סיפורים לכבוד שבת
תאונת השבת
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים לשבת
- פורסם בשני, 13 יולי 2020 20:30
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 461
תאונת השבת
מתוך: "העיתונאי", באדיבות הסופר קובי לוי
צביקה שרון היה חילוני עם מצפון. מעולם לא ביצעו תחקיר מעמיק כדי לבחון את חביונות מצפונו, אך די אם נספר לכם מה הוא אמר על עצמו: "ובכן, אני פלורליסט, עם השקפת עולם שהכל נכון, הכל מותר, איש הישר בעיניו יעשה, אבל! שלא יפריע לאחרים. לי קשה כאיש עם מצפון (???) לקבל עוולות שעושה אדם לחברו".
"נו", היו שואלים חבריו, "אתה אדון צביקה שרון יכול להגדיר לנו מה הן העוולות שמעוררות מדי פעם את מצפונך הטהור?"
וצביקה היה משיב ממרומי בטחונו העצמי: "ודאי, פשוט הדבר שאסור לגנוב, לשקר, לשמוח לאיד. אבל ישנם גם מעשים רעים הנעשים בשוגג ועליהם גם קשה להבליג. כמו למשל נהג שעולה למכוניתו שתוי או עייף, ופוגע בילד שמשחק בשולי הכביש. אחד כזה צריך לנער אותו, להעניש אותו ולמרוט את נוצותיו, עד האחרונה שבהן. אם היה לו מצפון לנסוע על רכבו עייף או שתוי, אז אין לו מצפון. זה אומנם נעשה שלא בכוונה, אך יש במעשה סרך זדון הנובע מחוסר אחריות משווע... מגיע לו עונש חמור מאד מאד".
האמת ניתנת להיאמר שצביקה שרון בן 45, יועץ מס ותיק בעל שם טוב, היה נהג זהיר באופן יוצא מן הכלל. הוא שמר על כללי הזהירות על הכביש, כך שמעולם לא נתפש על מהירות גבוהה, או חציית קו לבן, וגם חגורת הבטיחות היתה כמעט מאולפת ונטרקה על חזהו באומנות זריזה. רפורטים? לא היו ולא נבראו. רק פעם אחת בקריירה תפש אותו שוטר בלי רשיון נהיגה. צביקה שכח את ארנקו בביתו, ולאחר שיחה מעמיקה עם השוטר בסיוע דמעה קטנה בזווית העין, קלט השוטר שמדובר בפדנט מן המעלה הראשונה, שזו עבירת התנועה הראשונה שלו. למותר לציין שהוא שוחרר מציפורני המשטרה עם טפיחה על השכם.
מי כמוכם יודעים שכל התזות על המצפון הנקי, על הזהירות בדרכים והקפדה על כללי נהיגה טובה, יפים וטובים עד... תיכף נסביר עד מה...
* * *
ביום רביעי אחד לפני כשלוש שנים נעל צביקה שרון את משרדו מוקדם מן הרגיל. כאב שיניים טורדני לא מש ממנו, והוא החליט להגיע בדחיפות לרופא השיניים שמלווה אותו עוד מימי נעוריו, ד"ר שרגא פיק. הוא ירד לחנייה עם המעלית, ותוך שניות ספורות הניע את רכבו. הקליניקה של ד"ר פיק שכנה אחר כבוד בשכונת היוקרה "דקלים", מרחק 10 דקות נסיעה ממשרדו של שרון.
מכונית היונדאי המהודרת יצאה מן הבניין ונעה לכוון הכביש הראשי. כאב השיניים קצת טשטש את צביקה שרון שנשך שפתיו ולחץ על דוושת הגז. מרחוק הוא הבחין בילד כבן 10 רוכב על אופניו סמוך למדרכה, ומפנה את ראשו מידי פעם שמאלה מתוך כוונה להיכנס לנתיב השמאלי בכביש המהיר. צביקה שרון האט ונתן לילד להכנס לנתיב השמאלי, הילד הסיט את כידון אופניו שמאלה, אך כאן קרה הנורא מכל. גלגל האופניים הקדמי החליק על שלולית שמן והנער איבד שיווי משקלו והוטח ארצה. צביקה שרון לא הספיק לבלום ומכוניתו פגעה בילד בעוצמה. חריקת הבלמים לא הועילה. צביקה ההמום והמבוהל ירד מן הרכב וגילה את הילד עמרם טוניק טובל בתוך שלולית דם. תוך שתי דקות הגיע אמבולנס, וחצי דקה אחריו ניידת.
חקירת המשטרה היתה קשוחה. רשיונו של הנהג הוותיק נטול העבירות נשלל ע"י קצין משטרה בכיר ל- 30 יום, עד למשפטו הצפוי. צביקה היה שבור לחלוטין אבל לא משלילת הרשיון, אלא מהפגיעה האיומה בילד תמים על אופניו.
אחרי שלושה ימים של הסתגרות בבית מבלי יכולת לקום מן המיטה, איתר מר שרון את בית החולים ושמע כי הילד עדיין מאושפז במחלקה לטיפול נמרץ. עמרם טוניק, תלמיד כיתה ה´ בתלמוד התורה "שערי יהודה" היה מחוסר הכרה מזה שלושה ימים, מצבו הוגדר קשה אבל יציב.
בשעה שש בערב הוא נכנס למחלקה והבחין בבני משפחת טוניק האחים האחיות וההורים אוחזים בידיהם ספרי תהילים וקוראים. צביקה שרון החילוני עם המצפון התיישב הרחק מהם על כיסא מרופד, ולא ידע מה לעשות עם עצמו. הוא חשש שאם יזדהה בפניהם הם יכעסו עליו ויבזו אותו, ונפשו לא בנויה עכשיו לבזיון הזה. הוא עצם את עיניו ונזכר באותן שניות גורליות.
"אני רוצח" הרהר "אם היתה לי אחריות כנהג, הייתי חייב לשער בנפשי שעמרם עלול להחליק או לאבד שיווי משקל ולשמור מרחק רב יותר כדי לבלום. לא משנה שלא עליתי שתוי, ולא עליתי עייף לרכב, מה שברור שכאב השיניים גרם לי לטשטוש שבסופו של דבר גרם לתאונה המחרידה. אני אדם בלי מצפון, וחסר אחריות מן המדרגה הראשונה. היה עלי להזמין מונית ולא לנסוע עם כאב שיניים ולהרוס חיים של משפחה שלמה... אוי אוי אוי צביקה שרון תתבייש לך!".
צביקה שרון מחה שתי דמעות קטנות והצטנף בכיסאו. זה נמשך שבוע ימים. אחיו הקטנים של עמרם טוניק, כבר הספיקו להכיר את מר שרון שעדיין לא הזדהה כנהג הפוגע. הם הביאו לו ספר תהילים ואמרו לו: "כדאי לך לקרוא תהילים זה מבריא את החולים, וגם את החולה שלך...".
צביקה רצה לספר להם שהחולה שלו זה גם החולה שלהם, אבל הוא עדיין לא היה בשל לזה. הוא שלף את כיפתו המקומטת מן הכיס והחל למלמל פסוקים שלא הכיר. בזווית עינו הוא קלט את גב´ מלכה טוניק אוחזת סידור בידיים, עומדת מול דלת המחלקה ומתפללת, פניה היו שטופי דמע.
ליבו של שרון נשבר בקרבו, וכשהיא פנתה להתיישב הוא ניגש אליה.
"ערב טוב גב´ טוניק, שמי צביקה שרון, אני הנהג שפגע בבנך עמרם שיהיה בריא. אני ממש שבור, ואינני יודע כיצד לתקן את העוול שגרמתי לכם. אתם בוודאי כועסים עלי... סליחה. אבל אני מבקש ממך, כל מה שתרצו אתן לכם. כל מה שחסר לכם אשלים לכם. אני יודע שהדבר הכי חסר זה שעמרם יהיה בריא אבל זה לא בידי. אנא, אמרי לי מה אוכל לתת לכם ולהשקיט את מצפוני?".
גב´ טוניק הביטה באיש השבור ואמרה לו "חלילה מר שרון, אנחנו לא כועסים עליך כלל וכלל. עמרם שלנו נפצע וזה רצון השם... אנו חייבים להתפלל ולעשות הכל שיבריא, אך כעס או הקפדה עליך, אין בלבנו. כל שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה, ולנו אין שאלות ולא טרוניות. קשה לנו, זה נכון, אבל אמונתנו חזקה מתמיד...".
"אבל גב´ טוניק!" התחנן צביקה שרון "מה אני יכול לעשות למענכם, מה אני יכול לעשות למען עמרם...".
"אתה יכול לעשות למענו" לחשה גב´ טוניק "מחר שבת. אנא שמור שבת אחת למען רפואתו של עמרם בן מלכה, אולי הקב"ה יתמלא רחמים עליך, עליו ועלינו, והוא יבריא...".
צביקה שרון שמר שבת לשיטתו. לא נסע ברכב, לא הדליק אש, לא עישן. הוא הלך בליל שבת לבית הכנסת וכל יום השבת ישב על המרפסת וקרא תהילים. במוצאי שבת צלצול טלפון. על הקו נחשון טוניק אביו של עמרם: "צביקה שבוע טוב, אני שמח לבשר לך שבמהלך השבת עמרם שלנו חזר להכרה... הו הו, ידידי תראה כמה השבת שלך חשובה וקדושה לבורא עולם".
עיניו של צביקה שרון נתמלאו דמעות של אושר. "נחשון ידידי, אני נורא שמח שעמרם חזר להכרה, אבל אני, אני צביקה שרון גם חזרתי להכרה".
* * *
לפני מספר שבועות חגג עמרם טוניק בר-מצווה. צביקה שרון מימן את רכישת הטלית והתפילין, וכמובן קיבל עליית שישי לתורה, וקרא את עלייתו עם כל דקדוקי הטעמים. והכל בזכות תאונה אחת. תאונת השבת.