הקידוש צריך להיעשות במקום בו הוא סועד את סעודתו, שנאמר "וקראת לשבת עונג", במקום עונג הסעודה תהא קריאת הקידוש, ואף אם אינו רוצה לסעוד כלל, אינו יוצא ידי חובת קידוש בלא סעודה. (רע"ג א' ג' ס"א)
כמו כן הקידוש צריך להיעשות סמוך לסעודתו, ולכן מיד לאחר שקידש יטול ידיו לסעודה, ואין להפסיק ביניהם אפילו זמן קצר, וכ"ש שלא יצא חוץ למקומו, ויש ליזהר בזה מאד, אך בדיעבד אין צריך לקדש שנית. (רע"ג ג' סי"ב סי"ג)
כדי שיהיה הקידוש במקום סעודה, מספיק שיאכל כזית פת או מיני מזונות מחמשת מיני דגן או אפילו רביעית יין [כלומר רביעית נוספת פרט ליין הקידוש], ולאחר מכן יכול לסעוד את המשך סעדתו במקום אחר. אמנם מובא במעשה רב שהגר"א היה מקפיד לקדש במקום שבו סועד סעודה גמורה. (רע"ג ה' סכ"א סכ"ג ביאוה"ל)
אכילת פירות אינה נחשבת כסעודה לענין זה, אמנם מי שלבו חלש ואין לו פת או מזונות, יש מקום להקל לאכול פירות, אך רק בקידוש של היום ולא בקידוש הלילה. (רע"ג סכ"ו)
מי שנאלץ לסעוד בחדר אחר, אם אינו רואה משם את המקום שקידש, צריך לחזור ולקדש שנית. (רע"ג ס"ד)
קבוצות רבים שאוכלים במקום אחד, אף שכל קבוצה אוכלת בפני עצמה, יכול אחד מהם להוציא את כל הקבוצות בקידוש לכתחילה, ואפילו אוכלים בחדרים נפרדים אם שומעים ממקומם את הקידוש ומתכוונים לצאת ידי חובתם ואף הבמקדש מכוין להוציאם, יצאו ידי חובת הקידוש לכתחילה. (רע"ג ו' סכ"ח)
יכול אדם שאינו אוכל סעודתו כעת להוציא אחרים ידי חובת הקידוש, שכיון שהם יוצאים ידי חובתם בברכתו, והרי הם עומדים לסעוד במקומם, הרי זה בכלל קידוש במקום סעודה. ומ"מ הוא בעצמו אינו יוצא בזה ידי חובת קידוש, שהרי לא סעד עמהם, ולכן ישים לב שלא יטעם עמהם שום דבר שהרי לא יצא ידי חובת הקידוש. (רע"ג ד')
