הרב ש. ב. גנוט שליט"א

בדרך כלל, ההמתנה בתור לרופא הילדים בקופת החולים, הוא סוג של סיוט. אנו מוזמנים ל 02:91 , מגיעים בזמן ומגלים שכעת נכנס המוזמן של 04:81 . וכן, נוספו עוד אנשים בתור לפניך, שהוזמנו במסגרת "בין התורים"...

אך השבוע המתנתי בתור עם ילדי בהנאה צרופה. בספסל ההמתנה פגשתי את הרב יצחק כהן )זהו שמו האמיתי(. שנינו למדנו בחברותא בישיבה הקטנה ומאז איש איש פנה לדרכו. כעת, כששנינו יושבים עם ילדינו ומחכים לתורנו, התעניין ר' יצחק היכן אני לומד וגם אני התוודעתי לראשונה למקום לימודיו. "באיזה כולל ערב אתה לומד?", שאלתי ור' יצחק סיפר שבערבים הוא נוסע לשוהם, במסגרת "לב לאחים", ומקרב יהודים לתורה. "אספר לך סיפור מאתמול בערב. למדתי חברותא עם עורך דין אחד משוהם, איתו אני לומד כבר שנתיים 'בבא בתרא', ובדרך צדו עיני מודעות אבל, שנתלו בפתח בנין. החנתי את רכבי, הצצתי במודעה ועליתי לבית האבלים. דלתם היתה פתוחה, נכנסתי לדירה ואמרתי שברצוני לנחם את האבלים"...

"רגע", עצרתי את שטף סיפורו, "הכרת אותם? ידעת במי מדובר?

" "ממש לא, לא היה לי שום שמץ מושג מי האבלים ומיהו הנפטר. פשוט 'התפרצתי לדלת פתוחה'. נכנסתי, שאלתי מי הם האבלים ואמרתי שבאתי לקיים מצות ניחום אבלים. הפנו אותי לסלון. ישבו שם עשרים שלושים אנשים, - וכשנכנסתי השתרר שקט. "כבוד הרב יגיד דבר תורה"... קרא מאן דהוא ואני התחלתי לדבר"...

שוב הפסקתי אותו. "מה פתאום נותנים לחרדי אלמוני לדבר? מי הכיר אותך שם?"

הרב כהן: "אף אחד לא הכיר אותי. כנראה היה פשוט וברור להם שאם סבא שלהם נפטר, אז צריך איזה רב ליפול מהשמים ולדבר דברי תורה... דיברתי במשך ארבעים דקות. פרשתי בפניהם את הלכות האבלות, הטעמתי בדברי מוסר והסברתי שההלכה מתחשבת ורוצה בטובת האבלים, כפי העולה מהלכות ניחום האבלים, וסיפרתי להם את הסיפור על האדמו"ר מקרלין. בודאי אתה מכיר את הסיפור"...

"לא, אינני מכיר", השבתי והרב כהן מספר לי על יהודי מבני ברק, שהתבקש להשלים מנין בברית בקיבוץ חילוני של 'השומר הצעיר'. היהודי הגיע לקיבוץ וראה תשעה קיבוצניקים זקנים, כשאחד מהם, קיבוצניק ישיש, היה המוהל. "היכן כל חברי הקיבוץ?", שאל היהודי הבני ברקי והזקנים הסבירו לו - ש"הצעירים עובדים ואין להם זמן פנוי... גם הורי התינוק עסוקים ברפת. אז הם שלחו את הסבא"...

הברית התנהלה כהלכה ובסיומה הפנו את האורח החרדי אל סב התינוק. השניים שוחחו והיהודי החרדי אמר לסב התינוק שהוא חסיד קרלין. "אתה חסיד קרלין?", זרחו פני הקיבוצניק, "גם אנחנו חסידי קרלין!!"... 

האברך הבני ברקי הביט בתמהון בקיבוצניק החילוני והלה סיפר לו סיפור מופלא. "אבא שלי התגורר בברלין ועמד להינשא לגויה מקומית. חבר שלו, יהודי מתבולל כמותו, הציע לו בליל שבת לנסוע ברכבו ל'טיש' שערך הרבי מקרלין, שהגיע לביקור בברלין. רכב היה מצרך נדיר באותם הימים ואבא שלי היה מוכן להגיע ל'טיש' ובלבד שייסע ברכבו של חבירו. 

השניים הגיעו ברכב ל'טיש' בליל שבת, והקשיבו לדברי הרבי, שחרג ממנהגו ונשא דברי התעוררות בפני הנוכחים. הרעבע אמר שכתוב "קְדֹשִׁים תִהְיוּ כִי קָדוֹש אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם. אִיש אִמּוֹ וְאָבִיו תִירָאוּ וְאֶת שַׁבְתֹתַי תִשְמֹרוּ אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם". ושאל הרבי מהו הקשר בין שלושת הנושאים הללו. 

והרבי השיב ואמר: "הקב"ה פונה אל היהודים הצדיקים, שומרי תורתו ומצוותיו ומורה להם: "קדשים תהיו". 
לאחר מכן פונה ה' יתברך אל הרחוקים יותר ומבקש מהם שאם הם אינם בדרגת קדושה ופרישות, לפחות שישמרו את השבת, 
ולאלו שרחוקים גם מכך, ונוסעים בשבת בפרהסיא ברחובות ברלין, מבקשת התורה שלפחות "איש אמו ואביו תראו", שלפחות יראו את דרך אבותיהם וילמדו מהם ככל האפשר. שיזכרו כיצד האבא התנהג, איך האמא שמרה על התורה במסירות, וילכו בדרכם"... 

"אבא שלי הזדעזע מדברי הרבי מקרלין. הוא עזב מיד את הגויה, לה עמד להינשא, ועלה לארץ ישראל, מספר חודשים לפני השואה. נו, אז אנחנו לא קרלינרעס'?"... אמר הקיבוצניק הזקן. "וכאן המשכתי ואמרתי לאבלים", ממשיך הרב כהן ומספר לי, "שבכל מצב, גם אם כעת אנחנו לא מספיק קרובים להקב"ה, עלינו לדבוק בדרך ההורים ולהתקדם יותר ויותר בדרך הנכונה, בדרכם של הסבים והסבתות שלנו".

"ומה האבלים אמרו לך?", שאלתי, נפעם, והרב כהן ממשיך ומספר: "כשסיימתי לדבר, פרץ אחד האבלים בבכי וסיפר לי שאביו המנוח, עליהם הם יושבים כעת 'שבעה', לא היה יהודי דתי, אך הוא היה מדליק נרות בשקיעת החמה במקום עבודתו, בכל שנה, בכל ימי החנוכה. "כל העובדים היו מתקבצים סביבו והוא היה עושה עסק גדול מהדלקת נרות החנוכה. מנהלת המפעל בו עבד, ראתה שאבא מפריע בכל ימי החנוכה לקצב העבודה הסדיר והיא הזהירה אותו שיפסיק להדליק נרות ולהפריע לעובדים לעבוד. אבא השיב לה שהיא יכולה לפטר אותו, אך הוא ידליק נרות חנוכה ויהי מה. המנהלת נכנעה ואבא המשיך להדליק נרות חנוכה, במשך שלושים שנה. כשאבא יצא לפנסיה, ערכנו מצגת על חייו וחבריו לעבודה התבקשו לספר על אבא. כולם, ללא יוצא מהכלל, סיפרו על הדלקת נרות החנוכה הקבועה והמיוחדת שלו. וראה איזה פלא, גם המנהלת סיפרה בדמעות שהדלקת הנרות הזאת ריגשה אותה מחדש בכל חנוכה"...

התור לרופא של הרב כהן ובנו הגיע, אך אני הייתי חייב לשמוע האם התפתח עוד משהו בעקבות דרשתו ב'שבעה', אצל המשפחה האלמונית משוהם. "הם הזמינו אותי לבוא ולדבר לפני כל המשפחה המורחבת ב'שלושים' ומשפחה ממכריהם ביקשה מיד שאבוא לביתם להכשיר להם את המטבח וללמדם הלכות, כי הבן שלהם, נער בן 08 , מתפלל בכל יום בבית הכנסת והם רוצים לשמור על כשרות מהודרת"...