סיפורים לכבוד שבת

ה"משגיח" בן השלוש עשרה שהיה לגאב"ד העדה החרדית

ה"משגיח" בן השלוש עשרה שהיה לגאב"ד העדה החרדית

סיפור מסעותיו של הגאב"ד רבי יצחק טוביה וייס זצוק"ל, שנפטר לבית עולמו בב' אב תשפ"ב, מוצאי שבת קודש פרשת מסעי

מתוך מאמר בעיתון מרוה לצמא

הגאב"ד נולד בסלובקציה, בעייה פעזינג הסמוכה לפרשבורג. כשהיה קרוב לגיל מצוות, נשלח כחלק מ"טרנספורט" של ילדים מהונגריה ללונדון, וכך ניצל מידי הנאצים הארורים.
הילדים הגיעו ללונדון, והקבוצה חולקה בין שלושה "בתי ילדים". כל תשעת הילדים מפרשבורג חולקו בין שני בתי ילדים, והער טוביה שובץ בבית שלישי.

בשבת הראשונה לשהותי שם, סיפר הגאב"ד, הזדעזעתי לראות ילדים כותבים. התחלתי לבכות על שנפלתי למקום הזה, שבו מחללים שבת, ואם כי מנהל המוסד גער במחללי השבת, לא רציתי להישאר שם.
בלונדון חי יהודי צדיק יסוד עולם, רבי שמחה רובין זצ"ל, האדמור מסאסוב, שגם הוא ניהל בית ילדים. הרבי מסאסוב שמע על מצוקתי, ומיד במוצאי אותה שבת הכניס אותי אל המוסד שלו. כאן היו לי כמה חודשים טובים. למדתי פרק "איזהו נשך" עם הלכות ריבית אצל המלמד רבי שאול שפר.

בלונדון, בעיצומו של חודש אלול, הוציא השלטון האנגלי צו האוסר את שהותם של ילדים בלונדון, בשל ההפצצות הכבדות של הגרמנים על בירת אנגליה. כמליון ילדים הוצאו מלונדון ופוזרו בכפרים ברחבי אנגליה.
וכך סיפר הגאב"ד: הגעתי עם שלושה ילדים נוספים, צעירים ממני, אל העיירה "אילי", ושוכנתי במשפחה נוכרית. היה זה בדיוק בשבת הראשונה לאחר הבר מצווה שלי. מיד כשהגענו, הודעתי לבעלת הבית חד-משמעית, כמבוגר שבחבורה, שיש לנו "תנאים" לשהותנו במקום:
א. שכל מאכלינו יהיו רק לחם ופירות; ב. שנשתה רק תה בלי חלב (תה בחלב משמש כמשקה פופולארי באנגליה); שלא נסיר את הכיפה או את ה"דאשיקל" מראשינו; ד. שלא יחממו לנו מים בשבת, משום מעשה עכו"ם.

בעיצומה של השבת, שמענו כי הגיע למקום יהודי מסלובקיה. שמחתי, הנה יהודי ממדינתי. כשהגיע התאכזבתי. היה זה יהודי רפורמי, שהגיע לשם ברכב, ועט תלוי על דש בגדו. הוא החל לפתות אותנו לאכול בשר. אחד הילדים הפעוטים ששהה עמי כבר הסכים. אמרתי לו: אביך הוא השוחט ירא השמים של פרשבורג, ואתה תאכל נבלות?
הילד הסכים איתי וחזר בו. אותו יהודי כעס, ואני הפכתי בעיני הגויים ל"מסית ומדיח"...
אני מצידי שמחתי, שבשבת הראשונה להיותי בר מצוה מנעתי מילד יהודי לאכול טרף...
בשבת בצהריים הגישה לנו בעלת הבית בשר קר. כשהזכרתי לה את הסיכום בינינו, היא אמרה שאותו יהודי אמר לה שרק בשר חם אסור לנו לאכול, אבל בשר קר מותר. הסברתי לה שהוא הטעה אותה, ואנו איננו אוכלים מהבשר הזה כלל, לא קר ולא חם...
מיד כשראיתי שלושה כוכבים ברקיע, כתבתי מכתב לרבי מסאסוב, והתלוננתי שאיננו יכולים להישאר עוד בבית הגויים. וגם אם אנחנו נסתדר איכשהו, מה יהא על שאר הילדים הפזורים בבתי הגויים?

ביום שני בבוקר הגיע המכתב אל הרבי, ובאותו יום בצהריים כבר הופיע הרבי במקום, ומיד החל בפעולות לפתוח בית ילדים נפרד. הוא חיפש הרבה, עד שמצא בית, שאותו שכר מאשת כומר, ולמחרת ביום שלישי עברנו לשם, והיינו ארבעת הילדים הראשונים. ב"ימים הנוראים" כבר היו שם חמישים ילדים יהודים!

הרבי מסאסוב שלח זוג צעיר מלונדון לנהל את בית הילדים. האברך, רבי שלמה שפירא, מנכדי ה"בני יששכר", למד עמנו פרק "כל הבשר" במסכת חולין, וזוגתו בישלה.
בכל אותה תקופה לא רציתי ליהנות מחלב עכו"ם, כך שתקופה ארוכה לא טעמתי טעמו של חלב. עיקר התפריט היה מורכב מחלב, כך שלא נשאר הרבה מה לאכול... תקופה קצרה לאחר מכן התיר לי מנהל המוסד לנסוע למחלבה בעיר סמוכה פעמיים בשבוע כדי להשגיח על החליבה. כך הפכתי ל"משגיח" שהחלב לא יהיה חלב עכו"ם.

מאוחר יותר, עבר טוביה הצעיר לישיבתו של רבי יעקב שפירא, וממנה לישיבתו של רבי משה שניידר. ברבות השנים עלה והתעלה בתורה ובהוראה בכולל בגייטסהד, שם היה להיות ראש הכולל לאחר שקודמו מרן הרב דסלר זצ"ל עלה ארצה. שנים רבות הרביץ תורה בלונדון ואח"כ באנטוורפן, ובי"ד תמוז תשס"ג הוכתר לגאב"ד העדה החרדית בירושלים, ומכאן האיר לארץ ולדרים עליה במשך כשני עשורים עד הסתלקותו. ת.נ.צ.ב.ה.