1. אסור מן התורה להוציא כל דבר שהוא מרשות לרשות, כגון מרשות הרבים לרשות היחיד או להיפך, וכן אסור מן התורה להעביר ברשות הרבים ארבע אמות. [שבת עג.]

2. אולם דבר שהוא מלבוש או תכשיט שנחשב ג"כ כמלבוש אינו בכלל משא, ולכך מותר מן התורה לצאת בשבת מרשות לרשות כשהוא לבוש בכל סוג מלבוש או תכשיט. וכמובן שאם אינו לבוש בבגד זה או בתכשיט אלא נושאו בידו, הדבר אסור, ורק כשהוא לובשו מותר לצאת בו.

3. יש כמה דברים שאסורים מדרבנן אף על פי שהם בכלל מלבוש, יש מהם שאסרוהו לפי שחששו שיורידנו מעליו כגון שהאשה תסיר את תכשיטה בכדי להראותו לחברתה ובתוך כדי כך תעבירנו ד' אמות ברה"ר, ויש שאסרו לפי שהוא מונח על האדם ברפיון, ויש לחוש שמא יפול ממנו בהליכתו, ויבוא להעבירנו מבלי משים ד' אמות ברה"ר.

4. יש שאסרוהו לפי שחששו שמא יבא האדם להוריד מעליו מלבוש זה מחמת שיצחקו וילעגו עליו בני אדם, ואז יעבירנו ד' אמות ברה"ר. ויש שאסרו משום מראית העין שאינו נראה כמלבושו. ויש שאסרו מטעמים נוספים. ויש בדבר זה פרטים רבים, ונפרטם בעזרת ד' בהמשך.

5. אף שברשות היחיד מותר להעביר, אולם להעביר מרשות היחיד שלו, לרשות היחיד המשותפת לו עם אחרים אסור מדרבנן, לכן מעיקר הדין אסור להוציא מביתו לחדר המדרגות או להיפך, וכן אסור להוציא מחצרו לשביל המשותף שלפני ביתו, גם כשאינו נחשב רשות הרבים.

6. כדי שיוכל להעביר ממקום למקום תיקנו חכמים עירובי חצירות, שאז נחשב כאילו כולם אורחים אצל אחד השכנים, ובאופן זה מותר להוציא או להכניס מהחצר המשותפת לביתו.

7. וכן יש אופנים שניתן לערב שכונות ואף ערים להחשיבם כרשות היחיד, [ובתנאי שאין רשות הרבים גמורה עוברת בתוכם], ובאופן עשיית העירוב יש דינים רבים, ועל כל אחד לברר במקומו אם נעשה עירוב כזה, ואם משגיחים עליו כראוי על ידי תלמיד חכם וירא שמים, ומה הם תחומי העירוב שבו מותר לטלטל, ולפי זה ינהג. ודבר זה צריך זהירות שרבים מעמי הארצות נכשלים בזה מבלי דעת.