בגמרא במסכת גיטין לח: אמר רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן, משפחה היתה בירושלים שקבעה סעודתה בערב שבת ונעקרה מן העולם, ופירש"י בפירוש אחד שהיתה קובעת סעודה ביום שישי ערב שבת, והדבר אסור כדי שיכנס לשבת תאב לאכול.
עוד אמרו חז"ל במסכת פסחים נ: יש זריז ונשכר ויש שפל ונשכר, זריז ונשכר הוא מי שעושה מלאכה כל ימי השבוע ואינו עושה מלאכה ביום השישי ערב שבת, שפל ונשכר הוא זה שלא עושה מלאכה כל ימי השבוע מחמת עצלותו, ומכל מקום אינו עושה מלאכה אף ביום השישי, ואף שהדבר הוא משום עצלותו ולא לכבוד השבת, מכל מקום שכר מצוה שלא לשמה בידם.
במדרש (בראשית יא, ד) מובא שהמלך אנטונינוס סעד אצל רבינו הקדוש בשבת, והובא לפניו תבשיל של צונן, אכל מהם וערב לו מאד. לאחר מכן אירע שסעד אצלו בחול, הביא לפניו תבשיל רותח כיון שהיה רשאי לבשל עבורו. אמר לו אנטונינוס לרבי: אותו התבשיל שאכלת בשבת והיה צונן ערב עלי יותר מהתבשיל הרותח שלפני. אמר לו רבינו הקדוש: תבלין אחד חסר בתבשיל שלפניך. אמר לו אנטונינוס: וכי אוצר המלך חסר כלום, אמור לי מה התבלין ואצוה להביאו. אמר לו רבינו הקדוש: תבלין זה שבת שמו, והוא חסר כעת מן התבשיל, כלום יש לך מהתבשיל ששמו שבת?!
