הגמרא במסכת שבת לג: מספרת על רבי שמעון בן יוחאי ובנו רבי אלעזר, שפגשו באדם זקן שהיה אוחז בידו שתי חבילות של הדס, ורץ עמם סמוך לכניסת השבת. שאלוהו: למה לך הדסים אלו? ענה להם: "לכבוד שבת". שאלוהו: למה לא יספיק לך חבילה אחת? ענה להם: האחד כנגד זכור והשני כנגד שמור. אמר רבי שמעון בן יוחאי לבנו: ראה כמה חביבין המצוות על ישראל.
ומצינו בגמרא שכיבוד השבת היא סגולה לעשירות, שכך אמרו חז"ל במסכת שבת קיט. אמר רבי חייא בר אבא: פעם נתארחתי אצל בעל הבית בלודקיא, והביאו לפניו שלחן זהב משאוי ששה עשר בני אדם, ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו, וקערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות קבועות בו, ועליו כל מיני מאכל ומיני מגדים ובשמים, וכשמניחים אותו אומרים: "לה' הארץ ומלואה וגו'", וכשמסלקין אותו אומרים: "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם". אמרתי לו: בני במה זכית לכך? אמר לי: קצב הייתי ומכל בהמה שהיתה נאה, אמרתי זו תהא לשבת. אמרתי לו: אשריך שזכית, וברוך המקום שזיכך לכך.
ומצינו עוד שכיבוד השבת היא סגולה לבנים תלמידי חכמים, שכך מסופר בגמרא מסכת שבת כג: רב הונא היה רגיל לעבור על פתחו של רבי אבין חרש העצים, ראה רב הונא שרבי אבין היה רגיל להדליק הרבה נרות לכבוד השבת. אמר רב הונא: שני אנשים גדולים יצאו מכאן, ואכן יצאו מהם האמוראים הנודעים רבי אידי בן אבין ורב חייא בר אבין.
