א. בתפילת מנחה בערב שבת אין אומרים תחנון, ואפילו אם התפלל בזמן מנחה גדולה, וכן מי שמברך ברכת המזון מחצות היום לא יאמר על נהרות בבל. מפני שהוא סמוך לשבת.

ב. בתפילת ערבית אינו חותם בברכת השיבנו שומר עמו ישראל, לפי שהשבת שומרת אותנו, אלא אומר הפרס סוכת שלום וכו', ואם טעה ואמר כהרגלו שומר עמו ישראל, אם נזכר תוך כדי דיבור יאמר הפורס, ואם לאו אינו חוזר.

ג. לאחר התפילה אומרים כל הציבור פרשת ויכולו השמים וכו', להעיד על מעשה בראשית. ובדיעבד אם לא אמר ויכולו, אין מעכב, ובפרט שהרי נוהגים לומר ויכולו בקידוש הלילה.

ד. תפילת השבת כוללת רק שבעה ברכות, שלשת הראשונות ושלשת האחרונות שבכל יום וברכה אמצעית בה אומר קדושת היום. אם טעה והתפלל תפילת יום חול, לא יצא, [ואפילו אם מסופק איזו תפילה התפלל, צריך לחזור לפי שמסתבר שהתפלל תפילת חול כהרגלו]. אמנם אם הזכיר את השבת בתוך הברכות יצא.

ה. אם טעה ופתח בברכה רביעית "אתה חונן", ימשיך ויגמור הברכה ולאחר מכן יחזור לברכת קדושת היום, וכן אם שכח והמשיך שאר הברכות של ימות החול כשנזכר יגמור תחילה אותה הברכה, ולאחר מכן יחזור לתפילת שבת.

ו. אם טעה ואמר רק תיבת אתה מברכת אתה חונן, אם היה יודע שהוא שבת אלא שמחמת הרגלו פתח באתה, יפסיק ויאמר מיד את ברכת קדושת היום, אבל אם טעה לחשוב שהוא יום חול ולפיכך אמר אתה, ומיד נזכר שהוא שבת, בזה נחלקו הדעות אם יגמור את הברכה, או שיוכל להפסיק ולומר את ברכת קדושת היום.

ז. אם החליף והתפלל בלילה את תפילת היום, שאמר "ישמח משה" או "אתה אחד" במקום "אתה קדשת", אם סיים את ברכת קדושת היום, יצא בדיעבד ואינו חוזר. וכן להיפך. אבל אם טעה והזכיר של מוסף, לא יצא ידי חובתו וחוזר.