יהדות

שו"ת לעולם הישיבות

פרטים: קטגוריה: תלמוד תורה; פורסם בחמישי, 16 יוני 2022 20:37; נכתב על ידי Super User; כניסות: 311

שו"ת עם הרב הגאון רבי שמואל ברוך גנוט, ר"מ בשיעור ג' בישיבה לצעירים 'משאת המלך' באלעד בעיצומן של ימי הרישום לישיבות הגדולות

הורים חוששים לשלוח את בנם לישיבה בינונית בלימוד, מחשש שהבינוניות קשורה גם לבינוניות ביראת שמים. מה עליהם לעשות?

הרב גנוט: אני כופר בעצם השאלה. ייתכן שהמציאות בימים עברו היתה שהישיבות שנועדו לבחורים בינוניים בכשרונותיהם וביכולותיהם, היו גם 'בינוניים' במושגים רוחניים. אך כיום ישנם ישיבות רבות, ממש הרבה ישיבות, שהדרישות וההשגים הלימודיים אינם גבוהים, אך הרמה הרוחנית הנדרשת מהם, וכך הם גם התוצאות בשטח, גבוהה במיוחד. אני יכול למנות שמות של ישיבות רבות כאלה.

ישנם כיום ישיבות רבות שמגדלים מאות מאות בני ישיבות שאינם פסגת כשרונות העל, והם בני עלייה מיוחדים במינם. צריך רק לבחור אותם, בשום שכל, בבדיקה מדוקדקת ובהתאמה לבחור. בהחלט, ישנם ישיבות שגם נחשבות חלשות יותר ברמה הלימודית, בכשרון ובהתמדה, והם גם נחשבות למה שנקרא בעגה הישיבתית כישיבות 'פתוחות', אך ישנם ישיבות רבות, באמת רבות מאד, שלמרות הרמה הבינונית, אפילו חלשה, מבחינה לימודית, הרי שהם 'ישיבות שמורות'. יש בהם דגש גדול על יראת שמים, רוחניות גדולה. ללא שום שמץ של קשר למכשירי סלולרי מסוימים, עמידה עיקשת על אי נסיעה ב'טרמפים' ואוירה רצינית במיוחד. המציאות בשטח היא שההיצע הרחב של הישיבות כיום גרם לכך שבחור שאינו מנסה להיכנס דוקא לישיבות הנודעות כאיכותיות, תחרותיות ו'חזקות' במיוחד, יוכל למצוא ישיבה נינוחה ורגועה, עם המון יחס אישי מצוות הישיבה, יראת שמים גדולה ובחורים מתמידים.

לכן אני חוזר ואומר, בקול גדול: הסטיגמה, כאילו יש קשר הדוק בין ישיבה ברמה לימודית מסוימת לבין הרמה הרוחנית, אינה נכונה כלל וכלל. ואדרבה, אם הורה יהיה נבון דיו להבין שלא טוב לבנו ללמוד בישיבה תחרותית, עם מוחות מבריקים ו'מרפקים', והוא, בהתייעצות עם צוות הישיבה, ישלח את הבן לישיבה נינוחה יותר, הבן יכול לגדול ולצמוח הרבה יותר מאשר אם ילמד בישיבה תחרותית.

מה קורה במקרה שבחור לא מצא את מקומו בישיבה קטנה, אבל הוא כשרוני ויש לו פוטנציאל?

הרב גנוט: לכל יהודי יש פוטנציאל אדיר. הוא הרי בנו של הקב"ה. אבל הורים חכמים לא בוחרים ישיבה לבנם לפי פוטנציאל, אלא לפי מה שקרה איתו בשלש השנים האחרונות. הרי לא לחינם אמרו חכמים ש'אין לדיין אלא מה שעיניו רואות'. כמובן שאם היו לו קשיים נקודתיים, בגלל סיבות ממש ספציפיות, שלכן הוא לא התרומם, ניחא. ניתן לחשוב שדווקא בישיבה הקטנה הוא לא הסתדר ולא המריא, אבל בישיבה גדולה המצב ישתנה. אך אם מדובר בישיבה קטנה טובה עם צוות טוב, ורק הבחור לא השקיע יותר מידי, או שהוא חלש עובדתית מבחינה לימודית, אז חייבים לשלוח אותו למקום שמתאים לו. לא סומכים על פוטנציאל עתידי, כי המציאות מוכיחה שברוב רובם של המקרים, הפוטנציאל נשאר בגדר פוטנציאל... כמובן שבאלול- חשון הוא ישקיע מאד, מדובר במקום לימודים חדש והוא ייכנס עם הרבה מרץ ושאיפות. אך השאלה היא מה יקרה אחרי חנוכה. ועוד יותר, בקיץ, אחרי שבועות...

לא קורה שצוות הישיבה טועה באבחנת הבחור והוא רוצה לשלוח אותו למקום שלדעת ההורים, הוא פחות טוב ממה שהבחור באמת ראוי לו?

הרב גנוט: טעויות קורות בכל מקום, אבל הם כמעט לא מתרחשות במקרה הזה. בדרך כלל, אלו שטועים- הם ההורים ולא צוות הישיבה. אם ההורים סבורים שמדובר במקרה טראגי, איום ונורא, בו דווקא הבן שלהם מופלה לרעה בשיטתיות בישיבה והצוות לא אוהב אותו, אזי באמת יש חשש גדול שמשהו כאן לא תקין. אבל הרי מדובר במקרה של אולי אחד לאלף. ביתר המקרים, הצוות אוהב את הבחורים, מכיר אותם, נמצא איתם במשך כמעט 3 שנים רצופות, משבע בבוקר עד תשע בערב, יום יום. מה האינטרס של הר"מ של מוישי או יענקי או שלוימי, לשלוח אותו דווקא לישיבה פחות טובה? הוא מרויח מזה משהו? בודאי שלא. המציאות היא שצוות הישיבה מכיר את הבחור לפרטי פרטים, את העלויות והמורדות, ההתמדה, התפילות, המבחנים, ההקשבה וההשתתפות בשיעורים. ההורים מכירים רק את מוישי שלהם, אבל הר"מ מכיר עוד 30 מוישילא'ך, והוא זה שיודע מה הרמה של מוישי ביחס לכל השיעור, כמה הוא חד בלימוד, איך הוא ירשים במבחן העיוני בישיבה הגדולה, ובעיקר, כמה הוא יצליח לתפקד בלימוד יחד עם עוד מאות בחורים, בסדרי לימוד ארוכים פי כמה מהסדרים הנהוגים בישיבות הקטנות. לרמי"ם יש נסיון רב, וכן, הם אלו שיצטרכו לתת דין וחשבון לאותה ישיבה בשנה הבאה, כשהם ינסו להכניס אליה בחורים נוספים. זהו בהחלט שיקול עצום. אם ר"מ לא ישלח בחורים מתאימים לאותה ישיבה- בשנה הבאה ייסגרו בפניו השערים. ההורים פטורים מכל שיקולי ושיקלולי המכלול. הם רואים רק את בנם בתמונה. ובמקרה הזה, אם יורשה לי, הגישה של צוות הישיבה הקטנה נכונה יותר ואוביקטיבית יותר.

איך יוצאים מהתקופה הזאת בלי צלקות לבחור? הוא נדחה שוב ושוב ולפעמים בסוף מרגיש שתקעו אותו בישיבה שלא רצה?

הרב גנוט: לא נעים לי לתקוף שוב ושוב את ההורים, אבל מהסתכלותי שלי, כר"מ בשיעור ג' בישיבה לצעירים, גם כאן ברוב המקרים, אלו שיוצרים את הצלקות לבחורים הם ההורים בעלי החלומות, אלו שמנותקים מהמציאות ומנסים בכח לדחוף את בנם לישיבה לא מתאימה. הורה חכם שסומך שצוות הישיבה רוצה את טובת בנו, מקבל את הצעת הישיבה ומסביר לבנו שהישיבה אותה הציעו לו היא ישיבה מצוינת, והוא יצמח ויגדל בה בס"ד לאילן רב פארות. ברוב המקרים צוות הישיבה עושה את הכל כדי שהבחור ייתקבל לאותה ישיבה שהם הציעו לו, ואם יש להם ספיקות האם הוא ייתקבל לשם, הם מודיעים את זה לבחור והוריו כבר מראש, מרפדים לו את הדרך ומציעים לו כבר בהחלה אופציה נוספת, אם וכאשר ההצעה הראשונה תיפול. אצלנו בישיבה, וכנראה בעוד הרבה ישיבות אחרות, לא נרשמו צלקות לאף בחור, כי פשוט הבהרנו לכל אחד מראש מה הם 2-3 האפשרויות העומדות לפניו, וכמה סיכויים יש בכל מקום. פרסנו בפני הבחורים את כל ה'דילים' והאפשרויות, המורכבויות והספיקות, ואיפשרנו לו לבחור מראש באיזה דרך הוא רוצה לנסות, בדרך הקשה אך הלא בטוחה, או בדרך הקלה והבטוחה. בחור שמבין מראש את התהליך, וכמה הוא לא אשם במה שייווצר בהמשך, לא יוצא מצולק. וכמובן, אנו טורחים לשנן לבחורים כל הזמן, כל הזמן, שהכל נגזר כבר בראש השנה, ושרבינו הגר"ח קניבסקי זצ"ל אמר (אמר לי אישית...) ש"לכל ישיבה שתלך- אם תלמד תצליח, ואם לא תלמד- לא תצליח"....

בחור לא יכול להרגיש נחות מכך שחבריו כן יכולים להתקבל לישיבה נחשבת והוא לא?

הרב גנוט: אם הקריטריון היחיד של קבלה לישיבות נחשבות הוא הכשרון, אז בהחלט כן, בחור מרגיש גרוע שהוא התאמץ ולמד שלש שנים, אך לבסוף אלו שמוכשרים ממנו התקבלו לישיבות טובות יותר ממנו. אך האמת היא שרק בישיבות בודדות ממש, פחות מאצבעות כף יד אחת, הנושא של הכשרון עומד בראש מעיניהם. כמעט כל הישיבות מעדיפות התמדה ושקידה על פני כשרון מבריק. כל הישיבות, ואני מדגיש: כל הישיבות, ללא יוצא מן הכלל, מחפשות בחורים 'מתפקדים'. כאלו שלומדים כל הזמן, מגיעים לתפילות, לא מאחרים ל'סדרים' ומסוגלים ללמוד 'סדרים' שלמים. בחור שאכן תיפקד כל שנות הישיבה הקטנה אך הוא חלש בכשרונותיו, באמת יכול לחוש פגוע ונחות. אך אל דאגה, הוא יעבור את החודש הקרוב, יילך לישיבה שמתאימה ליכולותיו הלימודיות ואז, יחד עם השטייגען וההתמדה שלו, הוא יכבוש את כותל המזרח של שיעורו החדש. ואלו שפשוט פיספסו, התעצלו, לא הגיעו כל כך לתפילות, לא למדו ברצינות כמו חבריהם. אליהם לבוא בטענות רק לעצמם. נוצר תאנה יאכל פריה ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. המציאות טפחה על פניך? השמיים לא נפלו. כעת אפשר לפתוח דף חדש. החיים פרוסים לפניך. רק התחלת אותם, אז הבה ותכבוש את ההר. וכן, אם תתמיד ותשקיע- תמיד תוכל לעבור, עוד שנה- שנתיים, לישיבה טובה יותר.

האם כדאי להורים שסבורים שהבן יצליח במקום טוב יותר, לעקוף את צוות הישיבה ולנסות להכניס את הבן למקום בו הם רוצים?

הרב גנוט: אם ההורים בטוחים שמדובר בישיבה מתאימה, אך בגלל אילוצים- לא הצליח בנם להתקבל לשם, אז בהחלט כדאי. למה לא?

הצוות יכול לייעץ, אך אם יש לישיבה קשיים להכניס כמה בחורים לישיבה מצוינת, כי הישיבה הגדולה מציבה להם 'מכסה' ואילו האב יכול לפרוץ את מחסום ה'מכסה' ולהכניס את בנו, מה טוב. הישיבה לא תתנגד לכך.גם כשצוות הישיבה הקטנה סבורה שהבחור לא מתאים לאותה ישיבה גדולה. כאשר כולם יודעים שהבחור לא נכנס מטעמם לישיבה הגדולה, אלא בגלל שהוריו הכניסוהו לשם. אזי גם אם יהיו איתו בעיות בהמשך, של אי התאמה או תיפקוד לקוי, הישיבה הקטנה לא תפסיד מכך בעתיד. לא הם אלו שהכניסו אותו לשם. זה לא יפגע באמינותם.

(פורסם במגזין קטיפה. סיון התשפ"ב)