סיפורים לכבוד שבת
חייו של הגאון מוילנא
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים ומאמרים על גדולי ישראל
- פורסם בשלישי, 30 יוני 2020 04:03
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 365
חייו של הגאון מוילנא
הגאון רבי אליהו מוילנא, היה אחד מעמודי היהדות התלמודית לדורותיה. גאון במקרא, תלמוד וקבלה , ובקיא במדעים . עסק כל ימיו בלימוד תורה, בהגות קבלית ובמדעים וחי חיים ספרטניים וסגפניים. היה ידוע בצניעותוובפשטות הליכותיו, וסירב לשמש ברבנות של וילנא, בשל ענוותנותו הרבה ובשל הרצון לא להבטל מלימוד תורה.
אהב את לימוד המדעים וביקש מתלמידיו, שכל אחד יהיה בקיא לפחות בתחום אחד. אימרה שגורה בפיו, "שכפי שיחסר לאדם בהבנת החכמה, יחסר לו מאה מונים בהבנת התורה". על פי עדות של תלמידיו והספרים שכתבו מפיו, היה בעל ידע במתמטיקה, הנדסה, ביולוגיה, אסטרונומיה, גיאוגרפיה, בלשנות ומוסיקה .
הטיף ללימוד בדרך של פשט, בקיאות וידענות רחבת היקף כפי שהיתה דרך לימודו, והתנגד ללימוד בסגנון פלפולי חריף, בדיוק כמו שהתנגדו הרמב"ם והרמח"ל ועוד חכמי ישראל נוספים. (בבית מדרשו הקטן למדו תלמוד עם הפרשנים רש"י ורא"ש ללא כל פלפול .)
כל ימיו סרב הגאון מוילנה להזדקק לעזרת רופא, בהיותו חולה. אך הפעם נענה להפצרותיהם של בני ביתו, כיון שלא יכול לראות בצערם, והסכים שרופא מומחה יבוא לבדקו .
בא הרופא וניגש לבדוק את החולה האנוש. הוא רכן מעל מיטת הגאון וקרב אזנו כדי לשמוע את קצב פעימות הלב ואת מצבם של איברי הנשימה. לאחר הבדיקה יצא הרופא אל החדר השני, שם הקיפוהו בני המשפחה ושאלו בדאגה: "מה מצבו" היכן הוא עומד?"
ענה הרופא: "הוא עומד במסכת כלים". לרגע לא הבינו בני המשפחה את דברי הרופא, והוא הסביר, כי בשעה שקרב את אזנו אל החולה, שמע אותו חוזר בקול חלוש, כמעט בלתי נשמע, על מסכת כלים. היה זה אחד מימיו האחרונים של הגאון מוילנה, מחלה קשה כרסמה בו וכמעט לא הותירה בו כוחות אך הוא המשיך בלמוד תורה עד הרגע האחרון!
כשהאיר היום, בבקרו של היום החמישי לסוכות, ביקש הגר"א לקיים מצות נטילת לולב. הגישו לו את ארבעת המינים, ברך עליהם הגאון בשמחה ולאחר הברכה המשיך להחזיקם בידיו וכך, כשהלולב והאתרוג בידיו הקדושות, עברו רגעיו האחרונים בעולם הזה.
דקות מעטות לפני פטירתו, נטל הגאון את ציציותיו בידיו, וכה אמר לבני ביתו שנצבו סביב מטתו: "כמה קשה להפרד מהעולם הזה! כמה יקר כל רגע בעולם הזה! הנה, על ידי ציצית, שמחירה פרוטות מעטות מקיים היהודי מצוה ומסוגל להגיע למדרגות עליונות, ואף לקבל את פני השכינה. היכן נוכל למצוא זאת בעולם הבא?!"
ובמילים אלו יצאה נשמתו בטהרה ועלתה אל גנזי מרומים (מעשיהם של צדיקים).