סיפורים לכבוד שבת
שירת יהודה
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים לשבת
- פורסם בשני, 13 יולי 2020 19:59
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 490
שירת יהודה
**שביבי דמע על בן דודי , הבחור המופלג ובן העליה, יהודה אריה מאיר זצ"ל**
-- הרב שמואל ברוך גנוט --
בערב חג המצות נלקח מאיתנו עלם חמודות נשגב ויקר, יהודה אריה לבית מאיר זצ"ל, בנו של דודי הגאון רבי אפרים שמואל מאיר שליט"א, בעל 'עבודת משא' על הרמב"ם, ממרביצי התורה בשכונת רמות בירושלים ת"ו.
יהודה זצ"ל היה בן כ"ח בפטירתו, אך הוא נותר בשבילנו נער צעיר ומופלא כבן ח"י. יהודה נפצע אנושות לפני כעשור שנים בדרכו מישיבת חברון המעטירה בה למד תורה בהתמדה רבה, ומאז שכב הוא על מיטת חוליו, במצב של תרדמת.
יהודה, חניך ישיבות 'תפארת התלמוד' של הגר"ב שינקר וישיבת חברון, היה בן עליה אמיתי בכל רמ"ח ושס"ה. בחור מבריק ומוכשר מאד, מתמיד גדול ואוהב תורה אמיתי. הלימוד היה משוש חייו והוא למד תורה מתוך קדושה וטהרה, שמחה גדולה ולב רגש. במחברותיו הרבות אנו מוצאים חומר רב של חידושי תורה. הבנתו, עוד כילד קטן, היתה גדולה והוא היה שוחה בים התלמוד כזקן ורגיל, כאשר מידי פעם מילא הילד הצעיר את מקומו של אביו בשיעורי ה'דף היומי' שמסר ברמות ד'.
נשמה גבוהה שכנה בגופו של יהודה יקירנו. מאז ומתמיד נמשך הוא אל בית המקדש, כפרפר הנמשך אל האור. ידיעותיו בכל תחומי בית המקדש, סוגיותיו, הלכותיו וקרבנותיו, היתה מופלאה. תמיד ראינוהו יושב ולומד או כותב על בית המקדש, מסדר סוגיות, משרטט שירטוטים ומשתוקק לבניינו.
ב'מכון המקדש' שברובע היהודי בירושלים, העניקו ליהודה כרטיס כניסה תמידי חינם אין כסף. וכל זאת מדוע? מפני שיהודה, בהיותו ילד קטן, הגיע ל'מכון המקדש' והחל להעיר ולהאיר הערות והארות על צורות של כלי המקדש שנעשו במקום, ולדעתו לא תאמו את כל השיטות... האחראיים כל כך התפעלו ממנו, עד שהעניקו לו כרטיס כניסה חינם למקום.
"נסעתי עם יהודה באחד התעניות לכותל המערבי"- סיפר חבר מהישיבה- " והנה יהודה נשען על הכותל ופורץ בבכי חסר מעצורים, ללא הפוגה. "מה קרה, יהודה?", שאלתיו בחשש, בטוח שדבר גרוע ביותר קרה לו או למשפחתו. יהודה הביט בי בכאב, מבעד למסך דמעותיו, ולחש: "וכי אינך רואה את החורבן הגדול? אינך חש בצער השכינה?!", והוא המשיך לבכות ולבכות".
כשיהודה היה בן כתה ו' הדפיס חיידר 'דרך תבונה', בו למד, שיר מרגש שכתב על קינת ירמיהו הנביא. במגירותיו ישנם מאות של כתבים שכולם עוסקים בגלות ובגאולה ובבית המקדש. אם מישהו רצה לשאול כל דבר בעניני בית המקדש, פנה הוא באופן טבעי ליהודה הקטן, שמיד ציטט לו ראשונים ואחרונים, שיטות ודעות.
"הוא למד תורה בכזאת מתיקות ובכזאת קדושה, כמו בדורות קודמים!", סיפר לי השבוע חבר, שלמד 8 'ועדים' מאליו ב'חברון'. "תקופה ארוכה לאחר התאונה שאלתי בחורים להיכן נעלם הבחור מועד א', שלמד בהתמדה ובמתיקות כל כך גדולה, ואז סיפרו לי בצער שהוא שוכב באלי"ן".
"ארבע שנים לאחר שיהודה סיים ללמוד אצלי בכתה ח'"- סיפר המחנך שלו בחיידר _"פגשתי את יהודה בשמחה משפחתית. הוא ניגש אלי ומתחיל להרצות לי שיש לו תשובה על שאלה ששאלתי בכתה לפני 4 שנים, והוא ענה וענה ופילפל ודן, בנושא שבכלל שכחתי שלימדתי אותו".
בישיבת 'תפארת התלמוד' נערך הספד על מרן הרב שך זצ"ל. ההספד נערך עד שעה מאוחרת ואחד המספידים נסע לרמות ד' ויהודה ביקשו להצטרף אליו, כדי להגיע לבית הוריו ולשוב למחרת השכם לישיבה. יהודה הגיע הביתה ב12 וחצי בלילה וכשראה מבחוץ שיש חושך בבית, הבין שהוריו עלו על יצועם. הוא לא רצה לדפוק בדלת ולהעירם, אז הוא פנה לבית הכנסת ולמד כל הלילה...
"יהודה הגיע אלינו באחד הלילות מהישיבה, סחוט ועייף, לאחר ששהה באזור שלנו.", מספר סבא שלי, הצדיק רבי משה דוד מאיר שליט"א, שלא מש ממיטתו, יחד עם סבתא תחי', כל יום ב10 השנים האחרונות, "הוא רצה ללכת מיד לישון, מרוב עייפות, ואני סידרתי לו מיטה. חשבתי שהוא יילך מיד לישון, ואז אני רואה אותו יושב בסלון ולומד גמרא בקול רם. "יהודה, לא אמרת שאתה מאד עייף?", שאלתיו, והוא 'התנצל' שנכון, אבל איך אפשר ללכת לישון בלי ללמוד?!"...
הסיפורים והעובדות המסופרים על יהודה, על תורתו ותפילותיו, מעשי החסד שלו, השמחה המתפרצת, הכשרון הדול והטהרה האין סופית, מזכירים סיפורים שמספרים על תלמיד חכם מבוגר. ולא על בחור בן 17. כרכי סיפורים שלמים ניתן לכתוב על בן דודי היקר, שנשמתו הגבוהה הופיעה בעולמנו לפרק זמן כה קצר. "ספר תורה שרוי בצער", אמר עליו, לפני מספר שנים, קרובו מרן הרי"ש אלישיב שליט"א. ואנו לא מבינים בתהלוכות שמים. אך בודאי שיהודה הציל ביסוריו אותנו ואת האחרים. נפש כה מושלמת, צדיקה, מתחסדת עם קונה, שהיתה כלואה בעשור האחרון בכבלי הגוף, הרי נסתרים ומרוממים הם דרכי ה' אלוקינו, מי יבין את חקרם.
--- יהודה אהובי, נעמת לי עד מאד!