פרופסור אנטוני פלו מודה: יש בורא לעולם

פרטים

קטגוריה: תלמוד תורה

פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 11:12

נכתב על ידי Super User

כניסות: 567

לאחר שקרא ספר של פיזיקאי שומר מצוות הגיע גדול הפילוסופים האתיאיסטים למסקנה: יש בורא לעולם 

מתוך שופר
http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=7296

המהפך הכה בהלם את אלפי תלמידיו ומכריו של פרופסור אנטוני פלוּ . 

במשך חמישים שנה הוא נחשב לאחד הפילוסופים האתיאיסטים המפורסמים ביותר בעולם. ``בכל פעם שדיברו על אתיאיזם היה שמו של פלו עולה מיד על הפרק``, סיפר אחד מתלמידיו . 

אבל במכתב ששיגר לגיליון אוגוסט-ספטמבר של כתב העת הבריטי Philosophy Now magazine```` (`מגזין פילוסופיה עכשיו`), קובע הפילוסוף הבריטי: ``לאור התגליות החדשות בתחום חקר החיים נעשה מסובך מדי לדמיין את האפשרות שמערכות החיים התהוו מעליהם. מאחורי הבריאה קיימת סוג כלשהוא של תבונה מתכננת``. 

הידיעה הכתה בהלם את מעריצי פלו, בפרט לאור העובדה שרק לפני 3 שנים פרסם הפילוסוף האתאיסט מאמרארוך בו גינה במילים חריפות את האמונה הדתית . 

מאז פרסם את מאמרו הראשון נגד הדת בשנת 1950 נחשב פלו אחד מדובריה הרהוטים והמבוקשים ביותר של התנועה האתיאיסטית בבריטניה ובעולם כולו. הוא לימד באוניברסיטאות אוקספורד, קיל, ורידינג, הרצהבקמפוסים רבים בארה``ב ובקנדה, חיבר עשרות ספרים ומאמרים ונטל חלק באינספור הרצאות ועימותים פומביים בנושא האמונה הדתית. ספרו החשוב ביותר, ``הנחת היסוד האתאיסטית ``, התפרסם בשנת 1984 ובו טען כי נטל ההוכחה לקיומו של אלוקים מוטל על כתפי המאמינים .

אבל ספק אם בעתיד ימשיכו ארגונים אתיאיסטים להזמין אותו לנאום בפניהם. הסיבה: בשבוע שעבר הודיע הפילוסוף בן ה – 81 כי הוא משנה דעתו. כעת סבור פלו כי מציאותו של `בורא` הינה ``הכרח מדעי``, כלשונו . 

``אינטליגנציית-על הינה ההסבר הטוב היחיד למוצא החיים ולמורכבות הטבע``, אמר פלו בראיון טלפונילסוכנות הידיעות אי. פי. ``המחקר הביולוגי של הדנ``א גילה את המורכבות שלא תאמן הנחוצה לאפשר חיים, [מורכבות כזו] מצביעה על קיומו של כוח בעת תבונה וגם תכלית, אני מניח... רמת מורכבות כזו בהכרח מתפרשת אצלנו כביטוי לתבונה ``. 

לדבריו מדובר בהכרה שהבשילה אצלו בהדרגה במהלך החודשים האחרונים בהשקפתו התחולל בעקבות קריאת ספר שחיבר הפיזיקאי היהודי ד``ר ג`ראלד שרודר. לאחריה החל פלו לעסוק בכתיבת ספרו החדש , הטוען הפעם בעד קיומו של האלוקים . 

בראיון לסוכנות הידיעות ``רויטרס`` אמר פלו כי הוא מודע לכך שהצעד האחרון שעשה עלול להרגיז לא מעט אנשים, ``ברם``, הוא אומר, ``כל חיי פעלתי לפי העיקרון הקובע: לך אחר הראיות, לא חשוב לאן שיובילואותך ``.

בשיחה ל``שופרניוז`` סיפר ד``ר שרודר כי כאשר קרא את הידיעה בתחילה סבר כי מדובר במתיחה. ``הספרים שחיברתי התקבלו יפה בציבור הרחב באירופה ובארה``ב , אבל לא ציפיתי שיחוללו מהפך כה דרמטי``. אבל בדיקה קצרה העלתה כי מדובר בסיפור רציני לחלוטין . 

``ה``סאנדי טיימס`` הבריטי הקדיש לנושא הזה כתבה ארוכה במהדורת יום ראשון שלו`` אומר שרודר, ``העובדה שאחד העיתונים הנחשבים ביותר בבריטניה מתיחס לנושא במהדורה הכי מבוקשת של העיתון מלמדת שמבחינתם מדובר בסיפור מסעיר ``. 

ואכן סיפור המהפך המפתיע בעמדתו של האתאיסט הוותיק חולל סערה בעולם האתאיסטי ועורר גלים גם בתקשורת העולמית, שהבליטה את העובדה כי המהפך המפתיע אירע בעקבות קריאת ספרו של שרודר ``פניו הנסתרות של הא-ל ``. 

בספר, שיצא לאור בשלב זה רק באנגלית, מתאר שרודר את המורכבות העצומה של עולם החי כפי שנחשףבמחקר החדיש. ``קל לטעון שהעולם התפתח באופן מקרי כאשר מדברים באופן כללי``, אומר שרודר, ``אבל כאשר בוחנים מקרוב דוגמאות פרטניות של תכנון בטבע, נקח למשל את תהליך ההתפתחות של עובר במעי אימו, העמדה הזאת נופלת ``.

שרודר סיפר כי הוזמן ליטול חלק בסימפוזיון משותף עם פלו שנערך בניו יורק ורק שם התוודע להד התקשורתי הרב שקיבל הצעד של הפילוסוף האנגלי . 
. 
ד``ר ג`ראלד שרודר עצמו החל לשמור תורה ומצוות כפיזיקאי גרעיני ב – MIT ומאחוריו קריירה מדעית ססגונית שכללה פרסום עשרות מאמרים בנושאים מגוונים, החל מפיתוח נשק גרעיני, בדיקת הרכב סלעי הירח, חקר חלב האם האנושי ועד גילוי מסלול הנדידה של דגים באוקינוס. לאחר שעלה ארצו עבד במכון וייצמן ובמכון וולקני, וכיום הוא מקדיש את עיתותיו לחקר תחום המפגש שבין מדע לדת .

הוא מספר כי הוא מוזמן פעמים רבות בשנה להשתתף בועידות ובסימפוזיונים בנושאי דת ומדע הנערכים בכל קצווי תבל. ``מדובר בנושא שתפס תאוצה רבה בשנים האחרונות. יש המון סקרנות בעולם להכיר את עמדת היהדות בנושאים הללו ``. 

אַשְׁרֵי הָעָם

פרטים

קטגוריה: תלמוד תורה

פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 11:12

נכתב על ידי Super User

כניסות: 462

אַשְׁרֵי הָעָם

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

בזמן מלחמת העולם הראשונה התפזרה ישיבת סלוצק ומרן בעל 'אבי עזרי' זיע"א נשאר בחור בודד, מבלי שידע היכן הוריו. היתה לו מערכת בגדים בלויה אחת, אותה כיבס בעצמו ליד הנהר בכל ערב שבת. שנה שלמה אכל רבינו ממאכלים שהביאה לו אשה צדקנית, שריחמה עליו. הוא ישב לבדו בעזרת הנשים של בית הכנסת, שהתרוקן מבאיו, שברחו מאימת המלחמה, ולמד. היתה לו רק מסכת בבא בתרא אחת ורשב"א קרוע, וזהו.

ורבינו סיפר פעמים רבות: "זאת היתה השנה המאושרת ביותר בחיי. למדתי בה את מסכת בבא בתרא, עם הרשב"א, מאתיים פעם!!"....

******

היא תכננה את יום הנישואין העשירי שלהם במשך תקופה ארוכה. קנתה ספר המתאים בדיוק לבעלה, כתבה ברכה בחרוזים, הכינה עוגה טעימה ומפוארת, עשויה במספר שכבות ומעליה קצפת לבנה- ורודה ושלל דובדבנים. הבית קושט בכרזות עליזות ופרחי נייר, לצד עלון קיר מוצלח במיוחד עם תמונות מחייהם המשותפים, בתוספת כיתובים מחוייכים. הבעל שב מהכולל והרעיה פרשה מפה ססגונית, הושיבה אותו ליד השולחן ואצה רצה להגיש מאכלים משובחים, פרי ידיה. המנות הוגשו לבעל בזה אחר זה, האשה הדליקה את קלטת שירי חתונתם והיא המשיכה לרוץ ולהגיש, לדאוג שכל האירוע יהיה נפלא. אך הבעל הביט בה במבט משונה וניכר היה עליו שאינו נהנה מהחגיגה.

"מה קרה?  האוכל לא טעים? לכבות את המוזיקה? המתנה שקניתי לא מתאימה?"

הבעל צוחק. "האוכל טעים במיוחד, השיר שמתנגן ברקע- משובב נפש, והמתנה? מוצלחת מאד. אך חסר פה רק דבר אחד, את העיקר... אנא שבי בעצמך ליד השולחן, כדי לחגוג יחדיו את יום הנישואין"....

"חג מתן תורה", "מִשמֶר", "תיקון", עוגות גבינה, פרחים לקישוט הבית, אקדמות, "סדר קבלת התורה". עומס עשיה ופרטים, המון מידע המעורב בתחושות טובות. הכל יפה, חשוב ומצוין. אך אולי נעשה לעצמנו סדר במחשבות, לדעת מה קיבלנו במעמד הר סיני ומה אנו הולכים לקבל בקבלת התורה השנתית שלנו.

"תֹּאַר כַּלָּה מְאֹד נִתְעַלָּה. בְּקַבָּלַת יוֹם זֶה". בחג השבועות מחדש הקב"ה את קשר הנישואין שבין החתן והכלה, הוא יתברך ואנחנו, בניו אהוביו. הספרים הקדושים המשילו את חג השבועות לחג הנישואין שלנו עם אלוקינו אוהבנו. זהו הזמן בו אנו עומדים עימו תחת החופה. הזמן לשמוח יחדיו בשמחת הנישואין. זמן שמחה ואהבה שבין מקבלי ומחדשי הקשר הנפלא בינינו.

מה בדיוק טוב לנו? מה יש לנו, שאין לאנשים חכמים, בריאים, עשירים ומוקפי משפחה וחברים, כבוד ותהילה, שאינם מקיימים תורה ומצוות?

*******

אריסטו תהה כל ימיו בשאלת "מהו האושר". אריסטו, שנחשב גם בעיני חכמינו כגדול בעלי החכמה בעולם שמחוץ לעולם היהודי, סבר שלא ניתן להשיג את האושר. תילי תילים של כתבים וספרים עסקו בשאלה שהציב אריסטו, ללא תשובה ברורה.

--- כי אריסטו לא ראה יהודי בשעה 3:57 בליל שבועות...

הפילוסוף הצרפתי בְּלֶז פסקל, אחד מגדולי המתמטיקאים, הפיזיקאים והפילוסופים בעולם, כתב כך בספרו 'הגיגים': "מאחר שהטבע עושה אותנו תמיד אומללים בכל מצב, תשוקותינו מציירות לפנינו מצב של אושר, מתוך שהן מדביקות אל המצב שאנו שרויים בו את הנאותיו של מצב שאין אנו שרויים בו. אילו זכינו להנאות אלו, לא היינו על שום כך מאושרים, מפני שהיו מתעוררות בנו תשוקות אחרות התואמות מצב חדש זה"...

"מרגילים את האדם מילדותו לדאוג לכבודו, לרכושו, לידידיו וגם לרכושם ולכבודם של ידידיו. מעמיסים עליו עניינים, לימוד שפות ותרגילים, ונוטעים בליבו את האמונה שלא יוכל להיות מאושר אם לא יהיה מצב הדברים טוב בכל הנוגע לבריאותו, לכבודו, לנכסיו ולנכסי ידידיו, ושאם יחסר לו ולו אחד מאלה- אומלל יהיה. באורח זה מטילים עליו תפקידים ועיסוקים שמטריחים ומוגיעים אותו מהנץ החמה. הרי זו, תאמרו, דרך מוזרה לעשותו מאושר, וכי יש דרך בטוחה מזו לעשותו אומלל? יש דרך כזו! איך לעשות זאת? די לפטור אותו מכל אותן דאגות. או אז יראה את עצמו, יחשוב על מה שהינו, מאין בא ולאן הוא הולך. על כן שום העסקת דעת ושום הסחת דעת אינה מיותרת. משום כך, לאחר שהוכנו לאדם תילי תילים של עניינים, הנה אם יש לו שהות להפוגה, יועצים לו לנצל את הזמן הזה כדי לבדר את דעתו, לשחק, להיות תמיד עסוק עד למעלה ראש"..

מחקרים רבים עסקו בגורמים לאושר. בין הממצאים הבולטים: כסף מביא פחות אושר ממה שאנו חושבים. מעבר לרמת הכנסה מינימלית, עלייה בהכנסה הממוצעת כמעט אינה מעלה את רמת האושר. ההבדל בין רמות ההכנסה השונות הוא מזערי, משום שאנו מתרגלים במהירות לרמת ההכנסות החדשה, ואחר כך שואפים ליותר, במירוץ שאינו נפסק. מה שמשפיע על רמת האושר במידה מסוימת, היא רמת ההכנסה היחסית ביחס לאחרים בסביבת האדם. אך מעבר לגורמים חיצוניים, הדברים שחשובים הרבה יותר להשגת אושר קשורים לעולמו הפנימי של האדם וליכולתו להשיג שלווה פנימית ולהיות מרוצה מחייו.

בתוה"ק המילה 'אושר' נובעת מהמילה 'אישור', כשהאדם חש שיש אישור לפעולותיו ומעשיו, והוא נטול ספקות. לאה אמנו אמרה: "באושרי כי אישרוני בנות", שפירושו שלאה הרגישה מאושרת משום שהיא קיבלה אישור מהבנות למעשיה.

כשאדם מקבל אישור למעשיו, כשהוא יודע, מהאחרים, ובעיקר בתוככי עצמו, שהוא נוהג כהלכה, שהוא מתקדם, עושה דבר טוב,  הוא מאושר. כשאדם חש שלהיות עשיר הוא דבר טוב, הוא מאושר. כשאדם רצה לפתור בעיה מתמטית סבוכה והוא פתר אותה, הוא מאושר. כשאדם הגיע לפסגה כל שהיא, בעשיה, ברעיון רוחני או ברווח כלכלי, והוא עצמו, או האחרים, מאשרים לו שהוא עשה או זכה בדבר טוב- הוא מאושר.

נכון, ישנם כאלו שיכולים להיות מאושרים מהישגים והצלחות שונות, אך ישנו אושר גבוה פי כמה וכמה, כשהגעת לדבר הטוב ביותר.

ומהו הדבר הזה?

--- עשיית רצון ה' יתברך.

המצאנו המצאה גאונית? אולי מחר יתגלה לנו שאין לה ביקוש, או שאחרים ימציאו המצאה שתעפיל עליה. נולד לנו ילד? אושר. אך מי יודע כיצד הילד יגדל והאם נרווה ממנו נחת. הרווחנו מליון דולר? אולי העיסקה תתפוגג ויתכן שלא נדע כיצד להשתמש כראוי בכסף. אנחנו בריאים? כן, אך מי יודע מה יקרה מחר. גם אם יש לנו את כל השפע והטוב שבעולם,- הרי לבסוף כולנו נמות. נשאיר את הצלחותינו כאן ונעלה לעולם הבא...

הכל יחסי, שברירי, וגם בסוף מתפוגג בוודאות. חוץ מקיום התורה והמצוות.

כאן מדובר במשהו נצחי, שלא ניתן להכחידו ואין עליו עוררין. כשקיימנו מצוה אחת, אין בה שום דבר יחסי. היא מעולה לכשעצמה יותר מכל. ביצענו דרכה את רצון ה' וה'אישור' שניתן לנו על עשייתה, הוא הגורם הגבוה ביותר במדד האושר, שהרי אין גורם נעלה או מבין יותר מהקב"ה שיכול לאשר את מעשינו. אנחנו גם מקבלים על המצוה שכר נצחי, שאינו חולף לעולם ועד. למדנו דף גמרא? בכל מילה התקרבנו אליו יתברך, והמילה נחקקה באותיות של זהב ב'בנק המרכזי' בשמים. לתמיד. אין עוררין על ה'אישור הבנקאי' והתשואה? גבוהה במיוחד, וגם בלתי נגמרת...

"אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ וּמַה יָּפָה יְרֻשָּׁתֵנוּ. אַשְׁרֵינוּ שֶׁאֲנַחְנוּ מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים עֶרֶב וָבֹקֶר וְאוֹמְרִים פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם "שְׁמַע יִשְֹרָאֵל יְדֹוָד אֱלֹקינוּ יְדֹוָד אֶחָד".

---- אושר!

ברכה לתינוקות של בית רבן מאת הרב צבי טאו שליט"א

פרטים

קטגוריה: תלמוד תורה

פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 11:11

נכתב על ידי Super User

כניסות: 858

שִׁיר וְהַלֵּל לְגָמְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה

פרטים

קטגוריה: תלמוד תורה

פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 11:11

נכתב על ידי Super User

כניסות: 896

שִׁיר וְהַלֵּל לְגָמְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

נִכְנַס לוֹ הַיְּהוּדִי אֶל הַשִּׁעוּר בִּסְעָרָה / בָּטוּחַ שֶׁאִם יִפְצַח בִּבְרָכוֹת, יְסַייֵּם אֶת כָּל הַתּוֹרָה/

מַגִּיעַ לְשִׁעוּר יוֹמִי, נִרְגָּשׁ וְנִלְהָב / טוֹבָה מִכֹּל סַחְרָהּ, יְקָרָה מִפְּנִינִים וְזָהָב.

אֶת בְּרָכוֹת הוּא לוֹמֵד, גַּם אֶת מַסֶּכֶת שַׁבָּת / מַקְרִיב קָמֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת.

וְאָז מַגִּיעִים יְמֵי הַקֹּשִׁי, בְּבוֹאוֹ אֶל הַמָּבוֹי הַסָּתוּם / לְפָנָיו מַסֶּכֶת עֵרוּבִין- כְּמוֹ סֵפֶר חָתוּם.

תַּמָּה הַהִתְרַגְּשׁוּת, הֵחֵלּוּ יְמֵי הַשִּׁגְרָה / הַהֶרְגֵּל וְהַטֶּבַע, שְׁחִיקָה הִיא מְאֵרָה / אַךְ הוּא עִקֵּשׁ וּמַמְשִׁיךְ, גַּם בְּלֵיל חָרְפִּי וְאָפֵל / מֵבִין וּמַרְגִּישׁ מַהוּ עִקָּר וּמַהוּ טָפֵל / בְּשָׁעוֹת שֶׁל גֵּאוֹת, אַךְ גַּם בְּעֵת הַשֵּׁפֶל / שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם, מִתְרוֹמֵם הַנּוֹפֵל / לֹא מַפְסִיד שִׁעוּר, בַּשָּׁרָב, בַּגֶּשֶׁם וּבַעֲרָפֶל.

אַחַר זְרָעִים וּמוֹעֵד, נְזִיקִין וְנָשִׁים/ מֻשָּׂגִים חֲדָשִׁים בְּסֵדֶר קָדָשִׁים / עוֹלָה וְחַטָּאת, כָּלִיל לְאִישִׁים/ דָּרוּשׁ רִכּוּז מֻחְלָט, בְּכָל הַחוּשִׁים / נִצָּב נָכְחוּ מוּל יְדִיעוֹת מְחַלְּקוֹת / הוֹרָיוֹת וּתְמוּרָה, מְעִילָה, שָׁבוּעוֹת וּמַכּוֹת/ לְבַדּוֹ, בְּלִי תֵּרוּצִים, לְלֹא מָאן-דְּהוּא לְהַאֲשִׁים/ אוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת, נוֹשְׂאִים מוּקְשִׁים/

כָּאן אֵרוּעַ חָשׁוּב וּפֹה חֲתֻנָּה/ הִנֵּה הִתְאָרְסָה הָאָחוֹת הַקְּטַנָּה / נוֹלָד בֵּן, וַעֲקֶרֶת הַבַּיִת בְּבֵית הַחוֹלִים/ תָּכְפוּ עִנְיָנִים נִסְעָרִים, בְּהוּלִים/ חֲבִילֵי טְרָדִין נִשְׂתָּרְגוּ עַל גַּבָּיו / אַךְ הוּא בְּשֶׁלּוֹ, צוֹעֵד עִם הַדַּף.

אִם לָאֵלּוּ שֶׁמִּבַּחוּץ, נִדְמֶה הוּא כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה / הֲרֵי מִי שֶׁבִּפְנִים, יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כְּהַר גָּבֹהַּ, דְּרוּשָׁה הַעְפָּלָה אַדִּירָה / וּתְהִי דַּרְכְּךָ מִצְעָר, וְאַחֲרִיתְךָ? רָכַשְׁתָּ שַׁ"ס בִּסְעָרָה!!

גִּבּוֹר הוּא הַיֵּצֶר הָרָע, רַב מְדָנִים / תָּמִיד יֵשׁ לוֹ טְעָנוֹת וְסִדּוּרֵי- עִנְיָנִים / תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל סְבָרוֹת עֲקוּמוֹת, מִגְדְּלֵי בִּנְיָנִים / אַךְ צָרִיךְ לָדַעַת כֵּיצַד לוֹ עוֹנִים.

הָבָה וְנַבְהִיר לְךָ, מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל / מִי כָּמוֹךָ שׂוֹטֶה וֶאֱוִיל / דַּף הַגְּמָרָא מְשַׂמֵּחַ אוֹתִי בְּשִׂמְחַת הַלֵּב / מְבִיאָה אוֹר וַחֲמִימוּת, מְסִירָה כָּל כְּאֵב / נָכוֹן, זוֹ חוֹבָה, אַךְ גַּם זְכוּת, אוֹתָהּ כָּל יְהוּדִי אוֹהֵב / בְּאַהֲבָתָהּ נִשְׂגֶּה תָּמִיד, כְּמוֹ מָזוֹן לָרָעֵב.

עוֹלָם שֶׁל חוּלִין מִתְעַסֵּק עִם אַנְטִישֵׁמִים שֶׁל בְּחִירוֹת / מָמוֹן וַעֲסָקִים / תַּאֲווֹת וּבִלּוּיִים, הַרְבֵּה עֲבֵרוֹת / לְהֶבֶל וְרִיק כָּבוּל בַּאֲזִקִּים / וְכָאן אֶצְלֵנוּ הַלֵּב מִתְרוֹנֵן, בָּרוּךְ אֲשֶׁר תּוֹרָה יָקִים / מָלֵא וְגָדוּשׁ בִּסְבָרוֹת.

אֵין מָתוֹק יוֹתֵר מִדַּף גְּמָרָא נָהִיר / מֹחַ וְלֵב מֵעִיר / עוֹלָמֵנוּ הַפְּנִימִי מַעֲשִׁיר / לַנּוֹתֵן הַתּוֹרָה - זֶמֶר וְשִׁיר.

לֹא קַלָּה הִיא דַּרְכֵּנוּ, אַךְ סוּגָה הִיא בַּשּׁוֹשַׁנִּים / קֻשְׁיוֹת וַהֲוָיוֹת, שִׁבְעִים פָּנִים / אֵשׁ שְׁחֹרָה עַל אֵשׁ לְבָנָה, אַלְפֵי שָׁנִים / יוֹרְדִים תְּהוֹמוֹת, מְשַׂדְּדִים עֲמָקִים / אִישׁ חָכָם יִדְלֶה מַיִם עֲמֻקִּים / פּוֹתַחַת אֶת נַפְשֵׁנוּ, כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם / תקע"ד דּוֹרוֹת לִפְנֵי בְּרִיאַת הָעוֹלָם.

סוֹד הַסִּיּוּם הוּא סוֹד הַהִתְמַסְּרוּת / לְהַטִּיל עַל הַיֵּצֶר מִשְׁמַעַת, מָרוּת / לְשַׁמֵּר אֶת הָרְצִיפוּת / לֹא לְהִכָּנַע לְמַלְאַךְ הָעֲיֵיפוּת / אִם שִׁעוּר הוּא יוֹמִי, בּוֹ לְהַתְמִיד / לַעֲזֹב בִּשְׁמוֹנֶה אוֹ תֵּשַׁע אֶת הַבַּיִת, תָּמִיד/  וְאִם הַלִּמּוּד הוּא יְחִידָנִי, לְבָד / לְנַצֵּל כָּל רֶגַע פָּנוּי, כִּי אִם לֹא - הוּא יֹאבַד.

וְאָז, כַּעֲבֹר שֶׁבַע שָׁנִים / תּוֹדָה לֵק-ל עֶלְיוֹן, שׁוֹכֵן מְעוֹנִים / מַבִּיט לַאֲחוֹרָיו מֻקְסָם: לֹא יְאֻמַּן, סִייַּמְתִּי שִׁשָּׁה סְדָרִים / כָּבַשְׁתִּי אֶת הַגָּבוֹהַּ שֶׁבְּהָרִים / תּוֹרַת ה' יִתְבָּרַךְ, הַמֵּאִיר לָאָרֶץ וְלַדָּרִים / וּמִן הַשָּׁמַיִם פָּנִים לוֹ מְאִירִים / הַדְרָן עַלָךְ כָּל הַשַּׁ"ס, בְּשִׁבְתּוֹ עִם חֲבֵרִים.

2711  תָּוִים שֶׁל שִׁירָה / אַקְרִיב שַׁי לַמוֹרָא / וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם לְשׁוֹרְרָהּ, זֹאת הַתּוֹרָה /

תִּזְכּוּ, מְסַייְּמֵי שַׁ"ס בַּבְלִי / לִבְרָכָה וְאוֹר מְלֹא הַכְּלִי / זִכְרוּ: אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי?...

---- וְהַבְּרָכָה אַחַת הִיא, מְלוֹא חָפְנַיִם, לָהּ/ הָרַעְיָה, שֶׁכָּל דַּף הוּא גַּם שֶׁלָּהּ...

(פורסם בעיתון יתד נאמן, טבת התש"פ).

לגומרה של תורה

פרטים

קטגוריה: תלמוד תורה

פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 09:34

נכתב על ידי Super User

כניסות: 850

לגומרה של תורה

מתחילים להתרגש *בחודש טבת התש"פ יסיימו 800 לומדי "הדף היומי" בעיר את כל הש"ס ואנו הושבנו לשיחת פאנל מרתקת ולא שגרתית כמה מטובי מגידי השיעורים בעיר לשיחה על הדף ועל מה שמאחוריו * תעלומת התרנגול הלבן, היהודי שהתחיל לישון בסוכה, השיעור מהטיול בכנרת, המשתתף שהגיע היישר מניתוח, שיעורי ליל הושענא רבה והנשים הגדולות העומדות מאחורי הבעלים הנחושים ללמוד דף ועוד דף * הרבנים הגאונים הרב ישראל לייפער, הרב איתמר גוטל, הרב שלמה ולס, הרב רחמים ברכץ, הרב איתן גברא והרב מרדכי טביוביץ בראיון נרחב וחגיגי לקראת סיום הש"ס * "דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו בראשי" (יבמות קעא, א) *

פורסם בעיתון 'קוראים אלעד', גליון חג הסוכות התש"פ, ומפורסם בהסכמת העיתון.

ג' אלול תרפ"ג. אולמו המקושט של התיאטרון הממלכתי בווינה זהר באור יקרות. כאן כנסייה לשם שמיים. על בימת הכנסייה הגדולה של אגודת ישראל ניצב גאון תמיר ונואם בחסד ומחשמל את האווירה. הוא ממריא שחק ונישא על כנפי רוח, עיניו מתיזות רשפים: 'אם כל בית ישראל בכל אתר ואתר ילמדו באותו יום אותו דף גמרא, כלום יש לנו ביטוי מוחשי יותר לאיחוד העילאי והנצחי שבין קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל?', כה שואל רבי מאיר שפירא ופורס את יריעת רעיון לימוד הדף היומי בציוריות נפלאה, בתיאור כה מרתק, קולע ומלבב, ועיקר העיקרים – נושם חיים.

'מה נפלא הדבר!'- קרא רבי מאיר שפירא בפאתוס המפורסם שלו-  'נוסע לו יהודי באנייה ותחת בית שחיו מסכת ברכות. נוסע הוא לשבועיים ימים מארץ ישראל לאמריקה. כל יום, עם דמדומי חמה, הריהו פותח את הגמרא ולומד את ה'דף'. ובבואו לאמריקה הריהו נכנס לבית המדרש בניו-יורק ומוצא להפתעתו עוד יהודים עוסקים באותו דף שבו הגה היום, ומצטרף ללומדים בחדווה, מתפלפל עמהם והם משיבים לו. נמצא שם שמיים מתאדר, מתגדל ומתקדש. ויהודי מארצות הברית שעקר לברזיל או ליפן, הריהו סר בראש וראשונה לבית המדרש ומוצא כולם עסוקים בדף שהוא עומד בו היום – וכי יש לנו איחוד לבבות גדול מזה? ולא רק זאת: עד הנה נשארו מסכתות שלא למדום ציבור גדול והיו כ'יתומים' שרק יחידי סגולה חמלו עליהם, נו, וה'דף' יתקן את הכול. ועוד משהו: הנוער שלנו, העתיד של עמנו, הוא שמחויב להתחיל במצווה זאת, של לימוד של הרבה הרבה דפי גמרא, דף אחר דף, עד שיילמדו את כל התלמוד בבלי.

האולם הגדוש ביהודים של צורה, הגיב במחיאות כפיים סוערות. ההצעה התקבלה בהתרגשות, בפרט כשמרן החפץ חיים זיע"א הסכים לרעיון הכביר. במקור ייעד המהר"ם שפירא זצ"ל את רעיון הדף היומי לצעירים. הוא לא חלם שהרעיון יתקבל גם על ידי תלמידי חכמים, זקני וחכמי הדור. אבל פחות מחודש אחר כך, ביום שנקבע להתחלת לימוד הדף היומי, ראש השנה תרפ"ד, קיבל הרעיון האדיר של רבי מאיר שפירא תפנית שנתנה דחיפה גדולה לכל המיזם, והגדילה הן את המספר והן את הגיל של מצטרפיו. זה קרה בבית מדרשו של כ"ק האדמו"ר בעל ה'אמרי אמת' מגור. אחרי תפילת ערבית של ראש השנה אמר הרבי למקורביו: "אני נכנס ללמוד את הדף היומי". רגע אחר כך, כל החסידים התחילו לחפש מסכת ברכות, ומשאזלו הגמרות נעמדו קבוצות של לומדים מתחת לפנסי רחוב, כשבמרכז עומד אחד מהם עם גמרא אחת, מקריא ומסביר וכולם מקשיבים. כך נראו שיעורי הדף היומי ביומו הראשון.

לימים, סיפר רבי מאיר שפירא זצ"ל, כי אחרי אותו ראש השנה קיבל מכתב מאחותו היחידה שהתגוררה בכפר נידח בבוקובינה, ולא ידעה מכל הסיפור, ובו כתבה לו כך: "בליל ראש השנה חלמתי חלום. ראיתי אותך אחי היקר בשמיים, מוקף בהמון צדיקים בעלי צורה ומזהירים כזוהר הרקיע, ואתה אחי עומד בתווך ופניך זרחו כשמש בגבורתה, וכולם חייכו לעומתך והודו לך ושמחו בך מאוד מאוד... הודיעיני נא, אחי מחמדי, פשר החלום ושברו".

  נהג המונית נוסע עם הדף

לכנס יחדיו קבוצה של מגידי שיעורים ב"דף היומי", היא פעולה לא פשוטה בעליל, מהסיבה הפשוטה שכמעט אין שעה בשעות הערב בה הם פנויים. שעה בה לא נמסרים שיעורי הדף היומי בעיר. ובכל זאת, לכבוד גודל השעה, ההכנות וההתרגשות הגדולה לסיום מחזור נוסף של דף היומי פחות משלושה חודשים, הצלחנו במשימה וקבוצה חשובה ומפוארת של מגידי שיעורי הדף היומי בעיר הגיעו ובאו יחדיו אל מערכת העיתון, כדי לשוחח על הזכות והחובה הגדולה שבמסירות שיעורי הדף היומי, ערב אחר ערב, במשך שנים רצופות, וכדי לעודד ולהמריץ את כולנו, כל מי שעדיין משום מה לא הצטרף אל ה"קביעות עיתים לתורה" המיוחדת הזאת, דבר יום ביומו. את כותרת הראיון החגיגי העניק לנו מגיד השיעור ב"דרך החיים" הרה"ג רבי איתמר גוטל שליט"א: "לא יתכן שיהיה יהודי ללא שיעור יומי". כותרת זו, אגב, נאמרה לו על ידי אחד משומעי השיעור הקבועים שלו, כששאל בסיום השיעור את הלומדים מה לדעתם אפשר לספר בנושא. ואכן, משיחות רבות שערכנו בימים האחרונים עולה כיאותו לומד – לא לבד ב"ה!! כמוהו ישנם עוד למעלה מ- 800 תושבים בעיר שחשים שכותרת זו מלווה את יומם בכל יום ויום ללא הפסקה, ש"אין מצב בעולם שיעבור על יום ללא דף גמרא".

התחושה שאפפה את השעתיים וחצי של הפאנל המרתק הוא שמדובר בפיקוח נפש של ממש, של שאלה של האם אתה יהודי אמיתי, כזה שקובע עיתים לתורה בכל יום ויום, או שלא חלילה. לא מדובר בצ'ופר או פריווילגיה, אלא בחובה בסיסית. יהודי ללא שעת לימוד יומית אחת לפחות- נחשב כדג מחוץ למים. נקודה.

אנו ישובים עם הרה"ג רבי ישראל לייפער שליט"א, מגיד שיעור הדף היומי הראשון והוותיק בעיר ובנו של כ"ק האדמו"ר מחוסט שליט"א, הרה"ג רבי איתן גברא שליט"א, ר"מ בישיבה הגדולה "נחלת אשר" ומגיד השיעור בקהילת "רעות", הרה"ג רבי רחמים ברכץ שליט"א, ר"מ בישיבת דרך חיים ומגיד השיעור בביהכנ"ס אחיעזר, הרה"ג רבי שלמה ולס שליט"א ראש ארגון החיזוק המקומי "מצדיקי הרבים" ומגיד השיעור בביהכנ"ס זכור לאברהם וגם בראש העין, הרה"ג רבי מרדכי טביוביץ' שליט"א, מטובי הלומדים בכולל "מדרש אליהו" ומגיד השיעור בביהכנ"ס מאקווא והרה"ג רבי איתמר גוטל שליט"א, מטובי הלומדים בכולל "מדרש אליהו", מחנך אהוב בת"ת ברסלב בעיר ומגיד השיעור בביהכנ"ס דרך החיים. מלבד מספר שאלות הנחייה, מגידי השיעורים שליט"א הובילו בעצמם את השיחה, חידשו נקודות מרתקות, העלו על נס את הלומדים, דירבנו את אלו שעדיין לא לומדים- להגיע ללמוד, סיפרו על האור האלוקי הנפלא האופף את לומדי ה"דף היומי" והעלו דילמות ושאלות מרתקות בדרך לקרב את דף הגמרא היומי אל עולמו של היהודי. אנו הקשבנו ורשמנו בשקיקה. טעמו וראו כי טוב ה', פיקודי ה' ישרים ומשמחי כל לב ונפש!.

 ספרו לנו, כיצד השיעור שלכם החל? נתחיל מכם, הרב לייפער. אין חולק על כך שאתם הייתם הנחשון...

הרב לייפער: מיד בהקמת היישוב אלעד, בימים הראשונים ממש, התחלנו למסור שיעור "דף היומי" בשפת האידיש, בבית המדרש דחסידי חוסט ברחוב התור 15, שם שכן בית המדרש הזמני שבראשות אבי מורי כ"ק האדמו"ר מחוסט שליט"א. לאחר מספר חודשים הועתק משכן בית הכנסת לקראוון ברחוב אבטליון והשיעור עבר לשם. כעבור תקופה מסוימת הצטרפו לשיעור דוברי עברית, שביקשו שהשיעור יעבור לעברית וכך הוא נמסר עד היום, כאשר ישנם שני שיעורי הדף היומי, שיעור אחד לפני תפילת ערבית ושיעור מיד לאחריו. בשיעור הראשון משתתפים בס"ד כ- 25 אנשים ובשיעור השני כ- 15 איש, ביניהם עורכי דין, רופאים ואנשי עסקים. במרוצת השנים עזבו את העיר כמה ממשתתפי השיעור, חלקם ממשיך להגיע לשיעורים מערים סמוכות. חלקם ממשיך ולומד דף היומי במקומות אחרים ויש מהם כמה וכמה שהקימו שיעורי הדף היומי בעצמם והם עצמם מוסרים שיעורים.

 אז אתם עומדים לסיים בפעם השלישית את הש"ס?

הרב לייפער: אכן.         כשלמדתי בישיבה, בישיבת "נזר התורה" בירושלים, בשנת תש"נ החל לימוד מחזור חדש של הדף היומי ובישיבה החלו ללמוד את הדף היומי בכל ערב בסדר ג'. הרגשתי שזאת הזדמנות בשבילי להתחיל וללמוד את כל הש"ס בצורה מסודרת ויסודית, דף אחר דף. יש לי קשר עמוק עם המהר"ם שפירא זצ"ל מחולל הדף היומי, כאשר נולדתי בז' בחשוון, יום פטירתו. המציאות מוכיחה שהרבה מלומדי השיעור קיבלו חשקת התורה מיוחדת בעקבות השיעור. לא רק בעלי בתים זוכים לאורה של תורה בגלל ההשתתפות הקבועה בשיעור, אלא גם יוצאי ובני ישיבות, שהתרגלו ללמוד בעיון ובעמקות, מגלים לפתע את האור הנפלא של לימוד של דף גמרא "פשוט", קושיה ותירוץ, ראיה ודחיה, בלימוד של דף גמרא שלם, בצורה טובה, תוך שעה אחת בלבד. ישנם מלומדי השיעור שמשננים את הדף פעם או פעמיים במשך היום. יש אצלנו בשיעור נהג מונית שהגיע מקרית ישמח משה, שברגע שהגיע לעיר חיפש שיעור לדף היומי ומצא את השיעור שלנו. הוא חוזר בנסיעותיו על הדף בכל רגע פנוי והשיעור מהווה אצלו רק התחלה לסדר היום שלו, בו הוא מנצל את זמנו ללימוד הגמרא.

הרב רחמים ברכץ: התחלתי למסור שיעור בדף היומי בביהכנ"ס אחיעזר לפני 15 שנה וכעת אנו זוכים לסיים את המחזור השני בס"ד. לפני תחילת המחזור של הדף היומי, פרסמתי מודעות באזור והייתי במתח רב, האם מישהו בכלל יגיע?! האם אגיע למסור שיעור לעצמי? הגעתי לשיעור והנה, הפלא ופלא, לא היה מקום פנוי והחדר היה מלא מפה לפה. כדרכם של שיעורים, בהתחלה כולם הגיעו, אך אט אט נשרו רוב הלומדים ונשארנו עם גרעין קבוע של 8 אנשים, אך הגרעין התרחב וכיום לומדים בשיעור כ- 20 משתתפים קבועים, כאשר חלקם לומדים בשיעור מיום הווסדו ועד היום. ישנם אנשים בשיעור שפשוט שצריך לקום לפניהם. הם עובדים קשה משש בבוקר ועד הערב ומגיעים מיד לשיעור ולמעריב ורק אז הולכים הביתה.

הרב איתן גברא: לאחר ה"שנה ראשונה" שלי ידעתי שאני מחפש ללמוד ב"סדר שלישי" בצורה שתתרום לאחרים, בבחינת "מעשר" מהזמן שלי, וגם שאוסיף ידע לעצמי. רציתי ללמוד את הש"ס בצורה יסודית ורצינית וידעתי שאם אשב ואלמד לבד או עם חברותא, לא אצליח להתמיד בזה דף אחר דף ובלי הפסקות. כשלמדתי בישיבת פוניבז', הייתי נכנס מידי פעם להאזין לשיעור הדף היומי המפורסם של הגאון רבי משה מרדכי שולזינגר זצ"ל, שמסר שיעור נודע ומפורסם בדף היומי בעיון, במשך שעתיים בכל ערב, בביהמ"ד "ירחי כלה". הגרמ"מ זצ"ל דיבר תמיד שלא לאבד שום רגע בלא תורה והזכיר את דברי רבנו החפץ חיים זיע"א שאמר על דברי חז"ל ש"אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", שבשמים אין ארונות ספרים. איזה מסכת או דף גמרא שלמדת בעולם הזה- תקבל בעולם הבא. אם נעמוד מול ארון הספרים ונסתכל מברכות ועד עוקצין, נגלה שאם לא נלמד את כל הש"ס, יהיו חסרים לנו מסכתות שלמות. אם לא למדנו מעילה או כריתות- לא יהיו לנו אפילו מושגים קלושים במסכתות האלו, וגם אם למדנו בישיבה כתובות, גיטין וקידושין, ולא השלמנו את כל המסכת כולה- יהיו חסרים לנו פרקים ודפים שלמים שאין לנו פשוט מושג קלוש מה כתוב בהם. החפץ חיים חידד והדגיש עד מאוד את הנושא של ידיעת כל התורה כולה ולכן הרגשתי שמסירת שיעור קבוע בדף היומי יתן לי, באופן אישי, מענה לידיעת הש"ס. וכיום לאחר שנים רואים ב"ה תוצאות כשהבחורים בישיבה ניגשים אלי עם שאלות במסכתות במרחבי הש"ס.

והיכן, הרב גברא, התחלתם במסירת השיעור?

התחלתי למסור שיעור בקרוואן של "חניכי הישיבות" התימנים ליד הכיכר הרביעית בעיר, אותו ארגן הרב שלמה ולס שליט"א ראש ארגון "מצדיקי הרבים" (שנקרא אז ארגון "תורת ישראל"). בשנים הראשונות לא העזנו ללמוד דף שלם בכל יום והשיעור התבסס על לימוד של כעמוד יומי- עמוד וחצי, בלי לחץ. ואז, כשכל עם ישראל סיימו את הש"ס במחזור הקודם של הדף היומי, וכולם נסחפו ושמחו בשמחת סיום הש"ס של כלל ישראל, החלטנו יחד שעוברים ללימוד של דף ליום. בהמשך עבר השיעור לבית הכנסת של קהילת "רעות". בשיעור לומדים אנשי היי טק ואנשי עסקים מכובדים שרוצים ללמוד תורה ולהתקדם, יחד עם אווירת הקהילה הנפלאה והמיוחדת. ומאז, הכל היסטוריה, כמו שאומרים...

הרב גוטל: השיעור בדרך החיים הוקם לפני כ- 18 שנה ע"י גיסי היקר הרה"ג רבי ראובן כהן שליט"א, שהשיעור שלו עורר בשעתו הד גדול וזכה לפרסומות נרחבות ב"קוראים אלעד" ועוד. בשיעור הענק שלו למדו כמאה ועשרים משתתפים בכל ערב (!). היה זה השיעור היחיד בשעה 8 בערב באותה תקופה בכל אזור שכונת דרך החיים. בתחילה למדו, תאמינו או לא, בגינה שליד בית הכנסת, לאור פנס הרחוב, וכבר אז היו בשיעור עשרות רבות של משתתפים, שהגיעו מרחובות ר' מאיר, בן עוזיאל, רש"י וכל הסביבה. לאחר שנים של מסירת השיעור ע"י הרב כהן, הקים הוא ישיבה לצעירים, וכיון שהיה טרוד מאוד, הוא הציע לי, אז אברך צעיר, לשמש כממלא מקומו, עד שמממלא מקום הפכתי למגיד השיעור הקבוע. זכינו וסיימנו בס"ד ש"ס וחצי וכעת אנו מתקרבים לסיים את הש"ס בשנית. התחלתי למסור שיעור במסכת סנהדרין, וברוך ה' השיעור פורח ומשגשג. כולם מוזמנים לשיעור הנמסר בכל ערב ב"דרך החיים" בשעה 8 בערב.

הרב טביוביץ: השיעור שלנו מתחיל בכל ערב בשעה 9.10 בביהמ"ד דחסידי מאקווא. הוא החל לפני 8 שנים, באמצע מסכת חולין, בחודש אלול. התקשר אלי הגבאי הרב שמעון גולדשטיין וסיפר לי שמגיד השיעור הקודם עבר דירה ומאז השיעור מצוי ללא מגיד שיעור, כאשר אחד השומעים יושב ליד כולם ומוסר את השיעור מתוך הגמרא המבוארת. וכך, כבר 8 שנים, אני מוסר בס"ד את השיעור.

הרב ולס: חז"ל אומרים שהלל מחייב את העניים ללמוד תורה גם במצב של עניות ואני חושב שאני מחייב את אלו שבטוחים שללמוד את כל הש"ס- זה לא בשבילי. התחלתי הרבה פעמים ללמוד את הש"ס בצורה מסודרת והפסקתי, שוב התחלתי ושוב הפסקתי. אני נוטה מטבעי ללימוד יותר עיוני ואיטי, אבל מאז שהתחלתי למסור שיעור קבוע, הבנתי והפנמתי שאפשר גם אפשר- רק צריך להחליט בהחלטה נחושה ורצינית. אם אתה מוצא לעצמך "מחייב", תצליח. והנה כעת אנו מסיימים בס"ד את המחזור הראשון של הש"ס כולו. כידוע, הקמתי את ארגון "מצדיקי הרבים", ובאחד הימים פנה אלי יהודי וביקש שאבדוק אם יש שיעור בשעות הצהריים. בדקתי והתעניינתי והתברר לי שבשעות אלו אין בכל העיר שיעור. ואז התקשר עוד יהודי וביקש לשמוע שיעור בדף היומי בצהריים. החלטתי שאם יש כבר 2 יהודים שרוצים לשמוע שיעור, אז אני עצמי אפתח שיעור. וכך החל לו השיעור בשעות הצהריים, עם שני אנשים ומאז הוא גדל בס"ד בעוד ועוד יהודים שבאים בקביעות לשיעור. אחד מלומדי השיעור שלי הוא בחור מהישיבה לצעירים "משאת המלך" בעיר, שמנצל את הפסקת הצהריים בישיבה ללמוד דף היומי בכל צהריים. הבחור בן ה- 14 למד כבר כמה וכמה מסכתות אצלנו...

הלומד הגיע היישר מהניתוח

אתה מדבר על כך שזה "מחייב" עצום בשביל המגיד שיעור. מה עם משהו שחיייב את הלומדים?

הרב ברכץ: חייבים החלטה נחושה ועוצמתית, אבל מי שעושה את זה, מצליח. אחד מלומדי השיעור אצלי עבר ניתוח שבר בשעה 5.30 אחר הצהריים. הניתוח הסתיים וכעבור שעתיים אנו יושבים, מתחילים את השיעור והלומד הקבוע נכנס לבית המדרש, עם פיז'מה של בית החולים והצמיד על היד, מחובר לאינפוזיה, והתיישב ללמוד את הדף היומי. הוא הקשיב לשיעור, התפלל מעריב ושב מיד לבית החולים. אל תחשבו שהוא קיבל אישור רפואי לצאת מבית החולים כמה דקות לאחר הניתוח... הוא פשוט ברח משם, כדי ללמוד את שיעורו הקבוע. יש אלנו בשיעור יהודי שגר באלעד ועבר לבני ברק והוא ממשיך להגיע לשיעור בכל ערב היישר מבני ברק. ישנו יהודי המגיע בקביעות מפתח תקווה. יהודים שלא ידעו בתחילת הדרך לקרוא גמרא וכעת הם מבינים היטב את המהלך בכל דפי הגמרא, להקשות ולתרץ, להבין ולהסביר.

האם היה אצלכם שיעור אליו רק אתם הגעתם?

הרב לייפער: לא היה דבר כזה.

הרב ברכץ: לא התקיים שיעור בערב בשעת הלווייתו של מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל. חוץ מהשיעור הזה מעולם לא התבטל שיעור ולא היה מצב שישבתי לבדי. אפילו בערב פסח, בערב יום כיפור ובפורים, השיעור נמסר, עם לפחות מניין של לומדים.

הרב לייפער: סבא שלי הגאון רבי שמואל אלכסנדר אונסדורפר זצ"ל הורה לנו, נכדיו, להשקיע בהרבצת תורה לרבים. הוא הדגיש לנו בצוואתו ש"תלמוד תורה דרבים" כולל שיעור של 3 אנשים, וצריך להשקיע שאם יש כבר 3 יהודים שרוצים ללמוד תורה יחד, צריך ללמד אותם בכל לב. הסבא הגרש"א אונסדורפר זצ"ל מסר שיעורים בכל יום ויום מבוקר ועד ערב והוא הדריך אותי להכין כל דף לפחות 3 פעמים לפני מסירתו. צריך להבין שמה שמחזיק את הציבור להגיע לשיעורים- הוא מסירות הנפש של מגיד השיעור וכשמוסר השיעור מוותר ומשקיע הרבה למען השיעור, זוהי דוגמה אישית לציבור, שמבין שאם המגיד שיעור טורח ובא כל ערב לשיעור ללא הפסקות, גם הם משתדלים בכל כוחם לעשות את זה. כאשר מגיד השיעור מרבה להביא ממלא מקום, חשים לומדי השיעור שהוא עצמו לא עקבי וגם הם הולכים בעיקבותיו והם אינם עקביים בהשתתפותם בשיעור.

 אז כיצד מתנהלים מול אירועים משפחתיים וכדומה?

הרב גברא: בני המשפחה של מגיד השיעור יודעים כבר שהוא לא יגיע לאירועים משפחתיים, אפילו בדרגת קרבה ראשונה, לפני השעה עשר.

הרב גוטל: ומי שמגיע לו צל"ש על זה, הן נשות מגידי השיעורים, שפעמים רבות צריכות לנסוע או ללכת לאירועים משפחתיים לבדן, עד שהבעל מצטרף אליהן, רק לאחר השיעור. ישנם רבים מלומדי השיעורים עצמם, שמאחרים בקביעות לאירועים ושמחות משפחתיות כדי לא להפסיד חלילה את השיעור. אך כשמדובר באשתו של מגיד השיעור, היא מקריבה בכפליים, כי מגיד השיעור צריך גם זמן ממושך כדי להכין בו את השיעור כראוי ועזרתו מוכנה לאפשר לו את זה, הרבה פעמים על חשבון צרכי הבית.

הרב ברכץ: יש אצלי בשיעור טכנאי מזגנים, שמגיע לשיעור גם על חשבון סכומי כסף גדולים. מזמינים אותו לתקן ולהרוויח אלף שקל לשעה, אבל שעת השיעור חשובה לו יותר, אז אם הוא לא מפספס שיעור, אני כמגיד השיעור על אחת כמה וכמה חייב להקפיד!

הרב לייפער: סבי הגרש"א אונסדורפר זצ"ל נהג להקדים לכל שיעור שלו ב- 2 דקות וכשהגיע זמן השיעור, כבר ישב על מקומו, ממתין לאחרים, במקום שהנוכחים ימתינו לו. זאת מסירות הנדרשת ממוסרי השיעורים!.

הלכה או דף היומי?

הרב גברא: מידי פעם בפעם מגיעים יהודים ומתלבטים, האם כדאי להם לעזוב את שיעור הדף היומי ולעבור ללמוד הלכה למעשה. יש להם שעה ביום כדי ללמוד. ההלכה למעשה נוגעת להם בחיי היום ויום ואילו הגמרא יותר תיאורטית. אבל התשובה היא שחז"ל אומרים, כפי שפסק הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה, שלעולם ישלש אדם את תורתו שליש במקרא, שליש במשנה ובהלכה, וכתב רבנו תם שלימוד התלמוד הבבלי כולל את הכל, מקרא משנה וגם הלכה למעשה. מגיד שיעור שמעמיד את הדף כמו שצריך, משלב בשיעור הלכות מעשיות העולות מתוככי הדף גמרא עצמו. וכך אני עצמי עושה בשיעור, משלב לימוד הלכה העולה מתוך הגמרא. גם בסדר קדשים אפשר להעלות נושאים הלכתיים ישירים או עקיפים ולא רק בסדרי מועד וכדומה. בנוסף, אדם שיקבע לעצמו שעת לימוד הלכה, עלול לאבד את הרצף בשלב מסוים. אך כשלומדים דף גמרא ויש רציפות מאוד ברורה, של לימוד דף ועוד דף, פרק ועוד פרק, מסכת רודפת מסכת, בונה הלומד לעצמו קביעות וכך יש לו רצון וחשק להתמיד ולהגיע בכל יום לשיעור בלי להפסיק. אגב, בשיעור שלנו בשבת אני מקפיד להקדיש גם זמן ללימוד מסודר של הלכות מעשיות.

הרב ברכץ: גם אלי פנו כמה שחשבו אולי לעבור ללמוד נושאים אחרים, כמו הלכה למעשה. עניתי להם שאם הם בטוחים שיעמידו ויתמידו ברציפות יומיומית, אז מצוין. אבל המציאות בשטח מוכיחה, כמו שהרב גברא אמר, שאם אין לך אמביציה שלא להפסיד את הדף של היום, אתה מתחיל לפספס ולהחסיר.

הרב לייפער: אצלנו בשיעור לומדים משניות בצורה מסודרת, מסדרי זרעים וטהרות, לפני שיעור הדף היומי ובסוף השיעור לומדים את ההלכה של "מאורות הדף היומי", כולל לימוד מספר חפץ חיים ולימוד מוסר קצר מספר "פלא יועץ".

הרב גברא: ובתוך שעה אתם מספיקים ללמוד גם דף גמרא, גם משניות וגם הלכות?

הרב לייפער: לא. שעה אחת לא מספיקה לכל זה. לכן השיעור שלנו הוא בערך שעה ורבע. רוב המשתתפים מגיעים לשיעור רק לאחר לימוד המשניות, אבל ישנם 5 לומדים קבועים שמסיימים כעת, בנוסף לכל הש"ס בבלי, גם את משניות של סדרי זרעים טהרות.

הרב גברא: הבעיה שאם מקדישים זמן בתוך השיעור עצמו לנושאים הלכתיים, זה בא על חשבון לימוד הדף היומי בעצמו. כי הרי לכולם יש מה לומר היום בנושאי הלכה, כולם באים עם ידע מוקדם ונרחב ומתחילים ויכוחים ודיונים ארוכים. לכן צריך לדעת מתי לעצור ולגשת לדף עצמו, שהוא בעצם עיקר השיעור.

הרב ברכץ: חובה על מגיד השיעור לשלב דברי מוסר ואגדה, סיפורים ונקודות מעניינות בתוך השיעור, בפרט כשלומדים מסכתות קשות ומורכבות, בהם לא כולם מבינים את כל מהלך דף הגמרא. כל לומד צריך לצאת עם משהו, עם אוצר רוחני, מהשיעור.

הרב לייפער: ישנו וורט נוקב מהמגיד מקוז'ניץ זצוק"ל בספרו "עבודת ישראל". זהו וורט הקשה לפרסום, אבל בכל זאת הגמרא אומרת "בראתי יצר הרע- בראתי לו תורה תבלין". מדוע כתוב "בראתי לו" ולא "בראתי"? וביאר המגיד זיע"א שכשהיצר הרע רוצה להחטיא יהודי ירא שמים, הוא שולח אותו ללמוד תורה עוד ועוד, ואז, לאחר שהאדם ממלא כרסו בלימוד תורה, הוא מרגיש שמותר לו קצת לחטוא. התורה בעצם, לפעמים, היא זאת שנותנת ליצר הרע כח להמתיק ולהכניס תבלין בעבירה. והנוגע לעניינינו: היצר הרע יודע שיש מולו יהודי שרוצה מאד ללמוד תורה ולקבוע עיתים לתורה, הוא לא יכול להגיד לו סתם כך להתבטל ולא לבוא לשיעור, אז הוא מנסה לשכנעו לעבור ללימוד הלכה, ללמוד משהו אחר. היהודי משתכנע, עוזב את הקביעות של "הדף היומי" ועובר ללמוד הלכה לבד או עם חברותא, אבל כך הוא מפסיד את הדחף להגיע ללמוד כל ערב ולא להפסיד את הדף של היום. בלימוד ההלכה שום דבר לא דחוף, אפשר להמשיך גם מחרתיים מאותו המקום של שלשום, ואז הוא מוצא את עצמו מחסיר מקביעות העיתים שלו, עוד ועוד ועוד.

מגיד השיעור בנה מזבח

הרב גברא: השיעור שלי מתקיים במסגרת של קהילת "רעות". והנה התברר לי על מעלת הקמת שיעור בתוככי קהילה מגובשת ומסודרת. כולם אחים, כמו משפחה אחת גדולה וכשאחד לא מגיע לשיעור, מתקשרים אליו חבריו ומעודדים אותו לחזור לשיעור. להבדיל משיעורים אחרים שלכל אחד זמני תפילה משלו וסדרים משלו, הרי שהגבאי של הקהילה מתאים את התפילות לשיעור. את שעות זמני השבת לשיעור. וכן הלאה.

הרב גוטל: נכון. כשאני מוסר שיעור בראש השנה, למשל, עלי לתמרן בין כל מנייני המנחה של לומדי השיעור, כשכל אחד מתפלל בבית כנסת אחר.

הרב ולס: שמעתי בשם הגר"י זילברשטיין שליט"א, שאמר דבר ש"ראויים הדברים למי שאמרם". הוא הסביר שבשביל שאנשים יגיעו לשיעור, צריך לדאוג שהשיעור יהיה מעניין, חי ותוסס. לחפש אקטואליה בכל דבר ולחבר את הציבור דרך סיפורים ומשלים.

הרב גברא: אמר לי מרן הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל בשם אביו הגרצ"י זצ"ל, שכדי שהשיעור יהיה מרתק וסוחף, על מגיד השיעור לספר בכל יום סיפור שקשור לנושא השיעור, והוא הוסיף: "לא חייבים שהסיפור יהיה קשור בדבק נגרים לנושא השיעור, אפשר גם לחבר אותו ברוק"...

הרב גברא: בעצם, כל דף סובב סביב פסוק אחד או משנה או ברייתא. צריך לפרוס את הפסוק, לשאול על סגנונו שאלות ולנסות לשמוע מה יש לשומעים לומר על הדברים עוד לפני שהם לומדים את הדף עצמו. ואז, כשהשומעים מעירים הערות נבונות, כדרכם, הדברים שלהם עצמם מתגלים בהמשך הסוגיא, וכך יש רווח כפול שישנה הקשבה לאורך השיעור וגם השומעים מתמלאים בסיפוק שזכו לכוון לאמיתה של תורה.

הרב ולס: היום בשיעור למדנו על טומאת מקדש וקדשיו. הסברתי שיהודי שהחליט לעלות להר הבית כשהוא טמא, עליו להתחייב קרבן. והנה משהו מעשי גם בתוך סוגיה הנראית לא מעשית...

הרב טביוביץ: נכנסת כאן למוקש רציני...

הרב ולס: ... מוקשים לא מפחידים אותי... נקח דוגמה נושא של "לשמה בקדשים", שאפשר בקלות לקשר אותו לנושא של "מצוות צריכות כוונה", הכוונה הנדרשת לקיום כל המצוות. צריך לחיות את הסוגיה ולחבר אותה למציאות העכשווית.

הרב ברכץ: אפשר להמחיש את נושאי השיעור בלוח עם טושים או גירים או להביא תמונה גדולה של בית המקדש, כדי להמחיש ולפשט את הנושאים הנלמדים ולראותם בעיניים בבהירות. כשהתחלנו ללמוד סדר קדשים, בניתי מזבח יחד עם ילדי היקרים בצירוף כבש למזבח, עשוי מעץ.

הרב טביוביץ: זה נכון, אבל לפעמים המצגות מביאות לטפל ופחות לעיקר. מתעסקים יותר סביב הדבר ופחות בדבר עצמו.

הרב ברכץ: את המצגת על מסכת חולין, ראינו רק כשסיימנו את כל נושאי הטריפות שבפרקי המסכת. רק כשסיימנו ללמוד את כל דיני הטריפות, נהננו לראות הכל בעיניים.

הרב גוטל: גם אצלנו בשיעור ראינו את המצגת על הטריפות בסוף לימוד "אלו טריפות". הלומדים למדו, ידעו והבינו ואז ראו הכל בעיניים, במציאות, עם פרות אמיתיות...

היינו כחולמים

כיצד מחברים את אלו שלא בדיוק מקשיבים לכל השיעור?

אחד ממגידי השיעור, החפץ בעילום שמו, נאנח ואומר: כשמדברים על שיעור במסכתות מורכבות, כמו זבחים ומנחות, תרומה וכריתות, צריך לדעת שהם לא תמיד מתאימות לכולם. אנשים מגיעים לשיעור, בחירוף ומסירות נפש אמתית, אחרי יום עבודה ארוך ומייגע, הרבה פעמים לפני ארוחת ערב ועל בטן ריקה. וכשלומדים סוגיות קשות, לא תמיד כולם קשובים, מחוברים או מבינים הכל. כן, יש באמת לומדים שמגיעים אבל לא מספיק קשובים. קשה להם, בפרט בסוגיות קשות. אני אגיד כאן דבר חריף: לא מתאים לאנשים עייפים שלא מכירים את המסכתות המסובכות הללו, ללמוד אותן בקצב של דף אחד ליום. מי שאומר שלימוד מהיר של דף ליום במסכתות כריתות, תמורה או זבחים, מתאים לכולם- הוא משקר או טועה.

הרב ולס: מכיוון שיש אנשים המאחרים ויש לומדים שהם קצת חולמים ופחות מרוכזים, לכן אני מסכם בכל סוף השיעור את תמצית השיעור. לאחרונה התחלתי לשאול שאלות מהעלונים והפרסומות של "ישיבה על קברו", שהם סדרת שאלות קצרצרה על כל דף בדף היומי מטעם הארגון לעילוי נשמת מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל. מדובר בשאלות קלות, במבחן אמריקאי עם 3 תשובות, שאין הרבה מה להסתבך בהם. אך כששואלים ועונים על השאלות, מקבלים תמצית כללית על כל הדף וכך הלומדים יוצאים עם משהו מסוכם ביד.

הרב ברכץ: חשוב מאוד לסכם כשמדובר בסוגיות קשות ומורכבות.

הרב גוטל: אני משתמש לעצמי בשאלות המסוכמות שמודפסות בסוף ש"ס לובלין. השאלות עוזרות לי עצמי לבדוק את עצמי האם אני מוכן היטב לשיעור שאמסור הערב.

הרב גברא: להבדיל משיעורים הנמסרים מול עצמך, כמו בחלק מהשיעורים של "קול הלשון" ודומיהם, בהם מגידי שיעור מוסרים שיעור ללא קהל, הרי שבהרצאת שיעור בפני קהל, אתה חייב להרגיש את הדופק של השומעים. אם חולמים, אתה חייב לעניין. אם משהו לא מובן, אתה חייב להסביר טוב יותר. אם משהו מבולבל- אתה צריך להבהיר ולסכם.

אתם מאפשרים לשומעים להתווכח ולדון בנושא בינם לבין עצמם?

הרב טביוביץ: הויכוחים והדיונים מפרים את השיעור ומגדילים את איכותו. אחד מהשומעים מתווכח עם חבריו במרץ ואתה מקשיב מהצד, נהנה לראות את הדיון הנפלא. אבל אם אתה מגלה שאותו אחד משכנע את כולם בדבר שאתה יודע שהוא לא נכון, כי אתה למדת את הסוגיה היטב והוא לא, אתה צריך לעצור את הדיון ולהעמיד את הדברים על דיוקם. שלא יקרה מצב שאפשרת לטעויות להשתרש.

הרב ולס: גם הגמרא וגם ההגדה של פסח נמסרו בצורת שאלות ותשובות, קושיות ותירוצים, ראיות ודחיות, כדי לעורר את הסקרנות והדינמיקה של הדף. הגמרא יכולה היתה להביא רק את המסקנה והתירוץ הסופי, אבל חכמי הגמרא בחרו להגיש בפנינו את מסע הבירור עד התירוץ הסופי, כדי שנגיע בעצמנו לחקר האמת, נברר ונלבן כל שאלה ותירוץ, נחשוב בעצמנו ונתעורר להבין. לכן, כדאי מאד לעורר את יצר הסקרנות של הלומדים, ולעודד דיונים וויכוחים, כמובן לפי אפשרויות הזמן.

הרב גברא: לומדי השיעור של הדף היומי אמורים להבין שלמרות שהם לומדים דף גמרא שלם בשעה אחת, הרי שבכוללי האברכים ובישיבות מתעמקים באותם הדפים עצמם במשך שבועות רבים. הנושאים רחבים ועמוקים מיני ים ואנחנו, בשיעור של שעה מצומצמת, חייבים לגעת בדף רק בקצה המזלג. אני משתדל להעלות את הנושאים שהאברכים והבחורים עוסקים בהם ביתר עמקות, לגעת בהם, לגרות את הלומדים ולהסביר שבכוללים ובישיבות מתעמקים בנושא זמן רב.

מדוע ללמוד שוב פעם את הש"ס?

אחד ממגידי השיעור שהשתתפו בפאנל, העלה בעיה שכולם הכירו. "אנחנו מסיימים את הש"ס ואז ישנם החושבים שדי, זהו, סיימתי כבר את כל הש"ס, אין לי מה לבוא יותר לשיעור המתחיל שוב פעם את התלמוד הבבלי. מה עושים במקרה כזה?"

הרב ברכץ: הגר"ח מוואלז'ין זי"ע למד את הש"ס 16 פעמים ואמר לו הגר"א ז"ל: "16 פעם זה לימוד בסיסי, ובשביל להבין באמת את הש"ס צריך ללמוד עוד פעמים רבות". ר' חיים מוולוז'ין היה מוכשר מאוד ושקוע מאוד ובוודאי למד את 16 הפעמים בצורה יסודית ועמוקה, ובכל זאת היה פשוט להגאון מוילנא שהוא רק התחיל את הדרך, בדרך הנכונה לכבישת הש"ס לעומקו. אתה לומד דף גמרא בשעת אחת, פעם אחת, וזהו? אתה כבר יודע ש"ס?

הרב גוטל: למען האמת, יש הרבה "פלאשים", אנשים נזכרים בסוגיות ובנושאים כשהם לומדים את אותם הנושאים בפעמים הבאות.

הרב ולס: אני לומד כל דף גמרא לפחות 4 פעמים. לומד אותו בעצמי פעמיים, ומוסר אותו בשיעור פעמיים, פעם אחת באלעד ופעם שניה בשיעור בראש העין. ואני אומר לכם: בכל פעם שאני לומד שוב את הדף, אני מגלה עולמות חדשים. אפילו דברים שטעיתי בהם או לא הסברתי אותם מספיק טוב. דברים מובנים הרבה יותר ככל שחוזרים יותר על הדף. זאת עובדה.

הרב טביוביץ: מגיד השיעור חייב להגיע לשיעור מוכן מאוד. גם כדי ללמד את הדף כמו שצריך ולא לעשות מלאכת ה' רמיה, וגם כי בודקים אותך כל הזמן. ובגלל שאתה מוסר שיעור- מטבע הדברים אתה לומד את הדף הרבה יותר טוב ממה שאתה לומד בעצמך.

הרב גוטל: כשאינך יכול לבוא לשיעור ומישהו מחליף אותך, אתה משלים את לימוד הדף לעצמך ואז אתה מגלה שאתה לומד אותו הרבה פחות טוב, בשטחיות יתר ובפחות עמקות, כי זה דף שאתה לומד לעצמך ויש לך אפשרות לעגל פינות.

כ- 800 לומדי הדף היומי בעיר

כמה לומדי דף היומי מצויים באלעד?

הרב ולס: כראש ארגון "מצדיקי הרבים" אוכל לומר לך שיש כ- 100 שיעורי דף היומי בעיר. בממוצע ישנם 5-10 לומדים בכל שיעור, כשישנם גם שיעורים של 20-30 לומדים בכל יום, כך שבממוצע לומדים כאן כ- 700-800 לומדי הדף היומי.

הרב לייפער: וזה מלבד הכוללים הרבים שבעיר בהם לומדים כסדר את הדף היומי, יחד עם מאות יהודים שלומדים את דף היומי בעצמם, עם חברותות או בלימוד עצמי, וישנם הרבה לומדים שבאים לשמוע שיעור פעמיים ביום.

הרב טביוביץ: בכולל בו אני לומד, הכולל של הרב פכטר שליט"א, ישנה קבוצת לומדים הלומדים את הדף היומי, בראשות הרב רייך שליט"א, שגם בוחן את חברי הקבוצה במבחן בכתב מסכם ונפלא. וכך ישנה קבוצה גדולה הלומדת דף היומי בכולל שבביהמ"ד חפץ חיים ואליהם מצטרפים בעלי בתים מבית הכנסת והאזור, שלומדים דף היומי בחברותות.

איפה אבא??- "אבא בשיעור"!!!

הרב ברכץ: לפעמים הלומד סובר בטעות שאם הוא לא הבין הרבה בשיעור אלא רק קצת, או כשלמחרת לא זוכר כלום, אזי בשביל מה הוא הגיע הערב לשיעור. זאת מחשבה מוטעית, כי האמת היא שיש ערך עצום לכל מילה של תורה. כשיהודי לומד, כל מילה של תורה היא קיום מצוות עשה דאורייתא של תלמוד תורה, ו"תלמוד תורה כנגד כולם".

אם היה לנו ערך גדול לתורה, כפי שבאמת צריך להיות, היינו רוקדים ומאושרים מכל מילה של תורה. ואלו דברי ה"חפץ חיים": "וזוהי תוכחה מגולה לאותם האנשים שהולך אצלם כמה שעות ביום לבטלה בזמן שפנויים הם מעסקיהם, והיה להם לעסוק בתורה אז, שכידוע שמצוות תלמוד תורה אין לה שיעור, ובכל שעה שהוא פנוי הוא מחויב ללמוד תורה".

הרב טביוביץ: לכל יהודי ישנו חיוב גמור לקבוע בכל יום עיתים לתורה, אך קביעת העיתים הקבועה אינה אמורה לפטור אותנו מללמוד בכל שעה הפנויה מטרדות ועסק הפרנסה. הדברים מפורשים בספרו של ה"חפץ חיים"- "תורת הבית", ש"מה שנאמר בשבת דף ל"א ששואלין את האדם האם קבע עיתים לתורה, לא שבשביל זה ניפטר ביתר העיתים שיש לו מלימוד תורה, אלא שקביעות עיתים הוא החיוב אפילו אם הוא טרוד' מאד למחייתו, שאז מחויב לקבוע עת לתורה, שזמן זה לא יבטל בשום אופן". ראש ישיבת חברון הגר"י סרנא זצ"ל מאריך בספר "אחר האסף" בעניין וכותב שבוודאי שהחיוב לקבוע עיתים קבועים לתורה הוא רק החיוב המינימלי, אך "חיובם של בעלי מסחר ובעלי אומנות לנצל כל רגע שבין לבין ללימוד תורה כגדולי חכמי ישראל". וכך פוסק להלכה במפורש ב"שולחן ערוך הרב": "וגם המתפרנס ממעשה ידיו, ואפילו תורתו עראי בקביעות עיתים, לא הותר לו מן התורה אלא לעסוק בעסקיו שהם צרכי פרנסתו, אבל לא לעסוק בדברים בטלים לגמרי, בין לדבר בהם ובין לשמוע. כי בכל עת שאינו עוסק בפרנסתו, חייב לעסוק בתורה בכל עת שאפשר לו, ואפילו כשהולך בדרך, כמו שכתוב בתורה "ובלכתך בדרך". גם רבנו יונה, מגדולי הראשונים, כותב בספר המוסר שלו "שערי תשובה" שכל יהודי, גם אלו העובדים לפרנסתם, צריכים לנצל כל רגע פנוי ללמוד תורה, ולכן הוא מציע לכל אחד לקבוע ארון- ספרים בביתו, שם יניח ספרי קודש המעניינים אותו, "וכאשר יפנה מעסקיו ומידי עברו ממלאכתו, יסור שמה לשנות או לקרות".

הרב גוטל: מספרים על יהודי שהגיע לשיעור והתנמנם בקביעות, נים לא נים תיר לא תיר, וכך הוא בילה את שיעוריו בהקשבה ונימנום, הקשבה ונימנום. שאלוהו: מדוע אתה כה מקפיד להגיע לשיעור, אם בעצם אתה לא מקשיב לכל השיעור? והוא השיב: אני נוסע בכל בוקר ברכבת מתל אביב לחיפה. אני נכנס לרכבת ונרדם, ואז כעבור שעה וחצי אני מגיע לחיפה... לא משנה אם אתה עייף או רדום, הסוד הוא לעלות על הרכבת בזמן, כי בסוף תגיע לאותו היעד... ושימו לב לסיפור מקסים, שסיפר לי הרה"ג רבי יצחק גנוט שליט"א, שמסר באלעד שנים רבות שיעור 'דף היומי' ב'שירת נפתלי', כך: "אחד ממשתתפי השיעור שלנו באלעד, איש 'איחוד הצלה', נהג להשאיר בקביעות בביתו את כל מכשירי הביפרים והטלפונים הניידים המצלצלים שלו, והולך לשיעור בלעדיהם. וזאת מדוע? כדי שהביפר יצפצף, הטלפון הסלולרי יצלצל ואם יחפשו את אבא, יגידו הילדים בבית ש"אבא בשיעור". וכך שוב ושוב, הסלולרי ישמיע קול והילדים עונים עוד פעם ועוד פעם ש"אבא בשיעור"... "כך הילדים שלו הפנימו, בכל ערב מחדש, שאבא משאיר את הטלפונים בבית, כי יש לו משהו חשוב יותר אפילו מהצלת החיים המיוחדת שלו, וזה שיעורו הקבוע".

הרב גברא: ישנם אנשים שמגיעים לשיעור הדף היומי לאחר יום עבודה מפרך ומייגע. הם יודעים שכוחותיהם בל עמם והם לא יצליחו להתרכז כל השיעור, אבל חשוב להם שהאישה והילדים יראו שאבא עוזב את הבית והולך ללמוד תורה. ישנם יהודים שמסתפקים בספק אמיתי, האם ללכת ולשמוע שיעור בשעות הבוקר, כשהם עירניים להפליא ויכולים להתרכז, אך הילדים לא יראו את אבא הולך לשיעור תורה, או ללכת לשיעור בערב, בשעה שהוא כבר עייף ופחות מרוכז, אבל הילדים יידעו שזה חשוב לאבא, ללמוד תורה בכל ערב. זאת שאלה לא פשוטה!.

הרב ברכץ: החפץ חיים כותב שכשיהודי לומד תורה, גם אם הוא שוכח או לא מבין לגמרי את הדברים, הוא מקבל את הספרים שלמד בעולם הבא ושם כבר הוא יידע אותם כהוגן. הקב"ה מחשיב כל מאמץ ורצינות, עמל והשקעה, ולא רק את התוצאות של הידיעות למעשה.

זה העירוב עם הביצה?

הרב ולס: ידוע מה שסיפרו בניו של מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, שתמיד החדיר בבניו שיידעו את התורה, כדי שלא יהיו עמי ארצות. הוא לא דיבר איתם על שיהיו תלמידי חכמים מופלגים, אלא שלא יהיו עמי ארצות. לפעמים אתה שומע יהודים, גם אברכים, ששומעים על מושגים בסיסיים שלומדי הדף היומי יודעים מה הם, כי הם למדו אותם, והם מגלים בורות מדהימה. דיברתי עם מישהו על "עירובי תחומין" והוא תהה, "זה העירוב שעושים לפני החגים עם הלחם והביצה?"... ככה זה, אם לא תלמד- לא תדע!

הרב גברא: הסבא מקלם מסביר ש"חוקת התורה" כוללת גם "חקיקה", לחקוק את הדברים בלבבך ובנשמתך, והכלי יקר מבאר את המושג "חוק", חוק בל יעבור. כדי שהתורה תהיה חקוקה בליבך, עליך ללמוד בצורה מסודרת, חוק בל יעבור, ברציפות יומיומית וקבועה. תתנתק בשעה הזאת מכל הבלי העולם, (שיחכו לך לשעה הבאה, אל דאגה...) ופשוט תבוא ותלמד תורה. כך התורה תהיה חקוקה בעצמותיך.

בר מצווה בשילוב הדף היומי

ישנם אנשים מהשיעורים שלכם, שדוחים אירועים משפחתיים בגלל השיעור?

הרב ברכץ: יש לי יהודי בשיעור שאשתו ע"ה היתה חולה קשה מאוד והיתה מחוברת לדיאליזה. היא סבלה ייסורים קשים ומרים, אבל לא וויתרה לבעלה וביקשה ממנו שלא יוותר בשום אופן על השיעור. וכך היה, עד פטירתה.

הרב גוטל: אצלי מגיעים הרבה פעמים לשיעור משתתפים הלבושים חגיגית, כדי לנסוע לשמחות משפחתיות רק לאחר השיעור. הוא יושב ולומד וכשהשיעור מסתיים, אשתו ממתינה לו למטה עם הרכב והם נוסעים לאירוע. אנשים רבים שבים ממקומות מסוימים ואומרים לי: "הגעתי ישר לשיעור ולא עליתי הביתה, כדי שלא אאחר לשיעור".

הרב טביוביץ: לומד אצלנו בשיעור יהודי עסוק ביח"צ. הציעו לו עבודה משתלמת וגדולה, שהיתה באה לפעמים על חשבון השיעור והוא סירב לקחתה, כדי שלא להפסיד את השיעור. ומה קרה בסוף? הוא קיבל עבודה טובה ומשתלמת הרבה יותר, בשעות שלא קשורות לזמן השיעור.

הרב ברכץ: אחד ממשתתפי השיעור שלי מגיע בקביעות לשיעור גם בחגיגות בר המצווה של ילדיו. בבר מצווה של בני יקירי נ"י מסרתי את השיעור באולם השמחות לפני תחילת חגיגת בר המצווה. המלצרים ביקשו שנתכנס בשולחן בירכתי האולם וכך ישבנו ולמדנו עד שהגיע זמן תפילת ערבית. כולם למדו והתפללו והתיישבו לאחר מכן לסעודה המשפחתית. הודעתי לבני משפחתי שאני מתחיל מעריב בדיוק בזמן, ולא משנה האם הם יאחרו כי יש לי מנין מסודר, הם לומדי השיעור שלי...

הרב טביוביץ: אנחנו אברכים שלומדים בכולל ומגיעים הביתה בצהריים ובערב, אבל בשיעורים הרבים שבעיר ישנם רבים שעובדים כל היום, משעת בוקר מוקדמת ועד שעת השיעור. מדובר בניסיון לא פשוט ופשוט כל הכבוד להם!

הרב גוטל: אשתו של אחד ממשתתפי השיעור אצלנו שולחת לו, עם אחד מילדיהם, ארוחת ערב, מכיון שהוא הגיע היישר מהעבודה לשיעור ולא אכל שעות רבות. הוא יושב ואוכל תוך כדי השיעור, לומד ומקשיב.

שידור השיעור בכנרת

הרב ברכץ: השיעור שלי משודר און ליין ב"קול הלשון", וישנם שמאחרים קצת לשיעור, אבל מרגע שהשיעור מתחיל הם מתקשרים מהרכב ל"קול הלשון" ומתחילים להאזין לדברים. יש אחד שנכנס מאוחר ומתחיל לשאול שאלות על מה שדיברתי קודם, כשהוא האזין לתחילת השיעור ב"קול הלשון"...

אחד הנוכחים בשיעור נסע עם ילדיו ב"בין הזמנים" לכנרת. כשהגיעה שעת השיעור הוא נכנס לרכבו, נעל את הדלתות והחלונות, הדליק מזגן והתקשר ל"קול הלשון" כדי להאזין לשיעור...

הרב ולס: באחד הימים נאלצתי לנסוע לעיר מרוחקת, בה לא הייתי אף פעם. לא השגתי מחליף והודעתי לחברי השיעור שהפעם אמסור את השיעור דרך הטלפון. יש לנו קו ב"מצדיקי הרבים" בו ניתן להאזין לשיעורים דרך הטלפון. הגעתי למקום אליו הייתי צריך להגיע וחיפשתי מקום שקט למסור בו את השיעור. היה זה יום סתווי, גשום למחצה, וטיפות גשם בודדות ירדו. לא מצאתי מקום מסודר, אז התיישבתי בגינה ציבורית והתחלתי "לשדר" מתוך תדפיס שהכנתי לעצמי מראש. ואכן, כל משתתפי השיעור הקשיבו לשיעור דרך הטלפון, כל אחד היכן ששהה באותו הרגע. אני רוצה לציין שהיו לי זמני דחק בפרנסה והיו לי מחשבות להפסיק את השיעורים ולהביא טרף לביתי. אבל החלטתי להמשיך, והנה הקב"ה עזר בישועות גדולות והגיע כסף, מבלי שנאלצתי להפסיק וללמד את הרבים. אולי הכסף היה מגיע גם אם הייתי עוזב את מסירת השיעור, אבל אז הייתי צריך לעמול הרבה יותר וגם להפסיד את מסירת השיעור.

הרב גברא: באחד הערבים הודעתי ללומדים שלמחרת אאלץ לאחר לשיעור. הגעתי מאוחר ושמחתי לראות את אחד הלומדים מוסר כבר את תחילת השיעור והם למדו והספיקו כבר עמוד שלם. אז היכתה בי ההכרה שהלומדים בשיעור הגיעו לנקודה נפלאה של התקדמות בה הם עצמם מסוגלים כבר למסור את השיעור, ללמוד לבד ולהתקדם.

הרב ברכץ: בחגיגת סיומי המסכתות שלנו הייתי מביא בתחילה רב אחר בכל פעם, עד שהבנתי שהדבר קשה, לארגן בכל פעם רב או דרשן, והצעתי לבני השיעור לדבר לפני כולם. כל מי שרוצה לדבר- מוזמן לדבר, להגיד דבר תורה, רעיון סיפור או משל. אחד ממשתתפי השיעור, שהחל לדבר בסיומי המסכתות אצלנו, התקדם ונהפך לדרשן מהולל ורהוט, מעניין וקולח, בזכות השיעור.

תעלומת התרנגול הלבן

הרב טביוביץ: יש שאלה מהותית הניצבת בפני מגיד השיעור, והיא האם תפקידו הוא להעביר את החומר הנלמד בצורה רהוטה או להעניק כלים לשומעים לדעת כיצד לומדים לבד. בוגרי ישיבות, שכבר יודעים בעצמם כיצד ללמוד, רוצים שפשוט תמסור להם את דף הגמרא, תעביר אליהם בצורה רהוטה את הסוגיה, ואילו בעלי בתים רוצים גם שתלמד אותם כיצד ללמוד בעצמם דף גמרא.

הרב גוטל: כשיש גמרות שקשה לקרוא ולספק אותם, אני מציע להם, כתרגיל אינטלקטואלי, לנסות ולקרוא את הדף בעצמם. לדוגמה: יש גמרא במסכת עבודה זרה, שקשה מאוד לפסק אותה. "תרנגול למי מותר למכור לו תרנגול לבן תרנגול לבן למי אסור למכור לו תרנגול לבן"... הם ניסו לקרוא והתבלבלו, צחקו וניסו שוב, שוב התבלבלו ושוב צחקו, עד שמישהו פיסק נכון את התרנגולים הלבנים.

הרב גברא: השיעור הוא אחד הדברים שמעניקים כבוד ללומד כלפי משפחתו. הלומד מביא איתו בשבתות ובמועדים ובכל מיני הזדמנויות את אביו או חותנו, שבאים להתארח אצלו והוא מציג בגאווה את השיעור שלו, והאב או החותן משתתפים בשיעור ומעירים הערות מהשיעור שהם משתתפים בו אצלם במקום מגוריהם.

הרב ברכץ: אצלנו מוסרים את השיעור בימי חול המועד בכל ערב בסוכת משתתף אחר בשיעור. זאת חוויה אדירה.

הרב טביוביץ: צריך לתת תחושה טובה גם לאלו שאינם קבועים, ומגיעים לשיעור פעם או פעמיים בשבוע. נכון שישנו עניין עצום ברציפות של כל ערב וערב, אבל גם מי שאינו יכול לבוא בכל ערב, כל דף הוא עולם שלם בפני עצמו, אוצר שלא יסולא מפז.

הרב גוטל: צריך גם לתמצת במשך שתי דקות בתחילת השיעור, את השיעור של אתמול. לקשר ולסדר את הנושא הנלמד היום לנושא שנלמד אתמול, כדי שאלה שלא היו או אלו שלא זוכרים בדיוק את ההקשר, ייזכרו בדברים.

הרב ברכץ: כשמגיעים בכל פעם לנושא חדש, צריך להכריז בקול היכן אוחזים, ושהנה, מתחילים כעת נושא חדש, שגם מי שלא הקשיב עד עכשיו- יוכל להתחיל את הנושא החדש.

הרב טביוביץ: ואם מישהו נכנס לשיעור באיחור, לסכם לו בתמציתיות מה למדנו עד כה ואיפה אוחזים, "שלש שורות מלמטה"...

הרב גוטל: "אנחנו אוחזים ברש"י בסוף הצרות"...

הרב ברכץ: אתה קורא רש"י בפנים?

הרב גוטל: בדרך כלל לא, אבל לפעמים אני מעדיף לקרוא את רש"י מאשר להסביר בעצמי. אין תחליף לתימצות המיוחד של רש"י.

אתם מביאים מפרשים על הסוגיה?

הרב גברא: בסוגיה עיונית, חשוב מאוד להוסיף איזה "קצות החושן", חקירה של רבי חיים מבריסק, מחלוקות ראשונים ואחרונים וכדומה ולהסביר שזה לב הסוגיא, אבל לא נוכל להיכנס ולהתעמק בכל העניין...

יושבים אצלכם עם גמרות מבוארות?

הרב טביוביץ: לפעמים מגיעים עם גמרות "מתיבתא" או שוטנשטיין.

הרב גוטל: אצלי כולם יושבים עם גמרות רגילות.

הרב גברא: אצלנו קורה שאחד מגיע עם "מתיבתא" כי זה מה שהוא קנה.

הרב גוטל: הם בעצם בודקים אתכם כל הזמן, עם הגמרות המבוארות...

הרב טביוביץ: ישנה נקודת חיזוק נוספת וחשובה בעצם ההשתתפות בשיעור הדף היומי, והיא לאיזה מועדון אתה שייך?! לאיזה קבוצה אתה משויך?! אני משויך לחבר לומדי התורה הקדושה! אני שייך ללגיונו של מלך מלכי המלכים, נותן התורה ברוך הוא!

הרב גברא: זאת היתה גאונותו של המהר"ם שפירא, לחבר את כל שדרות העם ללימוד התורה הקדושה.

אתם עומדים בקצב של הדף היומי?

כולם מחייכים ומסבירים שכמעט אף מגיד שיעור לא עומד בדיוק בקצב של הדף המדויק, שנקבע במחזור הדף היומי.

הרב ולס: בשיעור בראש העין אני בדיוק בדף ואילו בשיעור באלעד אני מפגר אחורה.

הרב גברא: אצלנו משלימים פערים בליל הושענא רבא ובליל שבועות. יושבים כמה שעות ולומדים 5-6 דפים וכולם משתתפים בשיעור, למרות שיש להם אפשרות לשבת ולהאזין להרצאות ושיעורים מעניינים אחרים. זה מחמם את הלב שדווקא בשעות עייפות ורדומות שכאלה- כולם לומדים את הדף היומי.

אסף מהשיעור מבקש: שלכולם יהיה שיעור!

הרב גוטל, שהגיע לפאנל שלנו לאחר סיום מסכת שערכו חברי שיעורו, מספר: "באמצע הסיום סיפרתי לחברי השיעור שבסיום החגיגה אגיע למערכת "קוראים אלעד" כדי להשתתף במפגש מגידי שיעורים וביקשתי מהלומדים שיציעו לי על מה לדבר. אחד המשתתפים בשיעור שלי ביקש לעורר שאיך זה יתכן שישנו אפילו יהודי אחד בעיר שאין לו שיעור יומי. שיעור גמרא של שעה ביום- כך ביקשו חברי השיעור שלי לכתוב באותיות של קידוש לבנה- זה המינימום. ואחד ממשתתפי השיעור, אסף שמו, ביקש לספר לכם את הסיפור הבא: "אני עובד בתקשורת עם מדינות אפריקה. נסעתי לאחת ממדינות אפריקה וישבתי עם קבוצת אנשים במסעדה, לצרכי שיחת עסקים בהולה. הם ישבו ואכלו מולי כל מיני שרצים ורמשים, נבילות וטריפות, ואני חשתי גועל נפש נוראי. בשעה 5 אחר הצהריים נחתי בארץ והגעתי לשיעור, "קרוע מעייפות". נכנסתי לשיעור, לא בדיוק הבנתי מה קורה בדף הגמרא, כי הייתי מרוט ועייף. אבל אז הרגשתי שאני מתנקה, משיל מעצמי את כל המראות הגועליות שראיתי בצלחות של אלו שנפגשתי איתם. ניקיתי את המחשבה שלי והתחברתי לדף הגמרא הטהור, לאביי ולרבא". הוסיף אחד ממשתתפי השיעור ואמר: "אם אתה מגיע ללמוד דף יומי, אתה פותח לעצמך שער חדש לעולם הבא, אבל בתנאי שתשאיר את הטלפון סגור בכיס ולא תפתח אותו כל השיעור". ואז אחד מחברי השיעור קם והתחייב, קיבל על עצמו, שהחל מראש השנה התש"פ הוא משאיר את הטלפון בבית בזמן השיעור.

אנשים עונים אצלכם באמצע השיעור לשיחות סלולרי?

הרב טביוביץ: כמעט ולא. וגם אם כן- זה רק לשיחות קצרצרות של "אחזור אליך יותר מאוחר, אני באמצע שיעור".

הרב גוטל: צריך, כמו שאמרו חברי השיעור שלי, שתצא מכאן קול זעקה גדולה, שלא יהיה מצב בו יהיו יהודים באלעד שלא תהיה להם חברותא יומית, שיעור יומי או שיעור דף יומי קבוע ומסודר. ולכן נשות אלעד אקרא: אתן הראשונות שתרוויחו מזה שהבעל שלכן עוזב את הבית כדי ללמוד תורה. בית עם שיעור יומי הוא בית שונה לחלוטין! זה בית של תורה!.

הרב ברכץ: כפי ששום יהודי לא מפסיד תפילת מנחה, כי זה חלק מסדר היום שלו, כך צריך להחליט שהשתתפות בשיעור יומי היא חלק מסדר היום הקבוע שלו. זה רק ענין של החלטה נחושה וברורה, ומכאן ממילא הכל יגיע.

הרב ולס: בשמים ישאלו כל אחד האם הוא קבע עיתים לתורה בכל יום ויום ולא יהיו שום פרוטקציות לאף אחד. אין תירוצים! מי שקשה לו לשבת בשיעור של שעה ולהקשיב, שילמד עם חברותא, אבל אי אפשר לעבור יום שלם בלי דף גמרא! יש באלעד מגוון אדיר של שיעורים בכל מיני נושאים וסגנונות, מגידי שיעורים כאלו ואחרים, בשלל שפות וכמעט בכל שעות היום והערב. רק תבואו ללמוד!.

הרב גברא: אנשים מתפעלים מהפירסום והרעש של סיומי הש"ס, אבל הם שוכחים את העיקר והוא להגיע ערב ערב, בלי הפסקה, וללמוד דף ועוד דף.

כשסיימו את הש"ס בפעם הקודמת וכולם דיברו על המעמדות הגדולים של סיומי הש"ס, נכנסתי לאחת החנויות בעיר והמוכר שאל אותי: "זה נכון מה שאומרים, שכל מי שמשתתף בהדרן של סיום הש"ס- נחשב לו כאילו למד בעצמו את כל הש"ס?"... זה נכון, אבל זה לא העיקר. העיקר הוא ללמוד בפועל את הש"ס ולא להסתפק בהתרגשות בסיום הש"ס.

הרב טביוביץ: זה מובא בשם הגר"א ז"ל, שאותיות סיום הם האותיות היחידות שמסתתרות אחריהן אותן מספר גימטריא של אותיות. האות סמ"ך היא ס'- 60 ומ"ך זה גם 60. גם האות יו"ד. י=10 ו-ו"ד=10, וכן הלאה בכל אותיות המילה סיום, ומכאן אומר הגר"א שכל המשתתף בסיום המסכת ושמענו את סוף דברי המסכת, נחשב שסיים בעצמו את המסכת. אך כמובן שזה רק "כאילו" ולא ממש.

הרב ברכץ: זה בבחינת "כל הכועס- כאילו עובד עבודה זרה"... זה רק "כאילו". מי שלמד- יודע את המסכת ומי שלא- אינו יודע אותה.

הרב גברא: השל"ה כותב שסמא"ל הם ראשי תיבות של "סיום מסכת אין לעשות". יש יצר הרע מיוחד לא לסיים את המסכת. אך אלו שלומדים דף יומי, מסיימים מסכתות בזה אחר זה. בתקופה האחרונה למדו בדף היומי מסכתות קצרות ואנו עוברים מסיום לסיום. מסכת נדה היא 72 דף בסך הכל, מסכת ברכות היא רק 63 דפים וכך תוך חודשיים כבר נהיה מאחורי כל מסכת ברכות, בעזרת ה'.

הרב טביוביץ: אנשים מפחדים להתחייב, להגיע בכל ערב, במשך שבע שנים רצופות, וללמוד את כל הש"ס. זה נראה להם גדול מידי. אז זהו, שלא חייבים להתחייב לפרקי זמן ממושכים. כל ערב שאתה בא ללמוד- למדת דף גמרא שלם, שהוא עולם ומלואו. כל פרק וכל מסכת שאתה לומד, הוא נכס לעולם הזה ולעולם הבא, כזה שלא יסולא בפז.

הרב גברא: הרבה אנשים מתלהבים בהתחלה, מתחילים ברכות ושבת ואז נופלים באמצע מסכת עירובין...

הרב טביוביץ: לכן צריך להעלות על נס את אלו שעמדו במשימה הכבדה הזאת ובטבת הקרוב יחגגו את סיום כל הש"ס. אין כמותם!!

מתנה לנשים על סיום הש"ס

נעבור לאלו שעומדות מאחורי השיעור, הן הנשים ששולחות את בעליהן ללמוד תורה בכל ערב.

הרב ולס: חז"ל מספרים שפעם "אמר ליה רב לרבי חייא: נשים במאי זכיין?", והוא השיבו: "באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן". הנשים זוכות לחיי עולם הבא בשכר שעוזרות לילדיהן ולבעליהן ללמוד תורה, מזרזות את בניהן ללכת לבית הכנסת, ושולחות את בעליהן לבית המדרש. נשים מחויבות במצוות רבות והן גם לומדות את הלכותיהן של מצוות אלו – מדוע שאל רב: "נשים במאי זכיין"? וכי חסרות להן מצוות שבשכרן יזכו לעולם הבא!?

התשובה היא שהמצוות קרויות "נר", בעוד התורה היא "אור": "כי נר מצווה ותורה אור". אור התורה אינו כאור חשמל קלוש, אלא כאורה של השמש, שעליו נאמר: "יוצר אור".

הגר"א זיע"א מסביר שאם נשווה את אור הנר לאור השמש, נגלה שהם שונים באופן מהותי: השמש מאירה תמיד, אפילו ביום מעונן. השמש זורחת כל יום ומאירה לעולם ומלואו, אורה מצמיח ומבשל את הפירות, ומועיל לעולם כולו תועלות מרובות נוספות. כל זה, כמובן, לא מצוי באור הנר.

אור המצווה, אור הנר, קלוש ביחס לאור התורה, אור השמש. לכן שאל רב: במה הנשים זוכות לאור התורה? אמנם מצוות רבות להן, אך כיצד יזכו לאור התורה, שהרי נשים פטורות מלימוד תורה. והשיבו רבי חייא שהן זוכות לאור התורה בכך שעוזרות לבעליהן ללמוד תורה ומגדלות את בניהן לתורה.

מה הנשים צריכות לעשות כדי לזכות לשכר התורה העצום? רש"י מסביר ש"שטורחות על בניהן להביאן לבית הספר לקרוא מקרא ולשנות משנה. וממתינות לבעליהן שיוצאין לעיר אחרת ללמוד תורה". ומסביר הפני יהושע: "נמצא כיון שהן מסייעות לבעליהן ולבניהן ללמוד תורה לשמור ולעשות כל תרי"ג מצותיה, הרי שיש להם שכר אפילו במצות עשה שלא נצטוו עליהם, וכן בתלמוד תורה, למרות שלא נצטוו עליהם ושכר תלמוד תורה כנגד כולם, אפילו כך יש להם שכר בכולן".

הרב טביוביץ': חז"ל אומרים ש"גדולה הבטחה שהבטיח הקב"ה לנשים יותר מן האנשים. שנאמר "נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי". כל אישה ששולחת וממריצה את בעלה ללמוד תורה, שכרה אדיר ועצום!!.

הרב ברכץ: בעוד שלגברים יש סיפוק אדיר מלימוד של דף אחר דף, הרי שהנשים לא לומדות את הדף, אבל הן נשארות לבד בבית בלי הבעל, לפעמים בשעה מאוד קשה מבחינת השכבת הילד וארוחת הערב, יציאה לשמחות משפחתיות ועוד. לכן חובה גדולה להעריך ולהוקיר את נשות לומדי השיעור.

הרב גברא: אצלנו בשיעור קונים מתנה קטנה לנשות השיעור בכל סיום מסכת. למשל קנינו שבלונה של צורת חלה, לאפיית חלות שבת ביתיות, בתוספת ברכה חמה לאישה המקדישה זמן כדי שבעלה יוכל ללכת וללמוד תורה.

הרב גוטל: אצלנו ערכנו סיום הש"ס למשתתפי השיעור וגם לנשותיהן היקרות בקבר רחל, כשהסעודה נערכה בדירת הורי בירושלים. ידידי הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א מסר דרשה דרך הטלפון מביתו באלעד. וכל המשתתפים, ובפרט נשות השיעור, הקשיבו בעיניים נוצצות ובפיות פעורים.

אגב, הרב גנוט  הביא את הרעיון הנפלא הבא: "הש"ס מסתיים בדברי המשנה במסכת עוקצין, שעתיד הקב"ה להנחיל לאוהביו ש"י עולמות. אנחנו יודעים שישנם 613 מצוות מהתורה ועוד 7 מצוות מדרבנן וביחד הם 620 מצוות, שהם 620 עולמות. אם כך, מדוע כל אחד מקבל רק ש"י עולמות, שהם 310 עולמות, חצי מ- 620 המצוות? משום שהוא מקבל חצי, ש"י עולמות, ואשתו ששולחת אותו לשיעור וממריצה אותו לעזוב את הבית בשביל הדף היומי, מקבלת גם היא 310 עולמות, ש"י עולמות לעצמה"...

הרב גברא: הפסוק אומר ב"אשת חיל": "היתה כאוניות סוחר ממרחק תביא לחמה". בעוד שבעל הסחורה מרוויח לפי איכות הסחורה ומחירה, הרי שבעל אוניית הסוחר, הנושא את הסחורה, מקבל שכר על עצם ההובלה. הוא מקבל אותו שכר על הובלת יהלומים או על הובלת בגדים או מוצרי חשמל. כך זה בלימוד התורה בעוד שהבעל יקבל שכר לפי כמה שלמד והתייגע, הרי אישתו ששלחה אותו ללמוד- תקבל את אותו שכר גדול על עצם זה ששלחה אותו ואפשרה לו לשבת וללמוד.

הרב ולס: אישה שלא מבינה סבורה שאם הבעל ייצא ללימוד של שעה, היא תפסיד שעה של עזרה בבית. אבל אשה חכמה, כמו מאות נשות העיר ששולחות את בעליהן ודוחפות אותם ללמוד, מבינה שהיא מרוויחה פי אלף אלפי אלפים בזה שבעלה לומד תורה. כל הבית נהיה בית אחר, בית קדוש וטהור יותר, בית של תורה.

הרב גוטל: יש לי יהודי בשיעור שהוציא את הטלוויזיה מהבית בעקבות הלימוד בשיעור. אחד שמע באמצע השיעור על שינה בסוכה והוא לא הבין, "ממתי ישנים בסוכה? אוכלים בסוכה, אבל ישנים??". כולם הסבירו לו שישנים, ועוד איך, בסוכה, והוא ובנו התחילו לישון בסוכה, בזכות הדף היומי.

הרב ברכץ: אצלי בשיעור יש יהודי שבעקבות דברי הגמרא במנחות על מעלת לבישת ציצית, החל להקפיד ללבוש ציצית בכל יום. הוא ביקש ממני לקנות לו ציציות מהודרות ומאז הוא הולך עם ציצית.

מתקרבים- רק בזכות הגמרא

הרב ולס: אחד מוותיקי מגידי השיעור בעירנו, הרה"ג רבי יהושע בוגץ שליט"א המוסר שיעור כבר שנים רבות בכל ערב בביהמ"ד "חפץ חיים", סיפר לי שהוא למד בכולל של הגר"י אדלשטיין זצ"ל ברמת השרון, לשם הגיעו בקביעות צעירים רבים שרצו להתחזק ביהדות. "המציאות היא", אמר הרב בוגץ', "שאלו שלמדו איתם חומש-רש"י או פרשת השבוע, מוסר או ספרי מוסר והגות, התקרבו לבסוף הרבה פחות מאלו שלמדו איתם גמרא".

הרב ברכץ: כידוע, מרנן הגרי"ש אלישיב והגראי"ל שטיינמן זצ"ל אמרו שהדרך הטובה ביותר לקרב לתורה ולמצוות, הוא דרך לימוד גמרא. דרך "שור שנגח את הפרה".

הרב גוטל: היה אצלי משתתף בשיעור שלא הקשיב כל כך ולא ראינו עליו התקדמות ממשית. באחד הימים החליף אותי ידידי הרה"ג רבי אוריאל פפא שליט"א והוא מספר לי  בהתלהבות לאחר השיעור, שאותו יהודי שאל שאלה, התווכח ודן, דיבר ממש לענין. ואז, לפתע, שמתי לב שהוא בעצם התקדם המון, הוא כבר מדבר כבקי ורגיל, בטוב טעם ודעת. עד אותו רגע הייתי כמו אבא שלא שם לב לגדילה הטבעית של בנו וצריך אנשים מבחוץ שיאירו את עיניו שבנו גדל. מאותו רגע שמתי לב לפריחה הנפלאה של האיש, שפשוט התעלה מאוד בלימוד.

הרב ברכץ: במשך 15 שנות השיעור עברנו את מלחמת לבנון השניה, כמה מבצעים בעזה, גירוש היהודים מגוש קטיף, חיילים חטופים בדרום ובצפון, מערכות בחירות עקובות מדם רע, לצד שמחות משפחתיות, צאצאים שנולדו וגדלו ונהיו נערי בר מצווה וגם התחתנו, חולים ובריאים, חיים וגם נפטרים ל"ע. העולם נע ונד, סער וגעש, ודבר אחד נותר על עומדו איתן, השיעור בשעה 7.00 בערב, והדף היומי שלו...

פורסם בעיתון 'קוראים אלעד', גליון חג הסוכות התש"פ, ומפורסם בהסכמת העיתון.