פרטים

קטגוריה: סיפורים לשבת

פורסם ברביעי, 01 יולי 2020 15:50

נכתב על ידי Super User

כניסות: 193

שבת אצל 'החפץ חיים'

הסופר עודד מזרחי
פורסם בשבועון בשבע.

לייב בן ה-14, נכד אחיו של 'החפץ חיים', ביקש לנסוע מהישיבה שבה למד ברוסיה אל ביתו בסטוצ'ין שבפולין. הרכבת עמדה להגיע בצהרי יום חמישי, והנסיעה, שכללה מעבר גבול מרוסיה לפולין, אמורה היתה להימשך יממה תמימה. בגלל שרשרת תקלות אחרה הרכבת בכמה שעות וצברה איחורים נוספים בתחנות הבאות. הנער לייב נוכח לדעת כי אפסו סיכוייו להגיע לבית הוריו לפני שבת, וכי הוא מוכרח לרדת באמצע הדרך. לשמחתו עצרה הרכבת בבוסטון, הסמוכה לראדין. לייב ירד מהרכבת, כיתף את צרורו, ועשה את דרכו לעיירה כדי לשבות במחיצת דודו-זקנו, הצדיק הנודע. 

הוא הגיע לראדין ולביתו של 'החפץ חיים' שעות ספורות לפני השבת והתקבל בחביבות על ידי הרבנית, שאמרה לו כי דודו כבר עלה לבית המדרש, שם נוהג הוא למסור שיעור ל'בעלי-בתים' לפני קבלת שבת. כאשר ראתה הרבנית כי הנער עייף מאוד מטורח הדרך, הציעה לו שינוח מעט לפני שיילך לבית הכנסת. לייב, שכמעט לא נרדם בלילה בגלל טלטולי הדרך וישיבתו על מושב העץ הנוקשה ברכבת, קיבל את הצעתה. הוא השתרע על המיטה הרחבה שליד הקיר ונרדם לאחר כמה רגעים. 

כאשר פקח את עיניו, ראה את דודו-זקנו יושב ליד שולחן השבת כשהוא מעיין בספר כלשהו. כשהבחין ה'חפץ חיים' בנער שהתעורר, ברכו במאור פנים והורה לו ליטול את ידיו, להתפלל קבלת שבת וערבית, ואז לשבת עמם לאכול את סעודת השבת. כשסיים לייב את תפילתו, קרא 'החפץ חיים' לרבנית, קידש על היין, ושלושתם - 'החפץ חיים', הרבנית והנער הצעיר, אכלו סעודת שבת מתובלת בזמירות ובדברי תורה. 

לאחר שסיימו וברכו ברכת המזון, ביקש 'החפץ חיים' את סליחת האורח ופרש לחדרו לישון, ואף הנער עלה על יצועו. אבל מפני שכבר ישן והתעורר אך לפני שעה, התקשה להירדם שוב. הוא קם מספתו ונכנס למטבח. אש הבליחה בכירה, ולאורה ראה את השעון הקטן הניצב על הדלפק. השעון הורה על השעה ארבע לפנות בוקר. לייב התפלא. בתחילה סבר שהשעון אינו תקין ונעצר מלכת. הוא היטה את אזנו ושמע היטב את תיקתוקו. "איך יתכן שהשעה כה מאוחרת?", הירהר בלבו. לאחר מכן משך בכתפיו, חזר לספה הרחבה ונרדם.

כאשר התעורר לייב כבר זרחה השמש והאירה את חדרו. הוא מצא למרגלות מיטתו קערה וספל מים. לאחר שנטל את ידיו נכנס למטבח, ברך את הרבנית בשבת שלום, ואז מראה השעון צד את עינו. לייב הביט בו וראה כי המחוגים מורים על השעה שבע. 

הוא שאל את הרבנית: "האם השעון תקין?".

"סבורה אני שכן", ענתה הרבנית, "זו כפי הנראה השעה, הרי הרב כבר הלך לבית הכנסת, והתפילה מתחילה בעוד שעה בערך". לייב נזכר בשעה שהורה השעון לאחר סעודת ערבית ופנה לרבנית בתמיהה: "אבל אמש לאחר הסעודה, נכנסתי למטבח", סיפר, "והשעון הורה על השעה ארבע. איך יתכן הדבר?". 

הרבנית ענתה: "יתכן. השעה היתה באמת מאוחרת מאוד כשהסתיימה הסעודה".
התפלא הנער: "אבל הסעודה לא ארכה זמן כה רב, בערך שעה. מתי התחלנו לאכול?".

הרבנית חייכה ואמרה: "בוא ואספר לך מה קרה. כאשר הרב שב מבית הכנסת, היית שקוע בשינה עמוקה. רציתי להעיר אותך, אבל הרב לא הניח לי באומרו שאתה מותש לבטח מן הדרך הארוכה והמפרכת. הוא הציע שנמתין עד שתתעורר לבד, אבל השעה הלכה והתאחרה. לפיכך הורה לבננו אריה לייב שיקדש, יוציא גם אותי ידי חובה בקידוש, ושנינו נאכל. וכך עשינו. בינתיים הרב ישב ולמד תורה וקבענו שכאשר תתעורר, הוא יעיר אותי משנתי, יקדש עבורו ועבורך ונסעד יחד את סעודת השבת לכבודך. 

ואכן כך היה. התעוררת בשעה שלוש אחר חצות, הרב העיר אותי מיד, וסעדנו יחדיו...".

שנים רבות לאחר מכן סיפר רבי לייב את סיפורו זה לאחיינו, וסיים באומרו: "לולא חקרתי את תעלומת השעון, לא היתה הרבנית אומרת מאומה, וברור ש'החפץ חיים' בעצמו לא היה רומז לכלום, והמעשה לא היה נודע לעולם...". 

יצירת קשר לסיפור השגחה פרטית שחוויתם This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.