מדיני כוס הקידוש ושתייתו
א. כוס הקידוש צריך שלא יהיה שבור, ואפילו אם נפחת מעט בשפתו, או נשבר רק בסיסו ויכול לעמוד בלעדיו, אעפ"כ הרי זה כוס שבור. אמנם אם אין לו כוס אחר יש להקל לקדש עליו, אבל אם אינו יכול לעמוד כלל צ"ע למעשה, וכן כוס שיש בשוליו נקב, ומחמת כן אינו יכול להחזיק שיעור רביעית, אין מקדשין בו אפילו בשעת הדחק. (רע"א סמ"ד. קפ"ג יא שעה"צ יג' יד')
ב. צריך להדיח את הכוס מבפנים ומבחוץ במים או על ידי ניגוב במפה, ואם היה הכוס נקי ומצוחצח אין צריך לנקותו בשנית. (רע"א סמ"ד, קפ"ג א' ס"א ס"ג שעה"צ א')
ג. ימלא כל הכוס ביין ואם אין לו מספיק יין בכדי למלאותו, ואין לו כוס קטן שיוכל לשפוך היין לתוכו, די בשיעור רביעית. ויש עצה למלאות את הכוס בלא להוסיף יין, על ידי שיכניס לתוך הכוס חתיכה ויעלה בזה את מפלס היין לשפת הכוס. (רע"א י, קפ"ב סל"ב)
ד. צריך שלא יהיה היין פגום, כלומר שאם שתו אפילו מעט יין מן הכוס הרי הוא פגום (וי"א אף אם שתו מהבקבוק), ועי' בסימן קפ"ב כמה דרכים איך לתקן יין שנפגם, ובשעת הדחק כשאין לו אלא יין פגום ואינו יכול לתקנו, יש להקל לקדש עליו. (רע"א י' סמ"ג, קפ"ב ג' ז')
ה. צריך לשתות לכל הפחות מלא לוגמיו, ובאדם בינוני זהו כשיעור רוב רביעית, ומ"מ מספיק אם שתה רביעית אף שאינו מלא לוגמיו כגון אדם גדול. ושתיית שיעור זה הוא לעיכובא שאם לא שתה כן לא יצא ידי חובת הקידוש. וצריך לשתות שיעור זה בלא הפסק מרובה. (רע"א י"ג סס"ד סס"ח)
ו. לכתחילה יש למקדש בעצמו לשתות את היין, אמנם כשמוציא גם אחרים ידי חובת הקידוש י"א שיכול אחד מהשומעים לשתות את היין, וי"א שאפילו שתיית כולם יחד מצטרפת לשיעור מלא לוגמיו, ובלבד שישתו בזה אחר זה ללא הפסק מרובה ביניהם. ובכל אופן אף אם שתה המקדש יש מצוה שיטמעם כל אחד מהשומעים מעט. (רע"א י"ד סע"א סע"ג)
ז. אם דיבר המקדש לפני טעימת היין דברים שאינם מענין הסעודה או מענין הקידוש, צריך לחזור ולברך בורא פרי הגפן. אבל אין צריך לחזור גם על ברכת הקידוש. אבל אם יצא ממקומו קודם שטעם, צריך לחזור ולברך גם את ברכת הקידוש. (רע"א ט"ו סע"ה סע"ח)