חגים ומועדים וימים מיוחדים
דבר החסידות – פורים
- פרטים
- קטגוריה: פורים
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 22:56
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 737
ב"ה
דבר החסידות – פורים
איך נמחה המן?
פעם, בזמן שהותו של אדמו"ר האמצעי [=רבי דובער, השני בשושלת חב"ד] בעיר רוגאצ'וב, ניגש החסיד "ר' יוסל'ה החזן" מהעיירה קורמה, לקרוא את המגילה. כאשר הגיע למילים "למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני" – נתן ר' יוסל'ה יריקה וצעק: "פע... קליפה!" [כלומר: משפט כזה מגושם ומתנשא – שייך ל'קליפות הטמאות'].
החסידים, שהסתופפו בצל רבם, ראו בעין לא-טובה את פליטת-הפה של בעל-הקורא בעיצומה של קריאת המגילה מול הרבי, וביודעם עד כמה הרבי אינו סובל 'התפעלות' [=ביטוי רגשני] – שיערו שלמחרת כבר ימצאו בעל-קורא אחר.
אך להפתעת החסידים, למחרת לפני קריאת המגילה קרא הרבי לר' יוסל'ה ואמר לו: נהוג לפני הקריאה לשים צלחת ולהטיל בתוכה 'מגילה געלט' [='תשר' עבור בעל-הקורא], הצלחת הונחה והרבי הטיל לתוכה דינר זהב.
מיד עשו כך כל הנוכחים, ובאותה עת נכחו שם 'גבירים' גדולים. ויוסל'ה החזן נהיה גביר. אז נזכרו כולם, שיוסל'ה התברך מאדמו"ר הזקן (בעל התניא) שיהיה 'נגיד' (עשיר), ובימי בנו נתקיימה הברכה...
("לשמע אזן" (הרש"ז דוכמן) עמ' מג-ד – שמעתי מהרא"א פרידמן, צפת עיה"ק)
~~~
במגילת אסתר (ח, ז) נאמר: "הנה בית המן נתתי לאסתר".
והקשו אחרונים* הרי המן היה מזרע עמלק, ונצטווינו (ס"פ תצא) "תמחה את זכר עמלק" ופירש"י (ע"פ מכילתא): "מאיש ועד אשה כו' משור עד שה, שלא יהא שם עמלק נזכר אפילו על בהמה, לומר בהמה זו משל עמלק היתה" ואיך הותר לאסתר לרשת את "בית המן"?
ונראה לומר, דלפי פשוטו של עניין אין כאן ציווי לאבד את ממונו של עמלק [כמו בעיר הנדחת שנצטווינו (ראה יג, טז) "החרם אותה ואת כל אשר בה ושרפת באש"], אלא רק למחות את שם עמלק וזכרו, וממילא, ברגע שמשתנה הדבר ומקבל שם חדש – כבר אינו נחשב "זכר עמלק".
וכן בענייננו, למרות שבזמן הנתינה היה זה "בית המן", אבל אחרי שעבר הבית לרשותה של אסתר – הרי זה עצמו הוא מחיית זכרו של עמלק.
ויש להביא קצת סימוכין לזה מלשון המדרש (הובא בב"י או"ח סי' תרצ) "כי מחה אמחה את זכר עמלק – אפילו מעל העצים ומעל האבנים", ובב"י (שם) כתב: שמכאן שורש למנהג, שכשמזכיר הקורא שם המן ובניו מנקשין התינוקות באבנים או בלוחות עץ שבידם וכתוב בהם שם המן וע"י הניקוש הם נמחקים, שלכאורה, היה צריך להשמיד את העצים והאבנים עצמם וכך למחות את זכר עמלק לגמרי, ומדוע מוחקים רק מעל העצים והאבנים? אלא, כמבואר לעיל שאין העניין למחות את האבנים עצמם כי אם העיקר הוא למחות את הזכר שעליהם.
שושן פורים שמח ושבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק יד, תצא שיחה ב סעיף ה ואילך (עמ' 90 ואילך, השיחה בלה"ק במקור). העיבוד בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' ריח.
______________
*) פירוש הר"י פערלא לסהמ"צ רס"ג ח"א עמ' 523. ע"ש שתירץ כמה תירוצים:
א) ע"פ הדיעות (רמב"ן ורא"ם) שמצוות מחיית עמלק הטיל הכתוב על המלך, ולכן אז לא היתה נוהגת מצוה זו.
ב) אחשורוש קנה כל נכסי המן וטיהרו ברשות אחשורוש ולא נחשב כשל עמלק. ע"ד עמון ומואב טיהרו בסיחון (גיטין לח, א – הובא בפירש"י חוקת כא, כו).
ג) ע"פ מה שאי' בירושלמי (יבמות פ"ב ה"ו) "וכי בן המדתא הוא" (בתמי') – שהכוונה שלא היה "בן המדתא" (מזרע עמלק), אלא הכתוב יחסו אחר רשע "צורר בן צורר".
אבל ע"פ פשוטו של מקרא (שיטת רש"י) אין לומר כל הנ"ל:
א) כיון ש"זכור את אשר עשה לך גו' לא תשכח" – ציווי לכאו"א, כן הוא בנוגע להכתוב בין זה לזה.
ב) לשון הכתוב הוא "בית המן נתתי לאסתר", משא"כ בחוקת (שם) "כי חשבון עיר סיחון גו'".
ג) ע"פ פשש"מ היה המן מזרע אגג.