שאלות ותשובות בהלכה - הרב ש. ב. גנוט

פרטים

קטגוריה: זוגיות

פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 08:28

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1745

בחכמה יבנה בית
שלמה המלך ע"ה החכם מכל האדם, אמר בספר החכמה (משלי כד, ג): "בחכמה יבנה בית, ובתבונה יתכונן". 

כלומר, לבנין בית נאמן בישראל, צריך להשתמש במידת החכמה. - "ובתבונה יתכונן", פירשו המפרשים [עיין רבינו יונה שם ועוד] שהוא מלשון קיום, כמו (מלכים א ב, יב) "ותכון מלכותו מאד" האמור במלכות שלמה, שהנהיג מלכותו בחכמה ובתבונה, ולכן היה לה קיום איתן.

לבנין בית נאמן בישראל - צריך חכמה ותבונה בנין ביתו של אדם צריך להיות בחכמה, הן מתחילת בניית הבנין, להחכים ולהשכיל כיצד ואיך ניגשים אל הבנין. והן בהמשך קיום הבית, שיתקיים בתבונה ובדעת. 

והלא החתן אף הוא 'דומה למלך', כדאיתא בפרקי דרבי אליעזר (פרק ט"ז). ובאם יכונן מלכותו בחכמה ובהשכל, ובתבונה יבנה ביתו, אז בודאי תיכון מלכותו מאד כמלכות שלמה בשעתו, ויהיה בית של קיום, מלא ברכת השם.

מה ההבדל בין הבונה את ביתו בחכמה ובתבונה, לכסיל שאינו בונה את ביתו בחכמה? תחילת יסוד החכמה והתבונה, הרי היא מתחילה בעצם הביקוש והחיפוש אחריה, במחשבה ובהתבוננות. ולכן נקראת "חכמה", שצריך האדם להחכים בה ולהשיגה. - דבר המובן מאליו, בלא שום מחשבה והתבוננות שכלית, אין בו "חכמה ותבונה". 

הולך הרגל אינו צריך חכמה יתרה - אבל הנוהג ברכב צריך להחכים
למשל, אדם ההולך ברחוב צר, שהמדרכה בו צרה עד מאד, והכביש סואן ברכבים כל העת, [כדוגמת רחוב 'מאה שערים' הנודע פה בירושלים ת"ו]. הרי מעצמו יבין שצריך להשגיח כל העת ללכת על המדרכה, כדי שלא יפול אל הכביש בין המכוניות הרבות, ושלא יידרס חלילה. - בשביל כך אין צריך הרבה חכמה ותבונה, גם הכסיל ומי שאינו שלם בדעתו, ישגיח היטב בהילוכו שלא ייכשל ולא יפול. אין צריך לחכמה יתרה כדי להלך ברחוב, זו היא תבונה טבעית, שהטביע הקב"ה באדם בעל שכל, שבלא מחשבה מיוחדת קולט ומבין את אשר לפניו. - כשם שהטביע הבורא גם בבעלי החיים, התבונה הטבעית הנצרכת להם, לשמירה מכל מיני סכנות הבאות עליהם, וכיצד להסתער על טרפם בדרכים מתוחכמות ביותר כנודע.

מאידך, הנהג היושב ברכב, הוא כבר צריך יותר חכמה ותבונה מהולכי הרגל. ראשית צריך הוא ללמוד 'נהיגה', בלא שילמד את המקצוע הזה לא יידע את המלאכה. - זו היא תחילת החכמה, שצריך ללמוד ולהשיג בתחילת נהיגתו, ובחכמה יבנה ויידע את דרכי מקצוע הנהיגה. 

אחר כך לקיום המשך חכמת נהיגתו, "ובתבונה יתכונן", בשביל שיתקיים המקצוע בידו בדרך טובה ומועילה, צריך הוא גם בהמשך בכל עת הנהיגה עצמה להשתמש בתבונה, ולא מספיק בחכמה הראשונה שבלימוד המקצוע גרידא. - הנהג הנבון מומחה ללמוד את הכביש ואת התנועה היטב, הוא לא יכניס את עצמו לרחוב פקוק עד צוואר, שאינו יודע כיצד ומתי ייצא משם... הוא אף פעם לא ימצא את עצמו 'תקוע' בכביש זמן רב, עד שהתנועה תזרום כסדרה... 

כשמשתמש בתבונתו בעת המלאכה, הרי הוא מתכנן את צעדיו מראש, חושב ומחשב תמיד היכן ראוי להיכנס, ומהיכן עדיף לברוח, היכן צריך לעקוף, והיכן אין העקיפה אפשרית. וכיצד ואיך מתחמקים משוטר התנועה, הממתין בעיקולי הדרך... וכל כיוצא בזה. 

החכמה שבניהול הבית
החכמה שבניהול הבית - היא ההתבוננות והמחשבה בהנהגתו כיוצא בדבר הוא בחכמת בנין הבית שבישראל, ניתן לגשת אל הבית בלא חכמה ודעת, לחיות את אשר לפניו בלא מחשבה ותכנון, בלא שימת לב לדרכי החיים, ובלא התבוננות בדרך אשר ילכו בה ובמעשה אשר יעשו. או לחילופין במחשבה מועטת מאד, כפי מידת ההכרח בלבד, כדוגמת הולך הרגל החוצה את 'רחוב מאה שערים', שצריך רק להיזהר בהליכתו פה ושם, ואין צריך הרבה חכמה ותבונה לעיין ולהחכים בה כל העת. כי אם כשתחסם המדרכה לפניו מחמת 'פירוק סחורה' וכיוצא... יצטרך לחשוב לרגע, כיצד ניתן להקיף את הבעיה ולהמשיך בדרכו... - כמו כן יכול אדם לחיות את חייו וביתו, בלא מחשבה מעמיקה וחכמה יתרה, כי אם הכל לפי מה שקורה על פני השטח. התייחסותו תהיה רק למעשה הנראה ולתוצאה הנפעלת בלבד, ולפי מה שקורה עימו בביתו ובחייו, כן יגיב מיד באינסטינקט, תגובה חיצונה המועילה אולי לשעתה בלבד. הוא לעולם לא יחכים להתבונן בשורשי גורמי כל דבר, ובסיבות המביאים אל התוצאות, שמא יש לשנות הרגלים מסוימים, ולתקן שורשי דרכי חייו והשקפתו וכיוצא. 

לעומתו החכם והמשכיל, אינו מניח לעניינים להתנהל מעצמם... הוא מתבונן וחושב בדרכי חייו והנהגותיו, שיהיו מיוסדים ובנויים לפי דת של תורה והלכה. כשרואה בביתו איזו הנהגה או תגובה, המעוררת סימן שאלה, למה ומדוע מתנהגים כך או מדברים כך בביתו, וכיוצא בזה. שואל הוא את עצמו את השאלה הנשאלת המתבקשת: למה? מדוע? - הוא מחשב ומתבונן מה הם הגורמים והמניעים להתנהגות שכזאת בביתו, עד שיחכים בדבר, ויעלה וישכיל ביישוב השאלה המציקה, וימצא את מה שצריך לשנות ולהשכיל בביתו, כדי שלא יישנו מקרים שכאלו, ושלא יחמירו במקרים חמורים יותר חלילה.

בתבונה יתכונן הבית - קיום הבית יתכונן רק בתבונה ובדעת "בחכמה יבנה בית" - מיד בתחילת הבנין, יעמיד את ביתו בחכמה ובהשכל. ובפרט בתקופה הראשונה שלאחר הנישואין, יתן דעתו ומחשבתו בכל דבר שבונה ועושה. שכן בצעדיו הראשונים שבכל נושא וענין, הרי הוא מטביע טבע וסדר לשנים רבות. 

"ובתבונה יתכונן" - כלומר, לא רק בתחילת העמדת יסוד תשתית בנין הבית, יתן דעתו ומחשבתו. שזה פשוט שתחילת חיי הנישואין קובעים מאד, ושצריך לחשוב ולהתבונן בהם הרבה. אבל גם אחר כך בהמשך דרכו, לא יירדם בשמירה, ויתן דעתו ושכלו בכל דבר וענין. וזה הדבר ברור ופשוט בקיום בית ישראל, "בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן", שצריך כל העת לתת דעתו ומחשבתו להשגיח בכל דבר, שיתנהל כראוי וכהוגן על פי דרכה של תורה, ביראת שמים ובמידות טובות ודרך ארץ, ולא יתן שום דבר להתגלגל מעצמו ללא השגחה ותשומת לב.

כיוצא בדבר אמר שלמה המלך ע"ה בחכמתו גם מצד האשה (משלי יד, א): "חכמת נשים בנתה ביתה, ואיוולת בידיה תהרסנו".

ותקננו בעצה טובה מלפניך
עוד אמר הכתוב (משלי כ, ה): מים עמוקים עצה בלב איש, ואיש תבונה ידלנה". כלומר, כל אדם בעמקי לבבו יוכל להמציא העצה הטובה והפתרון בכל דבר וענין, ויש בתוככי ליבו את משקל העצה הנכונה, כיצד צריך להתנהג בכל דבר בחייו. - רק שצריך "איש תבונה", להתנהג בתבונה נכונה, כדי לגלות את זו העצה ולדלותה ממעמקי ליבו. 

פעמים רבות רואים אנו יהודים שכל מעשיהם וצעדיהם מחושבים בחכמה ובהשכל, ותבונתם פועלת לדלות ולהעלות העצה הנכונה והישרה בכל דבר, הם עושים ומדברים תמיד את הדבר הנכון, המתאים והמתבקש. ונתקיים בהם הכתוב (קהלת ח, א): חכמת אדם תאיר פניו!". 

ומאידך רואים גם אנשים שכל מעשיהם בדיוק בהיפך החכמה... ומשום מה יש להם 'מומחיות' לעשות תמיד את הדבר ההפוך ממה שצריך לעשות... ולומר תמיד את מה שלא צריך לומר... כנודע.

ולפיכך יש להתפלל ולבקש מחונן הדעת, שיחון אותנו בחכמה בינה ודעת, שנדע להבין ולהשכיל בחכמה ותבונה יתרה בהנהגת הבית בסדר הנכון והראוי, שיהיה "בית נאמן בישראל".

[טיב השידוכים שער הבית פ"א אות א]