אתר השבת
עבד שנשבה
- פרטים
- קטגוריה: פרשת חוקת
- פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 01:52
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 503
עבד שנשבה
/ הרב הגאון הרב משה נחמיה זלץ שליט"א, אלעד/
'וישב ממנו שבי' (פרשת חוקת)
כתב רש"י: 'אינה אלא שפחה אחת'. הגרי"ז בספרו עה"ת כ' לבאר עפ"י מש"כ רש"י בגיטין ל"ח ע"א דילפינן התם בגמ' מהך קרא דנכרי קונה ישראל למעשה ידיו אף בחזקה, ופרש"י שם דהיינו חזקה של עבדות כגון הלבישו וכו' והקשו שם תוס' דאפי' ישראל מישראל לא קני ע,ע אלא בכסף או שטר וכ"ש נכרי.
וכ' לבאר דעת רש"י דישראל גמור אין נקנה לגוי אלא בכסף שזהו קנין האמור בע"ע בקרא מכסף מקנתו אבל בעבד הנשבה לגוי דבהא איירי שם בסוגיא כיון דהוא כבר עבד שפיר יכול לקנותו עכו"ם ואף שנתמעט עכו"ם מקנין גופו של ע"ע דילפי' מקרא דלא הם קונים מכם מקנין מעש"י לא נתמעטו וקונים אף בחזקה ואה"נ דלא משכח"ל אף לרש"י קנין חזקה בישראל גמור אלא בעבד וזהו, שפרש"י הכא אינה אלא שפחה אחת ולהכי מצו לקנותה בחזקה כיון דכבר היתה שפחה.
אלא דיש להבין דלכאורה מה שייך קנינו של האדון הישראל בקנוי לו בתורת עבד לקנינו של העכו"ם דמה"ט מצי העכו"ם לקנותו,
ויעוין בפנ"י שם בסוגיא שדייק מק' התוס' דהסוגיא איירי אף בע"ע והקשה דמנ"ל לתוס' לפרש כן ולא איירי אלא בעבד כנעני והתם שפיר ילפי' דזוכה העכו"ם מהפקר ע"י חזקה.
ובאמת מאי דפשיטא להפנ"י דבע"כ מצי שפיר לקנות ע"י חזקה, לפי"ד יש לעיין בזה טובא כיון דאחר שאינו ברשות רבו מהכ"ת דיזכה בו הגוי, אלא דהתם א"ש טפי מה שפי' הגרי"ז דהתם שפיר איכא למימר שקנין העבדות אינו רק כלפי רבו אלא הוי קנין ושינוי בחפצא דהגוי שנעשה עבד בעצמותו ולהכי מצי לזכות בו הגוי וכדחזינן מסוגית הגמ' בגיטין דף מ"ב דמספק"ל בכמה אנפי בדיני הע"כ היכא דהוי מעוכב גט שחרור אם אוכל בתרומה ואם זכה רבו בקנס וע"כ משום דקנין העבדות מהני להחשיבו עבד אף בלי זכויות רבו,
ויתכן הטעם הזה דהא צריך להטבילו לשם עבדות והטבילה הוי מעשה וחלות בעצמותו דומיא דטבילת גירות אשר מחילה להגברא הטובל לאדם אחר והטבילה לשם עבדות היא גופא המחילה לתורת עבד, וכמו שכ' הגר"ח בספרו הל' איסו"ב דאין ענין טבילת העבדות שנעשה ע"י הטבילה יהודי לכל דבריו וקנין העבדות מפקיעו מלהחשב יהודי גמור אלא טבילת העבדות גופה היא המחילה בו את קנין העבדות להחשב יהודי לחצאין.
אמנם להבנת התוס' דרש"י איירי אף לענין ע"ע ע"כ מבואר דאף בע"ע חל קנין העבדות בגופו ועצמותו, ובאמת איתא בקידושין דף י"ד ע"ב דע"ע קונה עצמו במיתת האדון והיינו דאינו עובד את יורשיו והא דאיתא שם בברייתא דעובד את בנו יעוי' שם בהמקנה דפי' דאינו משום ירושה אלא שקם הבן תחת אביו, ומבואר דאין קנין עבדותו אלא כלפי רבו וא"כ הק"ל דבע"ע איך מצי לקנותו העכו"ם בחזקה מחמת קנין רבו והא לכאורה אין משמעות הקנין אלא כלפי רבו וכמש"נ.
ואשר נראה בזה דהנה איתא בקידושין דף ט"ז ע"א אמר רבא ז"א ע"ע גופו קנוי ומדייק כן מדלא סגי שיאמר האדון לעבדו באפי תרי זיל אלא צריך דוקא גט שחרור, ופרש"י שם דכיון דגופו קנוי אין שייך בו לשון מחילת ממון אלא אלא לשון שחרור ושחרור מהני דלא גרע מעבד כנעני, ובביאור דברי הגמ' נחלקו הראשונים, דעת תוס' דג"ק היינו כלפי דיני הממון דבדיני הממון גו"ק ואינו יכול למחול על ממונו ובעי' גט שחרור, אבל הריטב"א ועוד ראשונים פי' דהוא מחמת קנין האיסור דכיון שע"ע מותר בשפחה כנענית ונמצא דע"י הקנין נשתנה דינו להיות מותר בש"כ האי היתר לא מצי להפקיעו ע"י הפקר או מחילה אלא בעי' שחרור, והנה הא ודאי אי נימא כדעת תוס' דהקנין הוי בעצם הממון ע"כ חזינן דאף שמפקירו או מוחל לו עדיין נחשב לעבדו וע"כ דאף בע"ע הוי שם העבדות בעצמותו של עבד ולהכי מצי לקנותו וכמו שבי' הגרי"ז, אמנם אי נימא כדעת הראשונים דהוא רק משום קנין האיסור א"כ אף דחזינן דשם העבדות לא פקע מ"מ אי"ז שייך לדיני הקנינים דמה"ט מצי השבאי לקנותו. אלא דהנמו"י ביבמות דף נ"ו הביא לדברי הריטב"א וכתב דאף בע"ע הנמכר לגוי הוי גופו קנוי ואף דהתם הא ליכא קנין איסור דע"ע הנמכר לגוי אסור בשפחה כנענית, ומה"ט יש שפי' דאף להריטב"א שפי' דגו"ק היינו מחמת האיסור אי"ז מחמת האיסור בפועל אלא קנין הממון המחיל נמי לדיני האיסור עכ"פ בע"ע הנמכר לישראל מה"ט אף בנמכר לגוי נחשב לגו"ק, ואי נימא כן אף לדברי הריטב"א מצינן למימר דע"י קנין העבדות הוי עבד בעצמותו ובתורת הקנינים אפשר לקנותו בחזקה אחר שקנאו רבו, אמנם ברשב"א וברמב"ן שם מבואר להדיא דגו"ק היינו רק מחמת האיסור בפועל ולדבריהם יש לעיין אם שייך לפרש כדברי הגרי"ז.