מקור המצווה - מצווה לבקר את החולים. יש מן הראשונים, שמנו את מצות ביקור חולים כמצווה מיוחדת בתרי"ג המצוות; יש הסבורים, שמצות ביקור חולים היא מן התורה; יש הסבורים, שיש למצווה זו דין תורה מטעם הלכה למשה מסיני; ויש הסבורים, שאינה אלא מצות עשה מדבריהם, היינו שבתורת מצווה מיוחדת של ביקור חולים היא מדבריהם, אבל היא נכללת בכלל מצות גמילות חסדים, ובגדר של מצות 'ואהבת לרעך כמוך'.


חשיבות המצווה - אף על פי שביקור חולים הוא בכלל גמילות חסדים, נצטווינו במיוחד על מצווה זו, והיא מכונה מצווה גדולה. חז"ל הפליגו בערך המצווה הזו ובחשיבותה המיוחדת במאמרים רבים: 

מצינו בהקב"ה שמבקר חולים, כמו שאמרו 'אחרי ה' אל-היכם תלכו', וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה, אלא להלך אחר מידותיו של הקב"ה, מה הקב"ה ביקר חולים, שנאמר 'וירא אליו ה' באלוני ממרא', אף אתה בקר חולים; מנין שהקב"ה זן את החולה, שנאמר 'ה' יסעדנו על ערש דוי', ומנין שהשכינה שרויה למעלה ממיטתו של חולה, שנאמר 'ה' יסעדנו על ערש דוי'; 'והודעת להם את הדרך ילכו בה', זה ביקור חולים, והיינו שביקור חולים מקיימים על ידי הליכה אל החולה; רמז לביקור חולים מן התורה מנין, שנאמר 'אם כמות כל האדם ימותון אלו ופקדת כל האדם יפקד עליהם', שבני אדם באים ומבקרים את החולים; ביקור חולים הוא אחד מהדברים שהאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא; כל המבקר את החולה ניצול מדינה של גהינום, מיצר הרע, ומן היסורים, והכל יהיו מתכבדים בו; כל המבקר את החולה כאילו נוטל אחד מששים בחוליו, ומיקל עליו מחלתו, והיינו שאם המבקר אוהבו, שביקורו ערב עליו מצד הנאתו ממנו, מיקל חוליו מעליו; כל מי שאינו מבקר את החולה, הרי זה כאילו שופך דמים; ר' אליעזר הגדול ציוה את בנו, בני הוה זהיר לבקר את החולה, והמבקרו גורם להקל חוליו; אל יקשה בעיניך לפקד חולה על ערשו, כי בגלל אלה תמצא חסד.

מספר מטרות למצות ביקור החולים:


לעודד את החולה ולגרום לו נחת.

להשתדל בכל צרכי החולה הנחוצים לו, בין שיעשה המבקר בעצמו, או שיצווה לאחרים לעשות, לפקח בצרכי החולה, בענייני מיטתו ובענייני המקום אשר הוא בו. מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר' עקיבא, שחלה ולא נכנסו חכמים לבקרו, ונכנס ר' עקיבא לבקרו, ובשביל שכיבדו ורבצו לפניו חיה. אמר לו, רבי, החייתני.

להתפלל על החולה שיתרפא, ולבקש עליו רחמים.

אלו עיקר המצווה של ביקור חולים שיעשו לו צרכיו, וימצא נחת רוח עם חבריו, ויבקשו עליו רחמים, והמבקר את החולה, ולא בקש עליו רחמים, לא קיים המצווה.

לשבת על יד החולה כשהוא דורש זאת, או שדרושה שמירה, ודין שימור בחולה נוהג גם בזמן הזה.


אכן, מצות ביקור חולים היא גם באופנים שאין כל טעם, כגון שאין החולה צריך שישמשוהו, וגם הוא יכול להתפלל על עצמו

דרך קיום המצווה - מצות ביקור חולים היא בגוף, בנפש, ובממון. 

• בגוף כיצד, ירוץ ויתעסק בכל צרכיו ולהמציא לו כל רפואותיו, וכן יטרח בגופו ביתר צרכיו. 
  
  
• בנפש כיצד, ישפוך נפשו בתחינות להתפלל להקב"ה שישלח לו רפואה שלמה. 
  
  
• בממון כיצד, לראות אם אין לחולה ממון כל צרכו להשתדל לו, כי צרכי החולה הם מרובים.

שמחה - צריך להיכנס לחולה בשמחה, כי לבו ועיניו אל הנכנסים, ויש לספר לחולה סיפורים משמחים שירחיבו את נפשו, ודברים שיסיחו דעתו ויצחק מהם.

שיעור - ביקור חולים אין לו שיעור, ואפילו כמה פעמים ביום, וכל המוסיף הרי זה משובח, והוא בכלל מה שאמרו גמילות חסדים אין לה שיעור, דהיינו גמילות חסדים שבגופו, ובלבד שלא יטריח על החולה, וכן אין לבלבל את החולה בעצות שאינן מועילות.

חולים מאושפזים - מצות ביקור חולים נוהגת גם בחולים המאושפזים בבית חולים, אף על פי שיש שם רופאים ואחיות המטפלים בו.

כנסו כאן לקריאת המאמר המלא על מצוות ביקור חולים, מתוך אתר המכון לחקר הרפואה על פי ההלכה

• יד שרה
• עזר מציון
• עזרה למרפא
• לחמיש השאלת ציוד רפואי
• ארגון אתה עמדי

מתוך אתר הלכה יומית

*פעם בחול המועד סוכות ראו את רבי אריה מהלך באחת משכונות ירושלים. שאל אותו אחד האנשים מה עושה הרב בשכונתנו? ענה רבי אריה נוהג אני בחול המועד לבקר את האלמנות, נשותיהן של הרבנים. כל ימות השנה האלמנה טרודה בעבודתה ואין היא מרגישה בבדידותה אבל בחול המועד כאשר כולם חוגגים ואינם עובדים אזי מרגישה האלמנה בבדידותה ונזכרת בימים הטובים שכולם היו באים בחג לבקר את בעלה הרב כשעוד היה בחיים, והבית היה הומה ממבקרים והשמחה היתה שרויה בו. ואילו כעת היא יושבת בודדה וגלמודה וימי החג נהפכים לה לצער והכאב גדול. לכן מקפיד אני לבקר ולעודד את האלמנות דוקא בימים אלו.

פעמים רבות באים אנו לנחם או לעזור לאנשים עם צרות אבל מהר מאוד שוכחים אותם ואנשים אלו נשארים עם הקשיים, החוכמה היא להתמיד בעזרה וכל הזמן לראות אם השכן או הידיד או תם אדם אולי זקוק לתמיכה בממון או סתם לשוחח עמו ולעודדו. את זה ניתן ללמוד מרבי אריה שהבין את נפש האחרים וידע מתי קשה להם והם זקוקים לעידוד.

*בכל ראש חודש היה נוהג רבי אריה ללכת לבית חולים לחולי נפש ולמסור חבילה לאחד החולים.
פעם אחת נלווה אליו בנו ושאל אבא מה הקשר המיוחד שלך לחולה זה דוקא? ענה רבי אריה: פעם באתי לבקר בבית חולים זה וראיתי את אחד החולים שהוא מוכה וחבול, שאלתי את החולים מה קרה לו והם הסבירו לי שלפעמים החולי נפש משתוללים והמטפלים שלהם נאלצים לתפוס אותם בכוח ולפעמים אף מכים אותם, אולם את מי שיש לו קרובי משפחה הם לא מכים מחשש שהמשפחה תתלונן. לחולה הזה אין קרובי משפחה ולכן הוא מכים אותו הרבה מבלי חשש. כששמעתי זאת, ניגשתי אל המטפלים ואמרתי להם שאני קרוב משפחה של אותו חולה ושיתייחסו אליו יפה. מאז אני מקפיד לבוא פעם בחודש ולמסור חבילה לחולה הזה שהוא "קרוב שלי" ואני מתפלל לשלומו, ואכן האחים החלו להתייחס אליו בכבוד.

רבי אריה קיים כאן מצוות ביקור חולים גם בעזרה רוחנית- עידוד לחולה, גם חומרית- הביא מצרכים לחולה, וגם בתפילה שהתפלל להחלמתו של החולה.

*כאשר ד"ר יצחק רפאל היה סגן שר הבריאות הוא ביקש שמכונית מהמשרד תבוא בכל יום לרבי אריה ותסיע אותו לביקורים שהיה עושה בבתי חולים (רבי אריה כבר היה זקן והיה קשה לו ללכת ובכל זאת בכל יום היה טורח והולך ברגל לבתי חולים).
רבי אריה סירב ואמר: " זקן אני וקשה לי כבר ללמוד, המעט שנשאר לי זה מצוות ביקור חולים, מעדיף אני ללכת ברגל ולזכות בשכר של הפסיעות".

*השלטונות הבריטיים שהיו בארץ לפני קום המדינה, ביקשו מרבי אריה שבזמן שהוא מבקר את האסירים היהודים יבקר גם את האסירים הערבים משום שראו שביקוריו של רבי אריה מעודדים ומרגיעים את האסירים. רבי אריה הסכים שהרי "חביב אדם שנברא בצלם".