הרמב"ן בספרו האמונה והבטחון (פרק י"א) כותב בזה"ל: יהודה היה שביעי למספר הנפשות, הלא הם: 1 אברהם 2. יצחק 3. יעקב 4. ראובן 5. שמעון 6. לוי 7. יהודה, והם כנגד שבעת ימי השבוע, נמצא שיהודה כנגד השבת, ונאמר ביהודה ותעמוד מלדת, ונאמר בשבת וישבות ביום השביעי, כלומר שבת ועמד ממלאכה. ונאמר ביהודה אתה יודוך אחיך, ובשבת אומר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה'.
ביהודה כתיב "לא יסור" שבט מיהודה ומחוקק מ"בין רגליו", רמז למילה שדוחה את השבת. ביהודה כתיב גור אריה יהודה מטרף בני עלית, כלומר טרף מזון, כלומר הסתלק עצמו מלעשות אפילו אוכל נפש, ובשבת כתיב לא תעשה כל מלאכה. ביהודה כתיב כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו, ובשבת כתיב שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו.
ביהודה כתיב אסרי לגפן עירה, כלומר יאסור אותם ממלאכה, ובשבת כתיב למען ינוח שורך וחמורך. ביהודה כתוב כבס ביין, רמז לקידוש היום על היין. ביהודה כתיב חכלילי עינים מיין, רמז לפסיעה גסה שנוטלת אחת מחמש מאות ממאור עיניו של אדם, ומחזיר לה בקידושא דבי שמשי.