חגים ומועדים וימים מיוחדים

דבר החסידות – פרשת תצוה – פורים

ב"ה

דבר החסידות – פרשת תצוה – פורים

 

לשתות עד כלות...

בגמרא מגילה (ז, ב) מסופר: רבה ור' זירא חגגו בפורים והשתכרו, קם רבה ושחט את ר' זירא. למחרת ביקש עליו רחמים והחיה אותו.

נשאלת השאלה, איך נכשל רבה בעניין של שפיכות דמים ר"ל, אפילו ללילה אחד?

ואמנם המהרש"א מפרש שלא שחטו ממש אלא כפהו לשתות עד שחלה ונטה למות, ובהגהות יעבץ כתב שהיה זה אחיזת עיניים שהרואים סברו ששחטו וגם רבי זירא נבהל מאוד והתעלף, אבל, בנוסף לכך שבגמרא מפורש "למחר בעי רחמי ואחיה", הרי גם לפירושים אלו פגע בבריאותו של ר' זירא וזהו איסור תורה לחבול בחבירו!

מסביר הרבי, בהקדם המסופר על נדב ואביהוא שמתו מפני ש"שתויי יין נכנסו למקדש" (רש"י שמיני י, ב), ותמוה, איך קרה שאלו שנאמר עליהם "בקרובי אקדש" – 'שהם גדולים ממני וממך' – נכנסו שתויים למשכן?

ויובן הדבר ע"פ דברי אור-החיים הק' עה"פ "בקרבתם לפני ה' וימותו" (ר"פ אחרי), שמתו מגודל תשוקתם להתקרב לקב"ה: "לא נמנעו מקְרוב לדביקות נעימות עריבות ידידות חביבות נשיקות מתיקות עד כלות נפשותם מהם". ולפ"ז, גם 'שתויי יין' פירושו 'נכנס יין יצא סוד' שגילו סודות התורה עד שהגיעו לכלות הנפש [ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, ששתיית היין העצימה את דבקותם בה'].

עפ"ז יש לומר גם כאן, שרבה 'השקה' את ר' זירא בסודות התורה עד שהעלה אותו (כמארז"ל 'אין ושחט אלא ומשך' כי ע"י השחיטה מעלים את הבהמה) לדרגת כלות הנפש. ואמנם רבה לא מת כי רבה הוא מלשון גדלות, אבל זירא מלשון זעירא ולא היה בכוחו לקבל אורות כאלו בכלים שלו ופרחה נשמתו! עד שרבה חזר והחיה אותו.

 

שבת שלום ופורים שמח!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק לא, פורים שיחה ב (עמ' 177. השיחה בלה"ק במקור) ועיין בפנים השיחה שמבאר גם את המשך הסיפור "לשנה אמר לי' ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי, אמר ליה לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא", דלכאורה, מה הקס"ד לקחת עוה"פ סיכון שכזה? פיתחו את ספר הלקו"ש ותצללו בשיחה ובהערותיה המתוקים מדבש ונופת צופים.

וראה ג"כ התוועדות פורים תש"ל, שי"ל לשבת זו, שמבאר סוגיא זו באופן נפלא (בסגנון אחר). ניתן לקבל את השיחה בחינם דרך המייל (וכן את כל השיחות ומאמרים הי"ל ע"י ועד הנחות בלה"ק) ע"י כתיבה לThis e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.