אל רבי אברהם פיש זצ"ל הגיע יהודי עמיד שמפעלו היה פתוח בשבת, ורצה להעביר אל הרב פיש כסף לתרומה. 

היהודי הביא לו חבילת שטרות, אולם הרב לא הסכים בשום אופן לקבל את הכסף. כסף של חילול שבת פה לא נכנס.

כך אמר לו הרב, והיהודי בשלו: מתעקש להעביר את הכספים לידי הרב.

ראה הרב כי הלה אינו מרפה, ובכל מחיר רוצה הוא כי הרב יהנה מכספו. מה עשה?

לקח הרב את השטרות, ולמול עיניו הנדהמות של היהודי, החל לקרוע את שטרות הכסף לגזרים, כאשר הינו אומר בפיו בקול: פו פו פו...

לאחר מכן פנה לעבר האיש ההמום ואמר: כעת תאסוף את הניירות....

דע לך, אמר הרב, כסף של חילול שבת לא יכנס פה בבית!

הלה נבהל וחרד, ויצא מהבית בבהלה...

 

לאחר כמה חודשים, שוב הגיע אותו יהודי לבית הרב פיש זצ"ל, ושוב חבילת שטרות בידו, והפעם, החזיק האיש אותם בביטחון גמור כי הרב כן ייקחם, ומיד החל לספר:

"מאז ראיתי את מעשהו של הרב, וכיצד לא התפעל מן הכסף וקרעהו לגזרים, מני אז סגרתי את המפעל שלי בשבת, ואני ברוך ה' שומר שבת!

ראיתי כיצד כבוד הרב מסרב בכל תוקף לגעת בכסף של מחלל שבת. הדבר עשה עלי רושם כביר, ובזכותך הרב סגרתי את המפעל בשבת! הא לך כעת כסף כשר....