ישעיהו הנביא (כח, יג) מתנבא לעם ישראל, "וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד וכו', אז תתענג על ה'", למדנו מדברי הנביא שעיקרו של מצות עונג שבת הוא בכדי להגיע ל"אז תתענג על ה'". מובא בשם הבעש"ט: משל לבן מלך שהרחיק נדוד מבית אביו ומהיכל מלכותו, וישב בודד בין הכפריים הנבערים מדעת, לימים שיגר אליו המלך להודיעו כי הוא מתעתד להגיע אליו, הלא נקל לנו לשער את שמחתו הגדולה והמופלגה של בן המלך, מרוב שמחתו עלזה עליו רוחו ונפשו איותה לשוש ולשמוח, אולם מאחר וישב בין הכפריים חשש שלא יבינו לרוחו ולא יתנו לו לשמוח כחפצו, על כן אספם לבית היין וחילק להם יין המשמח, והחלו כולם כאחד לשמוח. אולם מה רב הוא ההבדל בין שמחת הכפריים השמחים ביינם, לשמחתו של בן המלך השמח באביו הגדול המתקרב אליו.
כך היא שמחת השבת, הנשמה הטהורה שמחה בקרבת האלקים שביום השבת, בקדושת השבת אשר נתקדשנו בה, ועל מנוחתנו נקדיש את שמו הגדול, אולם כדי שהגוף הגשמי לא יפריע לנשמה לשמוח בשמחתה, נצטוינו להשקות ולהאכיל את הגוף בדברים המענגים אותו, כדי שיניח לנשמה לשמוח בקב"ה שהוא נועם הנשמות, אולם עלינו לדעת זאת ולייחד את שמחתינו על כך, ולא נטעה חלילה אחר הגוף לשמוח בגשמיות המאכלים והמשקאות.
