מסופר על רבי אברהם הלוי זצ"ל מגדולי תלמידי האריז"ל ומופלג בדורו, שהיה מכריז ומזהיר לאנשים ונשים על שמירת השבת, וכה היה משפטו כל ימי חייו - מידי ערב שבת קודש היה מכתת רגליו בשווקים וברחובות, יוצא ובא פעמים אין מספר כדי להכין את צרכי השבת בכבודו ובעצמו.

ופעם שאלו תלמידיו את פיו הקדוש על מה עושה ככה, לצאת ולבא פעמים רבות על כל דבר ודבר בפני עצמו? והשיבם: שכר פסיעות יש לי בזה, וכך למדתי מרב נחמן שאמרו עליו בגמרא (שבת קיט.) שהיה "מכתף ועייל מכתף ונפיק", כלומר שהיה מטפס ועולה מטפס ויורד פעמים רבות לצורך השבת.

בספר מעלות השבת מובא שסיפר רבי רפאל דוד אויערבאך זצ"ל, שפעם אחת נכנס לביתו של מרן רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל ביום שישי בבוקר וראה שהבית כבר ערוך לכבוד השבת במפה פרוסה על השולחן בחלות ביין ובפמוטות מוכנים להדלקה. שאל את הרב אברמסקי: האם הדבר נעשה בדוקא ביום שישי בבוקר, האם יש איזה קפידה בדבר?

השיבו הרב אברמסקי: אספר לך מעשה שהיה, פעם חלה חמי זקני הרידב"ז זצ"ל רבה של סלוצק, מצבו החמיר והיה קשה עד מאד, כששכב על ערש דווי ישבתי לידו, לפתע ראיתיו פונה אל הקיר ומדבר מקירות לבו, וכך אמר: רבונו של עולם אני לומד את תורתך, עשיתי חיבור שלם על הירושלמי, האם תרצה שאכתוב גם על הבבלי שכל כך הרבה פירושים כבר נכתבו עליו?" בתוך דבריו נשתתק, וכעבור זמן מה התעורר מחומו, קרא לרבנית ואמר לה: אני מבקש ממך, בכל יום שישי בערב שבת, מיד כשאני שב מתפילת שחרית, תערכי את השולחן לכבוד שבת המלכה, נתבשרתי משמים שבכך תלויה רפואתי.

וכך אכן היה, שכעבור זמן קצר חומו ירד ונתרפא לגמרי ממחלתו. סיים הרב אברמסקי: מאותה שעה קבלתי על עצמי גם כן מנהג טוב זה, כמו שקיבל על עצמו חמי הרידב"ז ז"ל.

על רבי שמעון שקאפ זצ"ל מסופר בספר תורה יבקשו מפיהו, בתקופה הראשונה לבואו לעיר גרודנא, התאכסן בבית משפחת הרה"ג רבי משה שמעון סובול זצ"ל, וביקש לעשות דבר מה לכבוד שבת קודש, שאלה אותו בעלת הבית מרת בלומא ע"ה מה הוא מעונין לעשות. אמר לה, שהיות והוא רואה שביתם משופע בעציצים ופרחים, הוא ישקה אותם מידי ערב שבת וינגב מהם את האבק לכבוד שבת קודש, וכך אכן עשה כל התקופה שהתארח בביתם.