הנה בספר יראים (סי' ת"י תי"א) לאחד מן הראשונים רבי אליעזר ממיץ, כתב חידוש גדול, שמורא שבת נמנה במנין המצוות חוץ ממצות שמירת השבת, וביאר דבריו שכשם שציוה הקדוש ברוך הוא לתת מורא וכיבוד למקדש, כך ציוה לתת לשבת, שהרי הוקשו זה לזה דכתיב "את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו" ומהו מורא שבת שיחשוב אדם בלבו לכבד את השבת ולשמור ולהיות חרד על הדבר, ולא מן השבת אתה ירא אלא ממי שהזהיר על השבת.
ובנפרד מכך מנה את מצות שמירת השבת, שכמו שהזהיר הקדוש ברוך הוא לתת מורא מי שהזהיר על השבת, כך ציוה לתת את שמירת השבת על לבו, דכתיב בפרשת כי תשא "ושמרתם את השבת כי קדש היא" וכתיב בדברות אחרונות "שמור את יום השבת לקדשו" ושמירה היא בלב דכתיב "ואביו שמר את הדבר" וכתיב "כי נעים כי תשמרם בבטנך" ואע"פ שפירשנו שמירת לב, למדנו גם מזה המקרא שצוה יוצרנו שישמר האדם מלעשות מלאכה בשבת.
ויש בדבריו חידוש גדול אשר נדרש העמקה בכדי להבינו, ומכל מקום יש בדבר זה לעורר את רגשי הקודש שבלב כל יהודי ויהודי, על גודלה ועוצמתה של קדושת השבת שהוקשה לכבוד המקדש, ונאמר בה מורא כמו שנאמר מורא מקדש.