א. יין שריחו רע, כגון שהסריח מחמת שהניחו בכלי מאוס וכדומה, אף שברכתו בורא פרי הגפן אין לקדש עליו. ואפילו אין לו יין אחר לא יקדש עליו, ונראה שאף אם עבר וקידש עליו לא יצא ידי חובת קידוש. (רע"ב א' ס"א ס"ב ועי' ביאוה"ל).
ב. יין שעמד מגולה, אין לקדש עליו. אמנם אם אין לו יין אחר יקדש עליו, וכן אם עמד מגולה רק זמן מועט אין להקפיד מלקדש עליו בזמנינו שלא מצויים נחשים. (רע"ב א' ס"ג).
ג. יין שהחמיץ טעמו עד שבני אדם נמנעים מלשתותו אין לקדש עליו, ואפילו שריחו דומה לריח היין. אמנם אם הוא להיפך שריחו דומה לחומץ וטעמו כטעם היין מקדשין עליו. ומ"מ מצוה לברור יין טוב לקדש עליו. (רע"ב א' ג' ס"ד).
ד. מצוה לכתחילה לחזר אחר יין אדום בשביל קידוש, ואם אין לו יין אדום או שהיין הלבן משובח מן האדום, נחלקו הראשונים אם יוכל לקדש על היין הלבן, ומנהג העולם לקדש עליו. ומ"מ יין שהוא לבן יותר מדאי נכון שלא לקדש עליו אלא בשעת הדחק. (רע"ב ד' ס"י סי"ב).
ה. יין חי מצוה מן המובחר לערב בו מים, ובלבד שלא יערב הרבה ויחליש טעם היין יותר מדאי, ויינות שלנו לפעמים טובים יותר בלא תערובת מים. והמברכים על יין שטעמו כטעם מים ואין בו אלא מתיקות חלשה של היין, אין יוצאים בזה ידי חובת קדוש, ומברכים ברכה לבטלה. (רע"ב ה' סי"ג סי"ד).
ו. נחלקו הדעות אם מקדשין על יין מבושל או על יין שעירבו בו דבש וכדומה בכדי למתקו, ובמקום שאין יין זה עולה באיכותו על היין שאינו מבושל יש לחוש לדעת הפוסלים, ויקדש על היין שאינו מבושל וללא תערובת דבש, אבל במקום שהיין המבושל טוב יותר משאינו מבושל, ישאל כל אחד לרבו איך לנהוג. (רע"ב ס"ח סכ"ג).
ז. אין לקדש על חמר מדינה במקום שמצוי בו יין, ואף אם היין יקר לא יקדש על חמר מדינה את קידוש הלילה, אבל את קידוש היום יש מקום לסמוך על המקילין ולקדש בו, ומכל מקום מצוה מן המובחר לקדש דווקא ביין. (רע"ב ט' סכ"ט).
