יהדות
דבר החסידות – פרשת וישב – י"ט כסלו
- פרטים
- קטגוריה: אמונה
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 13:46
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 558
ב"ה
דבר החסידות – פרשת וישב – י"ט כסלו
"מבית האסורים יצא למלוך"
היום חוגגים רבבות בית ישראל את יום גאולתו של רבינו הזקן, בעל התניא והשו"ע, ממאסרו בשנת תקנ"ט. גם בפרשת וישב שחל תמיד בסמוך לי"ט כסלו יש מאסר, מאסרו של יוסף הצדיק.
בעניין מאסרו של יוסף יש מדרש מעניין: על הפסוק בקהלת (ד, יד) "כִּי מִבֵּית הָסוּרִים יָצָא לִמְלֹךְ" אומר המדרש: "זה יוסף שיצא מבית האסורים של פרעה, יצא למלך", כלומר דווקא מתוךהירידה הכי גדולה, ההשפלה והסבל בתוך מצרים 'ערות הארץ' – הוא יצא להיות משנה למלך.
גם בעניין מאסרו של אדמו"ר הזקן אמר פעם אדמו"ר הרש"ב, שקשה להגיד את זה אבל כן הוא האמת ש"הזית הזה כשאתה כותש אותו הוא מוציא שמנו" (ראה מנחות נג, סע"ב) – שדווקא ע"י המאסר גילה הרבי את החסידות באופן של אור פנימי*.
כלומר, יש השפעה באופן של 'מקיף', לדוגמא, כשרואים יהודי המתפלל בדבקות גדולה הרי זה משפיע על הנשמה, אבל לא מבינים מכך יותר טוב את משמעות התפילה. לאידך 'אור פנימי' פירושו ששכלו ולבו של האדם מבינים וקולטים את העניין וזה פועל שינוי מהותי במוחו ובלבו.
גם לפני המאסר אמר אדמו"ר הזקן דרושים, אבל אלו היו מאמרים קצרים ומלהיבים את הנפש, ולכן זה פעל באופן יותר 'מקיף' ובעיקר לחסידים בעלי השגה. אבל ביציאתו ממאסר החל לומר חסידות באריכות ובביאור יותר, וזה פעל שלא בערך למה שהיה לפני זה.
ו"הימים האלה נזכרים ונעשים" שביום זה ניתן הכח ללימוד החסידות באופן של אור פנימי לכל השנה כולה.
גוט יום טוב!
מבוסס על: תורת שלום ספר השיחות עמ' 26. תורת מנחם חלק מז עמ' 180 סוף סעיף כז.
______________
*) עוד העיר לי ידידי הרב מלכיאל מחפוץ שי', פעיה"ק צפת, שבסיפור המאסר של אדמוה"ז רואים שבשלב מסויים התחיל שר בית הסוהר לנהוג בו בכבוד ובחסד, ממש כמו אצל יוסף "ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית הסוהר".
ומצינו דבר נפלא בזה: שבפרשתנו, מופיעה המילה "ויט" ג' פעמים: (נדיר לגמרי – לא מקרי):
א) ויט עד איש עדולמי. ב) ויט אליה אל הדרך. ג) ויט אליו חסד.
בפעמיים הראשונות על תיבת ויט אומר התרגום "וּסְטָא" מלשון נטיה וסטיה, אך בפעם השלישית ויט אליו חסד מתרגם: "וּנְגַד ליה חסדא" מלשון המשכה (ע"ד "ונגדין נחליא" בפיוט "אזמר בשבחין" שהוא עניין של המשכה).
וזהו רמז לי"ט כסלו – וי"ט אליו חסד [בתוספת ו' החיבור שהאות ו' ג"כ מורה על המשכה כמבואר בתניא] וכתרגומו: "ונגד ליה חסדא".
ודברי פי חכם חן.