1. אסור מדברי חכמים ליטול מקל בשבת, ואפילו במקום שיש בו עירוב, מטעם שהוא דבר שאינו עומד לשימוש, הרי זה נקרא מוקצה מחמת גופו. (שח הקדמה)

2. ואפילו ייחד את המקל מערב שבת, אסור לטלטלו בשבת שלא לצורך, כיון שטלטולו שלא לצורך יש בו משום זילותא לשבת. (שא, שעה"צ ע"ג)

3. אבל חיגר שאינו יכול לילך בלא מקל, מותר לו לילך עם מקלו ואפילו לצאת בו לרשות הרבים, כיון שהמקל נחשב אצלו כמו מנעל אצל שאר בני אדם. (שא, יז)

4. וכן זקן או חולה שאינם יכולים לילך בלא מקל, רשאים ג"כ להוציא מקלם לרשות הרבים. אולם אם בביתו הרי הם הולכים בלא מקל, ורק בחוץ רוצים לילך במקל מחשש שמא יפלו, אסור להם לצאת בו לרשות הרבים, כיון שבאופן כזה אין המקל נחשב כמנעליהם אלא כמשא, אמנם במקום שיש בו עירוב מותר. (שא, סס"ד)

5. מקום שהאדם מפחד שמא יפול בו, כגון מדרון או מקום רטוב העלול להחליק בו, יש מתירים לילך בו עם מקל ויש אוסרין. (שא סס"ה)

6. סומא ההולך עם מקל, אסור להוציאו לרשות הרבים, כיון שיכול לילך בלעדיו, והמקל לא נועד אלא ליישר פסיעותיו, לכך אינו חשוב כמנעלו. (שא, יח)

7. אדם הנושא בידו מקל לכבוד ולתפארת, אסור ליטלו ברה"ר, כיון שזה נחשב כמשא, ואף שהותר לצאת בתכשיט, מכל מקום אסור לישא את התכשיט בידו, אבל במקום שיש בו עירוב מותר. (שא סס"ו)