1. אסור מן התורה לתלוש פירות או ענפים ועלים מן העץ המחובר לקרקע, ואפילו התייבש העץ אסור לתלוש ממנו את הפירות. (של"ו יב)

2. מותר לתלוש פירות מן הענף עליו הם קבועים, כשהעלף נתלש מן העץ מערב שבת. (של"ו ח)

3. כמו כן אסור לעקור כל דבר ממקום גידולו, לכן אין לתלוש עשבים שגדלו מחמת הלחות על גבי החבית או הכותל, כיון שזהו מקום גידולם ואם יתלשם עוקרם ממקום גידולם, והרי זה תולדה של קוצר. (של"ו סקמ"ב)

4. אף מעציץ שאין תחתיו או בדפנותיו נקב אסור לתלוש, ומ"מ תלישה זו איסורה מדרבנן, כיון שמן התורה הרי זה נחשב כתלוש, ואין זה דומה לעוקר דבר ממקום גידולו, מאחר שאין דרך זריעה בכך. (של"ו סקל"ה)

5. כמו כן אסור להזיז עציץ ממקום למקום, ואפילו עציץ שאינו נקוב, כיון שבהגבהת העציץ מן הקרקע מתמעטת יניקתו והרי זה בכלל תולש, וכן להיפך הרי הוא בכלל זריעה. (של"ו סקמ"ג)

6. עציץ שיש בו פרחים חיים הנתונים במים בלבד ללא עפר, יש דעות המתירים לטלטלו, וכל אחד ישאל לרבו.

7. מותר להריח הדסים המחוברים לקרקע, ואין לחוש שמא יתלשנו כיון שמריח בו יפה גם כשהם מחוברים. אבל אסור להריח דברי העומדים לאכילה כגון אתרוג או תפוח, מאחר שיש לחוש שמא ישכח ויתלוש בשבת. (של"ו י')