מאמרים הלכתיים - הרב ש. ב. גנוט
חובת האב להשיא את בנותיו
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים תורניים - הרב ש. ב. גנוט שליט"א
- פורסם בשלישי, 08 ספטמבר 2020 07:57
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 573
הרב שמואל ברוך גנוט
מח"ס משנת תפילין, שלהי דקייטא, ויאמר שמואל
אלעד
חובת האב להשיא את בנותיו
שואל הרב ד"ח: "אני אברך כולל ומשכורתי זעומה. האם אני חייב מצד הדין להשיא את בנותי ולרכוש להם דירה? והאם אוכל להסתייע למימון הדירה והוצאות החתונה מכספי מעשר?
תשובה: א-) נאמר בקידושין (ל, ב): "להשיאו אשה מנלן דכתיב (ירמיהו כט) "קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים", בשלמא בנו בידו אלא בתו בידו היא הכי קאמר להו ניתן לה מידי ולבשייה ונכסייה כי היכי דקפצו עלה אינשי". וכן בכתובות (נב,ב). ושם: "ועד כמה אביי ורבא דאמרי תרוייהו עד לעישור נכסי". (ועי' קדושין ס"ד דהמקדש את בתו סתם אין הבוגרות בכלל, ומוקים לה בגמ' דשויתיה הבוגרת שליח ואמרה ליה קידושי שלך אפ"ה לא שביק אינש מצוה דרמיא עליה ועביד מצוה דלא רמיא עליה. וביאר האגר"מ (אבהע"ז ח"ב סי' א) שבודאי שישנה מצוה לאב גם לקדש את בתו הבוגרת, רק דמצוה דקטנה רק עליה רמיא ומצוה דבוגרת גם עליה בעצמה רמיא דיש לה דעת כדפרש"י שם אבל ודאי כשישיא את הבוגרת ג"כ יקיים מצוה). וכתב הרמב"ם (אישות כ,א): "צוו חכמים שיתן אדם מנכסיו מעט לבתו כדי שתנשא בו, וזה הוא הנקרא פרנסה, המשיא את בתו סתם לא יפחות לה מכסות שפוסקין לאשת עני שבישראל, במה דברים אמורים בשהיה האב עני אבל אם היה עשיר הרי זה ראוי ליתן לה כפי עשרו". וכ"פ השו"ע אבהע"ז סי' נח וסי' קיג. וכתבו שם הפוסקים (וכן בכס"מ שם) שהוא סכום של נ' זוז. וראו בביאור הגר"א שם שציין לד' רש"י, שמשמע מדבריו דעל האב להעניק לבתו נדוניית בגדים וכסות, וזוהי הכוונה שצריך לפרנס אותה לקראת נישואיה. ועיין בבית שמואל וחלקת מחוקק (שם סי' נד) שעליו לתת לה ביגוד לי"ב חודש או ביגוד המתאים לימות החמה ולימות הגשמים, עי"ש. והב"ש כתב שגם את העשיר לא כופים שיתן ממון רב יותר לצרכי נישואי בתו. והערוה"ש (שם) כתב כך: "הרי דמצות חכמים ע"פ התורה ליתן לבתו נדוניא ומלבושים וכיסויים כדי שיקפוצו עליה אנשים לישאנה". ועיין ערוה"ש שם בהרחבה בגדר הנדוניה והכסות.
הרי לנו שעל האב להשיא את בתו כך שיתן לה נדוניית בגדים, אך לא יותר. ובודאי אינו חייב לרכוש לה דירה וריהוט. ובודאי שאין זה מחובת האב להיכנס לחובות גדולים ולשעבד את עצמו בעשרות ומאות אלפי דולרים על נישואי ילדיו.
ב-) והרמ"א (שם סי' קיג) כתב: "י"א דאף האב בחיים אין לו (להוסיף) לבתו יותר מעישור נכסים (הר"ן פ' מציאת האשה), ואין נוהגין כן".
ג-) ואמנם מצינו בפסחים (מט,א): "לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם וישיא בתו לתלמיד חכם". וכ"כ הרמב"ם (אישות כא, לב) ואמנם הטור והשו"ע (אבהע"ז סי' ב) כתבו: "לעולם ישתדל אדם לישא בת תלמיד חכם ולהשיא בתו לתלמיד חכם". וצ"ע מדוע שינו מלשון הגמרא שכתבה ש"ימכור אדם כל מה שיש לו" וכתבו "ישתדל". (ולא מצאתי מי שהעיר כן. ונזכרתי שהשו"ע בסי' צ"א כתב ש"ישתדל אדם להתפלל בציבור", והפוסקים כתבו שהוא חיוב גמור. ודודי הגרא"ש מאיר ציין שברמב"ם הלכות קרבן פסח י, יא כתב: "צריך אדם להשתדל שלא ישאיר מבשר הפסח עד בקר שנאמר לא תותירו ממנו עד בקר". הרי דנקט לשון השתדלות על חיוב גמור מה"ת).
ולפי"ז צ"ל שאכן מצד החיוב שאב ישיא את בתו, אינו צריך לתת לה יותר מנ' זוז. וכן באופן שנישאת בכל מקרה, שצריך הוא לסייע לה לנישואיה ולתת לה סכום זה. אך אלו שרוצים להשיא את בנותיהן לת"ח, צריכים להשתדל בכל מאודם בזה, גם בהשקעה גדולה וממון רב.
ד-) האם ניתן לממן רכישת דירה והוצאות נישואין מכספי מעשר? הנה בשו"ת חת"ס (יו"ד סי' רלא) כתב שיכול אדם להשיא את בנותיו ולכלכל את חתניו מכספי המעשר, (אלא א"כ התחייב לפרנסם ולא התנה שיקח את הכסף מכספי מעשר), ומהיות טוב שיטול לשם כך רק מחצית מכספי המעשר, עי"ש טעמו. ובשו"ת ציץ אליעזר (ח"ט סי' א) דן בענין וכתב לבסוף: "פשוט שכשאדם נותן ומתחייב לנשואי בתו וסידור דירה וכו', שאם נותן בלי התחייבות ורק מתוך רצון טוב, יכול בכל גוונא לתת מכסף מעשר, ואם נותן מתוך התחייבות, צריך שיהא דעתו על כך בשעת ההתחייבות ואם לא כן לא יוכל בכה"ג לתת אח"כ עבור כך מכסף מעשר וכמו"כ לא לתת בכל גוונא מכסף מעשר מה שצריך לתת לה מהדין כדי פרנסה שהיא לא פחות מכסות שפוסקין לאשת עני מישראל, או כפי עשרו אם הוא עשיר כנפסק באה"ע סי' נ"ח". ובשו"ת שבט הלוי (ח"ס סי' רלא) נשאל האם נכון להשאיר חלק מהמעשר כדי לחתן הילדים או מכיון שיש בהרחבה יש בזה טעם לפגם. והוא משיב כך: "אם יש לו ממילא בהרחבה בשבילם, והספק אם להוסיף להם מכספי מעשר, שאם יש להם באמת בהרחבה, בודאי אסור להוסיף להם מכספי מעשר, שאעפ"י שאינו מחויב עפה"ת לתת לבניו, והכל בגדר צדקה, מ"מ כיון שמעיקר הדין מספיק ליתן אפילו דירה קטנה שכורה וקצת מאד ריהוט וכו', א"כ כל מה שמוסיפים ע"ז אינו עוד בגדר צדקה".
ה-) ולכאו' דברי הגר"ש ואזנר שליט"א שייכים רק כשבתו מצאה את זיווגה גם ע"י שקנו דירה שכורה וקצת ריהוט. שהאב רוצה לסייע להם בכל זאת, ולכן פוסק הוא שאסור לו לקנות לה דירה מרווחת ורהיטים משובחים על חשבון כספי המעשר, שנמצא גוזל עניים בכך.
אך נרלענ"ד שכאשר האב אינו מוצא לה חתן תלמיד חכם, רק אם ייאלץ לרכוש לה דירה מרווחת יותר עם ריהוט הולם, שבכה"ג ודאי יכול לקחת את הכל מכספי מעשר. והיינו להדעות (עי' ש"ך יו"ד רמ"ט סק"ג בשם המהרש"ל והדרישה, וכ"ה בעוד פוסקים) שניתן לממן מצוות שאינם בחובה מכספי מעשר. ובודאי שהמצוה להשיא בתו לת"ח היא בכלל זה. ואם בתו אינה מסוגלת למצוא ת"ח אלא אם יממן לה אביה סכום גדול, העולה על שכירות דירה, יכול ליקח הכל מכספי מעשר. אך להדעות (עי' שו"ע ורמ"א שם) שמכספי מעשר נועדו רק לצדקה, אזי א"א ליקח מכספי מעשר יותר מדירה שכורה וריהוט מינימלי. [ושו"ר ד' תשובות והנהגות (ח"א תקסא) שכתב דיתכן להקל ליתן מכספי מעשר גם להרווחה, אם לא ימצא חתן ראוי בלעדי זה].
ו-) וידידי הרה"ג ר"י שנדורפי הוסיף שכאשר בתו אינה מתאימה להינשא לבחור פשוט, ובחור כלבבה דורש ממון רב, ואינה יכולה למצוא בחור כלבבה ללא ממון זה, אזי גם ללא המצוה להשיא את בתה לת"ח, יצטרך האב לשלם לה את הסכום הנדרש לפי הענין, שכיון שהאב חייב להשיא את בתו, א"כ זה אינו שונה מאב שנאלץ לשלם דמים מרובים על עריכת ברית מילה מסובכת לבנו. והכל כמובן לפי הענין. ובמקרה כזה לכאו' א"א ליקח מכספי מעשר, שא"א לפרוע חוב של מצוה חיובית מכספי מעשר).