סיפורים לכבוד שבת

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

רבבות רבבות חסידים וליטאים, ספרדים ואשכנזים, צעדו, כאיש אחד בלב אחד, אחר מיטתו של פוסק הדור והדרו, מרן הגר"ש הלוי וואזנר זי"ע. רבבות יהודים, שלמרות השתייכותם לחוג זה או אחר, חשו שהגר"ש זצ"ל היה שייך 'אליהם'. גם אם הוא לא השתייך ממש לקבוצה שלהם, הרי שמעולם הוא לא פסל אותם, כפי שלא פסל, מחק או התבטא נגד אף קבוצה וחוג של שלומי אמוני ישראל, בכל 102 שנות חייו.

הגמרא (יבמות סב,ב) מספרת לנו על כי "שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת ועד אנטירפס, וכולם מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה".

כיצד יתכן שקדושי עליון, תלמידי החכמים שבדור, יהיה להם פגם בדבר כה יסודי, של חסרון בכבוד הבריות?! וזאת בפרט שכללו הגדול של רבם היה: "ואהבת לרעך כמוך, אמר רבי עקיבא, זה כלל גדול בתורה" (ירושלמי נדרים ט, ד) ?!

הגאון רבי לייב מינצברג שליט"א מסביר כי מפני רוב דביקותם בתורה, לא נהג כל אחד כבוד בתורתו של חברו. כל אחד עמד על דעתו, סברתו ושיטתו, מבלי להעניק את הכבוד המגיע לשיטתו ודעתו של חברו. מבלי להתחשב בדברי חז"ל ש"הביאני המלך חדריו", כשם שיש להקב"ה חדרי חדרים בתורתו, כך יש להם לתלמידי חכמים לכל אחד ואחד חדרי חרדים בתורתו".

כשהגעתי להתגורר  באלעד, גיליתי מספר יהודים שנעשו צהובים זה לזה. ביררתי בעדינות כל זאת מדוע והתברר לי שלפני מספר שנים התפללו להם שתי קבוצות בבית כנסת מרכזי אחד.  במקום התפילה התגלעו והתגלו חילוקי דעות מהותיות בנוסח וסגנון התפילה וסדריה והתפתח לו ריב גדול, שבסיומו פרשו להם בני קבוצה אחת והקימו בית כנסת נפרד, פורח ומשגשג. מאז נעשו חלק מהם אויבים זה לזה (עד שהשלימו, לבסוף...).

 ואני, שהגעתי כאורח ומשקיף מן הצד, לא הבנתי. לא הבנתי מדוע מלכתחילה לא נפתחו להם שני בתי כנסיות. שהרי באמת ובתמים שונים הם המתפללים בסגנונם ואורח חייהם. אלו מכוונים בתפילה איטית יותר והללו מכוונים יותר בתפילה מהירה יותר. אלו שומרים על קריאת שמע של הגר"א והתניא ואלו מקפידים לקרוא קריאת שמע בזמנו של ה"מגן אברהם". הללו מתעלים בשירת "לכה דודי" סוחפת ואלו מתמוגגים מחידוש תורני או 'חומרה' חדשה שזוהתה. אם כן, איפה, מדוע לריב בכדי להקים שני בתי כנסיות, כשניתן להקים אותם, מפאת הבדלי הגישות, גם מבלי לריב?!

התרגלנו, משום מה, בטעות, שבכדי להקים משהו חדש, או לעבור למסגרת חדשה, להחליף מנהג או לשנות כיוון, עלינו למחוק השקפתית או רעיונית את המסגרת הישנה, המנהיג הקודם או צורת הלימוד הקודמת. אם מתחשק לנו בנפשנו פנימה לעזוב את הכולל בו אנו לומדים כעת, את בית הכנסת או אפילו את ראש הישיבה/ האדמו"ר-  אנו מוכיחים לעצמנו וגם לאחרים, שמה שהיה עד כה לוקה בחסר. אך האמת היא שאין בכך שום צורך. יהודי הבוחר לו דרך, מסגרת או מנהג בעבודת ה', אינו צריך לזלזל ולפגוע בכבוד או בשיטה האחרת.

במשך שנים רבות התנהלו קבוצות חסידים מרבי למשנהו. היו שבחרו בוורקי, בפרשיסחא או בקוצק. אחרים הלכו לבן הרבי הקודם ואחרים הפליגו לעיר אחרת, לצדיק אחר, כי כך טוב לשורש נשמתם. כל אחד בחר לעצמו דרך ומנהיג בעבודת האלוקים- מבלי לפסול את הצדיק או הדרך האחרת.

"נהגו כבוד זה בזה" אינו סתירה לחידוד ההשקפה וההשתייכות, נקודה.

אנו יכולים להבין שישנם דרכים נוספות וטובות בעבודת ה', מבלי לעזוב או להחליף את הדרך שלנו או את המנהיג הרוחני שלנו. שהרי לא מדובר כאן בויכוח עם קבוצות שלדעתנו עוקרות את התורה או לא מקיימות את כל מצוותיה. אלא על קבוצות המקיימות כמונו (טוב, כמעט כמונו... שהרי הקבוצה שלנו  היא הכי צדיקה, הכי למדנית והכי מיוחדת...), את התורה ומצוותיה. אלא מאי? הבדלי גישות, הבדלי התמקדויות ושינויי דרכי הנהגה, עבודה וסדרי עדיפויות. אז מה?

וכבר זעק על כך רבנו הנצי"ב מוולוז'ין זי"ע, בפתיחה לפירושו "העמק דבר" על ספר בראשית. ואלו דבריו, שנדמה שנכתבו ברוח הקודש על ימינו שלנו: "מה שהיה בבית שני שהיה דור עיקש ופתלתל, ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא ישרים בהליכות עולמים. על כן, מפני שנאת חינם זה את זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס, ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה, ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית, ועל זה היה צידוק הדין"...

והנצי"ב מסיים במילים כדורבנות: "... שהקב"ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו"...

בשיחה נפלאה שנשא הרה"ג רבי אליעזר פישר שליט"א בשביעי של פסח בעירנו, הזכיר את דברי התנא דבי אליהו, הכותב כך: "לא תשנא את אחיך בלבבך, ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים, כשם שהקב"ה יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים מגלגל ומעביר ואינו משמר קינאה ונקמה על ישראל בכל מקומות מושבותיהן ודברי תורה לא מנע מהן, כך יהא אדם מגלגל ומעביר ולא ישמור קינאה ונקמה בלבבו על ישראל בכל מקומות מושבותיהן ודברי תורה לא ימנע מהם... וכי באחין מן האב ומן האם הכתוב מדבר, אינו מדבר אלא כנגד הקדוש ברוך הוא, שאין לו אחים לא בעולם הזה ולא לימות המשיח ולא לעולם הבא, אלא צדיקי עולם שעושין תורתו בכל יום תמיד, וקורא אותן אחיי ורעיי".

והגה"ח רבי זושא הורביץ שליט"א זעק בהלווית הר"ר מאיר גרבר ז"ל  בעירנו: "צדיקים אומרים ש"לא אחד בלבד"- כאשר עם ישראל אינו "אחד בלבד"- אלא מחולקים לחלקים ורסיסים, זהו עצמו "עמד עלינו לכלותינו", רחמנא ליצלן!!

--- נלך לאורו של מרן הגר"ש וואזנר זצוק"ל, שכל חייו סלד מן המחלוקת, הפילוג ואי האחדות. נשמור על הדרך שלנו, בכל עוז ותעצומות. אך גם נכבד ונאהב את דרכם של האחרים. 

(פורסם בעיתון קוראים אלעד).