סיפורים לכבוד שבת

 

מספרת הרבנית בקשי דורון תחי', על בחורה יקרה, מרקע חילוני, שהתקרבה למדרשיית אהבה ואחווה ברחובות, והגיעה לשיעוריה. אט אט למדה עוד מצווה ועוד מצווה. 

לקראת ראש השנה של אותה שנה, התקשרה הבחורה לאחל לרבנית שנה טובה! והרבנית שמחה, ואיחלה לה שתמצא את זיווגה בקרוב!

תגובת הבחורה היתה לגמרי לא צפויה: היא ביקשה מהרבנית לא לדבר איתה על הנושא הזה כלל!

הרבנית תמהה לנוכח תגובתה, והחליטה לברר את העניין. היא הכירה את גיסתה של אותה בחורה, אישתו של אחיה, אישה שאף היא זכתה להתקרב ליהדות, בדרך מופלאה בפני עצמה: ערב שבת אחד, בעת שהלכה ברחוב, פתאום שמעה את תפילת "לכה דודי" מאחד מבתי הכנסת. היא נשאבה על התפילה הקדושה, והרגישה מוקסמת ומרותקת, ומני אז החליטה להתחבר לשבת ולהתחבר ליהדות. ולימים התברר שהיא צאצאית של רבי שלמה אלקבץ, מחבר הפיוט "לכה דודי", ולכן הרגישה את החיבור העצום לפיוט קדוש זה. 

התקשרה הרבנית אל הגיסה, ושאלה אותה לנוכח התשובה הלא צפויה של הבחורה!

"הוי, אל תדברי איתה על זה!" אמרה הגיסה.

"מדוע?" תמהה הרבנית.

"כי יש לה מישהו כבר הרבה הרבה שנים!"

 

*

 

מסתבר, שאותה בחורה, מגיל 15 בערך, היתה בקשר עם בחור מבוגר ממנה בהרבה, כך במשך מעל עשר שנים. אך הבחור כלל לא חשב להתחתן!

משפחתה של הבחורה ניסתה להניא אותה מהקשר הזה, ובתגובה היא ניתקה איתם את הקשר, והמשיכה עם הקשר עם אותו בחור. הוא השכיר עבורה דירה ברחובות, ובעצמו היה גר באזור המרכז, והיה מגיע אליה פעמיים בשבוע, בלי מחויבות, בלי אחריות, בלי להקים בית נאמן בישראל - ובלי שום רצון לשנות את העובדות האלו. 

כאבה של אותה בחורה נגע לליבה של הרבנית. מצד אחד, היתה קשורה לאותו בחור ולא היתה יכולה לחשוב בכלל על אופציה אחרת. כל מי ששוחח איתה וניסה לשכנע אותה למצוא לעצמה עתיד, היא היתה מנתקת איתו את הקשר. ומצד שני, היא רוצה להתחזק בדת, אך הבחור שאיתה, כלל לא חושב בכיוון של נישואין!

החליטה הרבנית להתייעץ עם רב העיר רחובות, הרב שמחה הכהן קוק זצ"ל, עימו היתה נוהגת להתייעץ רבות על בנות המדרשה ועל התלבטויותיהן בדרכן אל הקודש. 

הרב קוק שמע את הדברים, וכאבה של הבחורה נגע ללבו. הוא שמע את פרטיו של הבחור, וזיהה שהוא מכיר את חברו הקרוב של אותו בחור, שהיה איש עסקים ידוע ברחובות, ומקורב מאוד אל הרב. 

שוחח הרב עם איש העסקים, ושאל, שמא יוכל הוא לדבר עם חברו, ולשכנע אותו להקים בית נאמן בישראל, בית של קדושה?

"אין עם מי לדבר", אמר החבר. "כך טוב לו, והוא לא יהיה מוכן לשמוע שום דעה אחרת". 

חשב הרב קוק והציע לאיש העסקים, להמליץ לחברו להגיע לרב מקובל גדול, הרב מויאל זצ"ל מקרית גת, לקבלת ברכה. 

זאת יכול היה החבר לעשות: שוחח החבר עם הבחור, והמליץ לו להגיע לרב מויאל: "הוא מקובל גדול", אמר לו החבר, "כמו רנטגן, יש לו רוח הקודש, והוא יכוון אותך לחיים מאושרים ומבורכים!"

וכך אמנם היה.

 

*

 

במקביל, התקשר הרב קוק אל הרב מויאל, סיפר לו אודות הבחור, אודות חייו הממושכים עם בת ישראל ללא חופה וקידושין, אודות הקושי של הבחורה, שרוצה מצד אחד להקים בית נאמן בישראל, אך קשורה אל הבחור הזה רגשית, וביקש את עזרתו של המקובל. 

וכשהגיע הבחור אל הרב מויאל, דיבר איתו הרב מויאל על הדברים, והזהיר אותו שחיים כאלו, ללא חופה וקידושין, הם בעייתיים, ועלולים לגרום לו לסבל רב. "יבואו עליך יסורים אם תמשיך לחיות כך!" הזהיר אותו הרב. כך לא נוהגים עם בת ישראל! כך לא משחקים ברגשותיה! אתה יכול להתחתן איתה ולהקים בית כשר בישראל, ולא לענות את בת ישראל, אחרת אתה עלול לסבול סבל רב!

שמע הבחור, נבהל - וקיבל את הדברים. 

וכך, אחרי כל אותן שנות ציפיה, הציע לה הבחור נישואין. 

הבחורה היתה המאושרת באדם, על כך שהיא זוכה סוף סוף להקים בית נאמן בישראל, עם הבחור שהיא כה קשורה אליו, אחרי כל כך הרבה שנים של מתח, אי וודאות, וקשר שאינו באמת קשר. וגם הבחור עצמו, לאור דברי הרב מויאל זצ"ל, הרגיש שהוא עושה את המעשה הנכון, לוקח אחריות על חייו, ונכנס למסלול חיים נכון, כדת משה וישראל.

את שבע הברכות שלהם ארגנה הרבנית בקשי דורון תחי', בהשתתפות בחורים מישיבת מאור התלמוד ברחובות, באירוע המרגש: אירוע הקמת בית נאמן בישראל, של זוג שהתמהמה כל כך הרבה שנים, וסוף סוף זכה ונכנס למסלול אל דרך המלך. 

הזוג הצעיר עבר להתגורר באזור המרכז, שניהם המשיכו להתחזק, ביתם הפך לבית קדוש של תורה, שיעורי תורה מתקיימים בביתם, שיעורי תהילים לילדים, והברכה שורה בביתם, ברכתם של גדולי ישראל, ובזכות הברכה, זכו לבנות חיים של קדושה, ולבנות בית שהוא מגדל אור של הפצת יהדות בכל אזור מגוריהם. 

 

*

 

לימים, הגיעה הרבנית לאירוע שהתקיים בביתו של אותו זוג, ופגשה שם חברה ותיקה. 

"מה את עושה כאן? איך את מכירה את המשפחה?" התעניינה החברה, וסיפרה לה על הזוג הזה: "את יודעת כמה שנים הם הכירו, ועד שסוף סוף הם התחתנו?"

"כן, אני יודעת", ענתה לה הרבנית.

יודעת היטב - - -