מאמרים

שבת: עולם המנוחה והברכה

שבת - עולם המנוחה - אורית מרטין


המדרש אומר שעולם השבת הוא עולם המנוחה.
יש מי שחושב שבמנוחת השבת, אדם אמור לישון, ולאגור כוחות פיזיים. זוהי בהחלט לא משמעות השבת. להיפך, יש צדיקים שלא ישנים כלל בשבת, כי חבל להם להחמיץ את המתנות המיוחדות של הקדושה ששופעות מלמעלה ביום הזה. השבת היא מציאות של מנוחה, כלומר מצב שבו האור הגנוז יכול להיות מונח בכלים של הנשמה.

אדם לא יכול לבנות את הרוחניות שלו מתוך טרוף הדעת ועבודה קשה. לשם כך דרושים לו מנוחת הנפש, שלווה ורגיעה. התנתקות מכל הדברים שמסיחים את דעתו ומבלבלים אותו.
אותם הדברים בדרך כלל קשורים בפעולות שמופעלות על החומר.

במשך כל ימי החול- אנחנו מתעסקים עם החומר. אנחנו משנים אותו, מפתחים אותו מעצבים אותו לנו חיותינו, ומדשדשים בו גם מתוך חוסר ברירה. לצורך קיומינו.
בשבת- שהיא מעין עולם הבא נותנים לנו התנסות במעבר מעולם החומר לעולם הרוח.
מעולם החול לעולם של קדושה. מלמדים ומרגילים אותנו במעבר הזה, שנחווה כולנו בבוא היום כאשר נעבור מהעולם הזה המוכר, הגשמי לעולם מואר באור יקרות, שאינו מוכר לנו עולם עליון.
בשלווה של מנוחת השבת האמת נעשית גלויה יותר, והמחסומים שיש לנו בקשר עם השם נפתחים מאליהם.
ההתנסות שאנחנו זוכים לה בשבת היא לשחרר את המעשים שלנו, המחשבות, הרגשות והרצונות שלנו מקשר אל חומריות במובן המהותי של המילה.


איך אפשר לדרוש מאדם שהניח במשרד שלו ערימות של ניירת ופרויקטים בלתי גמורים להתנתק מעסקי החול שלו עד כדי כך שהוא אפילו לא יחשוב עליהם במשך השבת ? 

באותה מידה אפשר גם לשאול- וכי איזה שייכות או קשר יהיו לאדם בעולם האמת לכל הפרויקטים הבלתי גמורים שהשאיר אחריו בעולם הזה ? 
אם אנחנו מרגילים את המחשבה שלנו כבר בחיינו אלו- לעסוק בנושאים של רוח, נצח, אמת וקדושה - אנחנו בונים אותה בהדרגה ככלי בעל יכולת להכיל עניינים רוחניים כאלו.



שבת- זו ההזדמנות הטובה ביותר לפתח בניה כזו, משלוש סיבות : י

א. משום שעצם ההתנתקות מחיי החולין והגשמיות, ועצירת העשייה, מאפשרים לנו זמן של התבוננות פנימית ללא הפרעה. י
ב. משום שיהודי מקבל בשבת נשמה יתרה, כלומר – תוספת כוח רוחני שמאפשר לו התעלות בקלות רבה יותר 
ג. משום שגם העולם כולו, על כל מורכבותו החומרית והרוחנית- עולה למדרגה רוחנית גבוהה יותר בשבת. י

נרחיב, על שלוש סיבות אלו.

בשביל הדור שלנו – בחברה היצרנית של שנות אלפיים - עשייה, עבודה – היא כמעט הכל. י
דבר ראשון ששואלים אותך אחרי שמך, הוא "מה אתה עושה?" י
אם אתה לא "עושה" משהו- אתה מרגיש שאתה לא שווה.
אנחנו כמעט ולא נותנים לאדם לגיטימציה "להיות" – אם הוא לא "עושה"….
אנשים מרגישים חובה פנימית להיות פעילים כל הזמן. לייצר, לזוז, להרוויח, לנסוע, לחוות להראות, להישמע- אחרת נדמה להם שהם לא נוגעים באמת בחיים.
העבודה הפכה להיות עבודת האלילים שלנו. אנחנו מכורים לעבודה.ש אנשים שעובדים כמעט במשך כל שעות הערות שלהם, ומשאירים מעט מאוד מקום למשהו מלבד העבודה.
בעולם המודרני – העבודה היא סמל להצלחה, להישרדות ולערך בחיים.

אבל למעשה- מבחינה רוחנית- עבודה- מלמדת אותנו על כך שמשהו חסר לנו.
אם אני עובד - סימן שחסר לי משהוואני טורח להשלים אותו.
המנוחה - היא מצב בו לא חסר לי דבר. אם אנחנו מצליחים להגיע לרגיעה שלימה במנוחה שלנו- אנחנו נמצאים במצב שלא חסר לנו.

לרוב האנשים בעידן המודרני קשה מאוד להגיע למנוחה כזו, כי כל הלך הרוח החברתי מצביע ללא הרף על כך שחסר לנו משהו. י
הכלכלה של העולם המערבי תלויה לחלוטין בשיווק, והכלי של השיווק הוא פרסומת. 
המסר עליו מתבססת הפרסומת הוא- " חסר לך משהו שאני יכול למכור לך".
"אם תקנה את המוצר שלי, לא תרגיש יותר את הרגשת החיסרון".
הכלי הזה הוא מאוד מתוחכם, מאחר והוא מתבסס על הרגשת החיסרון הבסיסית שיש לכל אדם, אבל הוא יוצר אשליה שקרית שאותו דבר שמוצע לך – אותו אתה צריך, והוא לכאורה ישלים את חסרונך.

זה נכון, שאדם נברא באופן כזה שהוא ירגיש חסרון מתמיד.
וזאת, על מנת שהחיסרון הפנימי ידחוף אותו להתקרב עוד ועוד לכוח הבורא, ולגדול באופן פנימי כתוצאה מההתקרבות הזו.
אבל החשיפה האגרסיבית לשטיפת המוח התקשורתית השקרית הזו, בכל תחומי החיים בנתה לנו הרגל מחשבתי עמוק ומוטעה שהחיסרון שלנו הוא חומרי… 
האבסורד בכך הוא, שאנחנו נוכחים לדעת שוב ושוב, שדברים שאנחנו קונים בכסף- למרות שגורמים לנו הנאה זמנית, אינם מביאים אותנו להרגשת מלאות ורגיעה. ויחד עם זאת אנחנו ממשיכים לאורך כל הדרך להתפתות לקולו של היצר שבתוכננו… אולי, בכל זאת- אם נקנה את המכונית הזו- נהיה מאושרים יותר. אולי… בכל זאת, אם נסע לטיול ההוא נרגיש שלמים יותר… 

וכך, אנחנו הופכים עבדים לשקר, עבדים לאשליה - שאם יהיה לנו מספיק כסף לרכוש את כל מה שנדמה שחסר לנו- אז … יהיה טוב.
מוכרים לכולנו אנשים שעבדו כל חייהם, כדי להבטיח לעצמם חיים שלווים ורגועים אחרי שייצאו לפנסיה. אבל הם נפטרו לפני שהפנסיה הגיעה.
בדיוק כפי שאמרו חז"ל : - "אל תאמר לכשאפנה אשנה – שמא לא תיפנה ?…" 
אין לנו מושג מתי, ואם בכלל - יגיע הזמן שלנו לשבת בשקט ולהתבונן פנימה באופן רוחני.
לכן, אם אנחנו רוצים לעשות משהו לטובת נשמתינו, כדאי לחטוף את הרגע הזה. הוא כל מה שיש לנו.
מה שעבר- כבר לא יחזור, ומה שיהיה – בכלל לא בטוח. מה שיש לנו, מעבר לכל ספק, זה רק הרגע הזה, שבו אנחנו יכולים לנשום עמוק, ולשאול את עצמינו בכנות –האם אנחנו מקדישים מספיק זמן ואנרגיה עבור החלק הרוחני שלנו, לכל הפחות, במידה בה אנו משקיעים עבור הגוף. השבת היא הניצוץ שמדליק את הרוחניות בחיינו, ומפיח בנו רוח של התחדשות.
עוצמת הקדושה שבה נותנת לנו כוח להלחם נגד אויבי הצמיחה הרוחנית שלנו שהם אטימות הלב והסחת הדעת.
כשנכנסת שבת אנחנו סוגרים את הדלת בפני התביעות הגשמיות על כל צורותיהן ומתכוננים לקבל חיות חדשה.