אתר השבת
כל המזכה את הרבים - אין חטא בא על ידו - סיפור
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים לשבת
- פורסם בחמישי, 02 יולי 2020 13:10
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 448
כל המזכה את הרבים - אין חטא בא על ידו - סיפור
סופר ע"י הרב שלום שוורץ שליט"א, מקור: קול הלשון
המשנה במסכת אבות אומרת "כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה".
סיפר רבי שלום שוודרון סיפור ששמע מבעל המעשה:
היה יהודי שאביו היה רב בעיירה באירופה לפני מלחמת העולם השניה. היו שם בעירה מתבוללים, והיה מתבולל שנקרא משה חייט. אותו משה חייט,
אביו נפטר, ומטבע הדברים כשישב שבעה היה יותר קרוב לקבל ולשמוע. הגיע אביו רב הקהילה, שכנע אותו לומר קדיש, והצליח לשכנע אותו לבוא לבית הכנסת גם אחרי השביעה לומר קדיש.
כידוע, יהודי, גם כשהתרחק מאוד מבורא העולם, בנושאים רגישים אלו של כיבוד אב ואם, בפרט אחר פטירתם, הם מרגישים מאוד קשר.
משה חייט הגיע לבית הכנסת, הרב חימם לו את הלב
עד שנהיה שומר תורה ומצוות. משה חייט היה שם דבר, מושג, בעיירה. מי שהיה מדבר בקדיש, משה חייט היה מוכיח אותו. אם מישהו היה מתפלל לא כראוי, משה חייט היה מוכיח אותו. אם היה דבר אחר נעשה שלא כראוי, משה חייט, בדרכי נועם או בתקיפות מרובה, היה מוכיח כל אחד על עוול שהוא עשה.
ויהי היום, הגיעו הנאצים ימח שמם וזכרם, והמלחמה היתה בעיצומה, וזכה אותו בן של הרב להינצל מן המלחמה. ועד ההצלה לקחו אותו לשוויץ.
הוא היה במצב חולני לגמרי. שמו אותם לנופש בבית הבראה מיוחד שהיה על אחד מראשי ההרים בשוויץ. באותו מקום היתה גם עיר, שהיתה בעמק, ובית הנופש היה למעלה בראש ההר. הוא הרגיש נורא ואיום, לא התעניין בכלל מה קורה בסביבתו.
בשבת אחת הוא התחיל להרגיש הרבה יותר טוב. כיון שהרגיש יותר טוב, התעורר בו יצר מיוחד לעשן סיגריה. צריך להבין. אלה שעברו את המלחמה, שנים לא ראו לא יהודי של צורה, לא קהילה יהודית, לא מקום יהודי.
הם ידעו שאין להם לאן לחזור. הם ידעו שאף מדינה לא רוצה אותם. הם היו מבחינת תמיכה ומוטיבציה במצב נורא ואיום. זה דור שאי אפשר לדון אותו בכלל. הוא קיבל תאווה בשבת בבוקר לעשן סיגריה. מדובר על שבת ללא קידוש, מי יודע אם כיפה הוא קיבל לראשו. היצר הרע השתלט עליו והוא עישן סיגריה. עבירה גוררת עבירה, ואחריה הוא עישן עוד סיגריה.
בין בית הנופש לעירה שלמטה היתה חשמלית שעליה היו נוסעים מבית הנופש למטה למקום המסחר, לשוק של העיירה. כיון שהיצר השתלט עליו, פתאום הוא מוצא את עצמו שבשבת קודש הוא עלה לחשמלית ונוסע בשבת קודש למטה.
הוא מגיע למטה לשוק, מסתכל בחלון של החשמלית, ורואה שעומד לו בחוץ בשוק, לא פחות ולא יותר: משה חייט.
משה חייט עומד ומסתכל עליו!
משה חייט עומד כאן בשוק, ועוד רגע הוא עומד לראות, עוד רגע הוא יתפוס שיושב לפניו בנו של הרב, נוסע בחשמלית ומעשן סיגריה בשאבעס!
הוא נתקף בפחד איום: עם משה חייט אין פשרות. הוא יצעק עליו! הוא יצרח עליו!
מיד הוא זרק את הסיגריה, בהזדמנות הראשונה שהיתה לו הוא ירד מהחשמלית, עלה לבית הנופש ברגל, ויותר לא חילל שבת.
כך סיפר בעל המעשה לרבי שלום שבדרון.
יושב איתו רבי שלום שבדרון שנים אחר כך באנגליה: אמור לי ידידי, האם ראית את משה חייט מאז?
לא ראיתי אותו עוד פעם, ענה משה חייט.
שואל אותו רבי שלום: לפי איך שנראה, יש סיכוי שמשה חייט שרד את המלחמה?
האיש נהיה חיוור כמו סיד, ואמר: אף פעם לא חשבתי על זה. לא. אין סיכוי. משה חייט היה בגיל של אבי. את הזקנים הם לקחו ראשונים, וגם אם לא הרגו אותו מייד, אין סיכוי שהוא שרד את המלחמה.
אומר לו רבי שלום, תסביר לי, מה הוא עשה בשוק בשבת?
אני לא יודע. אני לא חשבתי על זה אף פעם, וכולו מבוהל.
אומר לו רבי שלום, אסביר לך: כתוב "כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו". הרי אבא שלך הוא שהחזיר בתשובה את משה חייט, והנה פתאום רואים בשמים שהבן שלו מתדרדר ומי יודע עד איזה שאול תחתית הוא יגיע. לכן שלחו את אותו בעל תשובה מגן עדן כדי להציל את בנו של מי שהחזיר אותו בתשובה.