היום אביגיל היא חסידת ברסלב המתגוררת בבית שמש, שם, למרות, ואולי בזכות יש לומר, הקשיים שעברה - זכתה להקים בית אמיתי של תורה שבו היא מגדלת את חמשת ילדיה. "היום אני מרגישה שאני במקום שלם מתמיד", היא אומרת. "בסופו של דבר", מסכמת מייזליק בגילוי לב, "באתי מעולם הגורמה, היה לי אפילו קייטרינג פרטי, עבדתי עם כל העשירים בארץ ולא משנה מה הכנתי - היה לי כישרון לתת למנות שלי שמות, שאפילו אם הגשתי להם סתם שניצל הם הרגישו שהם אוכלים זהב. אבל כשחזרתי בתשובה, חזרתי אל עצמי, אל השורשים שלי וזה בוודאי השפיע גם על הבישול שלי. היום אני מחפשת להכין אוכל פשוט ולא יומרני, כזה של בית, שמשמח אנשים, ובצורה נורא סמלית - אני מנסה ללכת דווקא נגד הגורמה. אני חושבת שלא מתאים לאמא שמגדלת שישה ילדים ועובדת במשרה מלאה - להכין עוד איזה אוכל גורמה. יש אמרה כזו ש´הסנדלר הולך יחף´, אז אני אומרת ש´הטבח הולך רעב´, כי אני מכינה אוכל מאוד פשוט. גם בבית שלי. היום בצהריים הכנתי למשל פתיתים וטבעול. כאדם שחי ברוך השם בצילה של הרוחניות, אני עייפה מלהתעסק בחומריות. אומנם אני עדיין כותבת את מדור האוכל שלי בעיתון ´משפחה´, אבל הסיפוק האמיתי שלי היום הוא כבר אחר. אני מתעסקת יותר בלהוציא ספרים בעלי אמירה, שמקרבים את הקוראים שלי לעצמם ולהשם, ואני גם מרצה לנשים בשיעורי יהדות, והנפש מתמלאת הרבה יותר מאילו הייתה לי מסעדה עם חמישה כוכבי מישלן".