חגים ומועדים וימים מיוחדים
דבר החסידות – ראש השנה (וההפטרה)
- פרטים
- קטגוריה: ראש השנה
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 14:43
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 940
ב"ה
דבר החסידות – ראש השנה (וההפטרה)
מה באמת רצתה חנה?
ביום א' דר"ה מפטירים בסיפור חנה ותפילתה. ושם מסופר (שמואל א' א, יג-טו) שחנה התפללה בצורה מוזרה: "היא מדברת על לבה וקולה לא ישמע" וכתוצאה מזה "ויחשבה עלי לשיכורה" והוא נזף בה "עד מתי תשתכרין וגו'", ואז ענתה לו חנה "לא אדוני גו' ואשפוך את נפשי לפני ה'".
ולכאורה לא מובן:
א) איך ייתכן שעלי הכהן טעה בצורה כה קיצונית – שבמקום להבחין בכך שהיא מתפללת בשפיכת הנפש חשב אותה ל"שיכורה"?
ב) אפילו אם נמצא ביאור על הטעות של עלי (ראה רש"י ועוד) – מדוע כותבים על כך בנביא? והרי אפילו "בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב", על אחת כמה וכמה, להבדיל, בנוגע לעלי הכהן!
ג) כיון שעלי חשב אותה לשיכורה – מדוע המתין לה עד שסיימה תפילתה ("ועלי שומר את פיה" – לשון המתנה), היה עליו לדאוג להוציאה תיכף מבית ה'!?
אלא ודאי, שאין המשמעות שעלי חשב אותה לשיכורה כפשוטו, אלא העניין יובן ע"פ דברי הגמרא (ברכות לב, ב) "כל המאריך בתפילתו ומעיין בה – סוף בא לידי כאב לב" שהמפרשים מסבירים שהמדובר על אריכות בבקשת צרכיו, כי הוא "מצפה שתיעשה בקשתו על ידי הארכתו" (רש"י).
ועפ"ז אפשר לפרש, שכאשר ראה עלי שהיא עומדת לפני ה' – "לפני קדשי הקדשים" (רלב"ג) – הוא חשב אותה ל"שיכורה", כלומר שיכורה בעניין התפילה; שהיא כל כך שקועה בצרכיה וברצונותיה "ונתתה לאמתך זרע אנשים" וכו' ומאריכה בהם, עד שהיא שוכחת שהיא נמצאת לפני ה'! והדבר קל-וחומר ממי שעומד בפני מלך בשר-ודם, שמתבטל לפניו באימה ופחד וגם אם מבקש דבר אינו מאריך בדבריו אלא במילים קצרות.
ועל כך ענתה לו חנה: "ואשפוך את נפשי לפני ה'" – שתפילתה לא היתה לצורך עצמה, אלא בדוגמת הכתוב "את פניך ה' אבקש": שזה שהיא רוצה בן הוא כדי שיעבוד את ה' – וכפי שהיא מיד ממשיכה "ונתתיו לה' כל ימי חייו", וזו היתה אריכות תפילתה!
וזו הוראה גם לכל אחד ואחת מאיתנו, שכאשר ניגשים להתפלל לפני ה' בראש השנה, אמנם אנו מבקשים גם את צרכינו האישיים: זכרנו לחיים, פרנסה טובה וגזרות טובות וכו' – אבל כוונתנו ומטרתנו צריכה להיות לא בשביל לשבוע מטוב עוה"ז*, אלא כדי שנוכל למלא את רצונו של הקב"ה – מלוך על העולם כולו בכבודך.
שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק יט, ר"ה - ו' תשרי (עמ' 291 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 313 ואילך וכן בספר "שערי המועדים ראש-השנה" עמ' רצט ואילך). העיבוד בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' קעה-ו.
______________
*) ואף שחז"ל קבעו את נוסח התפילה עבור כל בני ישראל, גם האדם הפשוט, והרי אנו יודעים ("ידע אינש בנפשיה") שהוא מתפלל לא רק שתושלם הכוונה העליונה אלא שהקב"ה ימלא את צרכיו "מידו המלאה . . והרחבה", ואדרבא, זוהי כוונת התפילה כפשוטה – לבקש צרכיו, ומדוע איפוא קבעו כזו אריכות בבקשות צרכנו בראש השנה – יום הכתרתהמלך?
אלא הדבר יובן ע"פ פירוש הבעש"ט (כתר שם טוב סי' קצד) על הפסוק "רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף" (תהלים קז, ה) – שהרעב והצמא של הגוף לדבר מאכל ומשקה הוא בגלל שהנפש רוצה לברר את ניצוצות הקדושה השייכים אליה ועליה לתקנם ולהעלותם. כלומר, אע"פ שהרעב נראה דבר גשמי מצד הגוף – הרי השורש לזה הוא מהרעב של הנשמה.
וכך גם בענייננו: זה שיהודי מבקש בר"ה בתחנונים כו' שהקב"ה יתן לו את צרכיו – אז [אע"פ שבחיצוניות הרי זה מפני שנוגע לו בני חיי ומזוני והמציאות שלו, אבל] האמת והפנימיות של 'שפיכת הנפש' שלו היא ה'רעב' של הנשמה למלא את הכוונה העליונה ולעשות מהדברים הגשמיים דירה לו ית'.