים אלומים היא גם בנשמות, כלומר, יש צורך לאסוף נשמות יהודים ולאחד אותם לאלומה אחת. והרבי מדייק בזה שהאלומים הרי הם 'בתוך השדה', ללמדנו שגם יהודים כאלו שאינם 'בבית' של תורה וקדושה יש לאסוף אותם הביתה ולפעול עליהם 'ותשתחוין לאלומתי' – שיהיו  בביטול ל"יוסף הצדיק", צדיק הדור.

שבת פ' וישב חלה בסמיכות לי"ט בכסלו, חג גאולתו של אדמו"ר הזקן ממאסר, ואצלו אכן ראו את העבודה הזו של 'מאלמים אלומים', שהתעסק רבות בעשיית בעלי-תשובה וחמש שנים נסע ממקום למקום לעורר ולקרב בנ"י לתומ"צ.

גם עלינו מוטל איפה להיות "מאלמים אלומים" – לאסוף יהודים ולהתוועד יחדיו בפרט בי"ט בכסלו ובשבת הסמוכה לה, וזה יביא סוף כל סוף ליציאתנו מ'מצרים' – הגאולה השלמה ע"י משיח צדקנו בקרוב ממש.

 

שבת שלום וחג-גאולה שמח!

 

 

מבוסס על: תורה אור פ' וישב. לקוטי שיחות חלק י' עמ' 119 ואילך (העיבוד בסיוע 'מעיין חי' ח"א עמ' 109 ואילך). וע"ש הקשר ד'מאלמים אלומים' גם לחנוכה (שחל בסמיכות לפ' וישב): - כי נר חנוכה מצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ, דעניינם של הנרות הוא להאיר גם את חושך רשות הרבים – עבודת התשובה.