סיפורים לכבוד שבת
קדושתו של הרב שמחה הכהן קוק זצ"ל
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים ומאמרים על גדולי ישראל
- פורסם ברביעי, 25 מאי 2022 17:09
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 351
מספר הרב אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א, בנו של הרב שמחה הכהן קוק זצ"ל:
הפעילות הרב שמחה הכהן קוק זצ"ל היתה מעל ומעבר. ראיתי ביום אחד לפני הרבה שנים ביומן שלו: באותו יום אמר שיחה בישיבה, אמר שיעור בכולל, נכנס לכמה וכמה בתי ספר לדבר, דיבר בבית הסוהר ברמלה לאסירים, ובאותו היום גם דיבר לסטודנטים באוניברסיטת בר אילן. לכל אדם ואדם דיבר בשפה שלו, והלך כנגד ליבו של כל אחד ואחד.
לפני שנה וחצי, בא לבקר בביתנו זוג שלגמרי רחוק מהיהדות. הם היו לפני הנישואין, וביקשו ברכה.
אבא, שכבר היה קשה לו לדבר, בירך אותו בעיניים שלו. עם כזה חיוך רחב.
הם פשוט יצאו מהכלים, הם באו ואמרו אח"כ: זה משהו! לא פגשנו דבר כזה. לא פגשנו כזה אור על העיניים של בן אדם!
ואומר האדם: אני תמיד חשבתי שביהדות זה שום דבר. אני שומע קדושה: מה זה קדושה בכלל? וכעת, ראיתי בעיניים שלי קדושה! ואותו זוג, מאז, הולך ומתחזק.
זה הכל היה בחוץ, אבל הדברים הגדולים ביותר: הצניעות שלו בבית. בבית, אבא היה אבא, דוגמה, היה יושב ומנצל כל רגע פנוי. ללימוד, לעשיית חסד, לקדש שם שמים, למען השבת, למען ארץ ישראל, כל דבר ודבר.
בתפילות, כשהתפלל מנחה ומערב בבית הכנסת, היה עומד ומתחטא לפני אבינו שבשמים, כולו עומד כפוף, כנוע, מעריך בתפילה, עוד תפילה, עוד תפילה, כפי שהדריך אותו הרב שך כשנכנס לתפקידו.
בכל בוקר, במשך תקופות, בשעה 3 או 4 בבוקר, היה קם, ולא משנה אם הלך לישון ב-12 או 1 או 2 בלילה, היה מתיישב ללמוד. היו לו חברותות שונים במשך השנים, ישב ולמד. בביתו היה ארון קודש ובו ספר תורה. היו שם פתקים של הרבה מאוד תפילות: על עצמו, על ארץ ישראל, על קדושת ישראל, על בטחון העם היושב בציון.
פעם, כשקמנו קצת מוקדם והצצנו, ראינו שהוא מתמוגג בבכי, לוקח פתק אחר פתק, ומתאמץ בשביל הברכה, ובוכה בשביל האדם, בוכה בשביל לברך את האדם שביקש את ברכתו. וכל הפעילות שלו, וכל הסיעתא דשמיא, הכל בזכות התפילות, שעמד כולו שרעפים מול ארון הקודש, בשעה שאף אחד לא רואה: הוא עם הקב"ה, התפלל וביקש והתחנן בדמעות שליש. ומכאן הסיעתא דשמיא הגדולה.
בתקופה האחרונה, שאבא היה יותר חלוש, היה מדהים לראות את המידות הטובות שלו. עם אדם תלמיד חכם היה מגיע, היה רואה את האור על הפנים, והיה מתאמץ ומנסה בכל כוחו להעמד, אפילו שלא היה יכול!