א. אף על פי שניחום אבלים וביקור חולים עלול לגרום לו להצטער עמם, מכל מקום התירו חכמים לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת, וצריך להרחיב דעתם בתנחומים שלא יצטערו, ולא יאמר להם כדרך שאומר בחול, אלא יאמר לאבל שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבא, ולחולה יאמר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא. רפ"ז א' סק"ג
ב. וכיון שהתירוהו בקושי, לא יפה עושים אותם שכל ימי השבוע אין הולכין לנחם ולבקר, ורק בשבת עושים כן. אמנם מי שהיה טרוד בימות החול יכול לילך בשבת. וכן מי שכבר ביקר בימות החול יכול לבקר אף בשבת, שביקור חולים אין לו שיעור. רפ"ז סק"א וביאוה"ל
ג. אסור להצטער בשבת, וכן אין להתענות עבור שום צרה, ואף בתפילה אין צועקין על שום צרה, פרט לצרת מזונות של הרבים, ואפילו על יחיד הנרדף ומצוי בסכנה צועקין בתפילה. ודווקא כשיש לו סכנה לאותו היום, אבל מי שאינו מסוכן לאותו היום לא. רפ"ח סקכ"ח
ד. כשעושים מי שבירך עבור חולה שאין בו סכנה לאותו היום, אומרים שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא. רפ"ח סקכ"ח
ה. אשה מעוברת המקשה לילד, הרי היא בכלל חולה שיש בו סכנה, ומתפללים עליה בשבת. וכן מתפללין על היולדת בתוך שבוע הראשון ללידתה. רפ"ח סקכ"ח
ו. לענין בקשה על החולה או על צרכיו בהרהור, כגון בשעת ברית מילה שנוהגין להרהר בבקשות פרטיות, אחרוני זמננו התירו. שולחן שלמה להגרש"ז אויערבאך זצ"ל
ז. אף שאין לאדם לשאול צרכיו בשבת, כגון על חולי או פרנסה, לפי שדומה בזה שיש לו צער. אבל חרטת עוונות טוב לומר בכל יום ואפילו בשבת. רפ"ח סקכ"ב
