המשנה ברורה (סימן ש"ח) מקדים לדיני מוקצה, את הדברים הבאים: איסור טילטול מוקצה הוא איסור מדרבנן, ונאמרו כמה טעמים מדוע אסרו חכמים לטלטל מוקצה בשבת. הרמב"ם בהלכות שבת (פרק כ"ד הי"ב) מונה בזה שלשה טעמים, והראב"ד הוסיף עליו טעם רביעי, ואלו הם:

1. אמרו חכמים, ומה אם הזהירו הנביאים וצוו "שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול" וציוו עוד "שלא תהא שיחת השבת כשיחת החול" שנאמר בישעיה (נח, יג) "וקראת לשבת ענג לקדוש ידוד מכבד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר", קל וחומר שלא יהיה הטלטול בשבת כטלטול בחול, כדי שלא יהיה נראה בעיניו כיום חול, ויבוא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה או מבית לבית או להצניע אבנים וכיוצא בהן, שהרי הוא בטל ויושב בביתו, ויבקש דבר שיתעסק בו, ונמצא שלא שבת, ובטל הטעם שנאמר בתורה (דברים ה') למען ינוח.

2. ועוד כשיבקר ויטלטל כלים שמלאכתן לאיסור, אפשר שיתעסק בהן מעט, ועלול לבא אף לידי מלאכה האסורה בשבת מן התורה.

3. ועוד מפני שמקצת העם אינם בעלי אומניות אלא בטלין כל ימיהן, כגון הטיילין ויושבי הקרנות שכל ימיהם הם שובתים ממלאכה, ואם יהיה מותר להלך ולדבר ולטלטל בשבת כמנהג שאר ימי החול, נמצא שלא שבת שביתה הניכרת, לפיכך ציוו הנביאים שביתה מדברים אלו, שהיא שביתה השוה בכל אדם, ומפני דברים אלו תיקנו חכמים גם את איסור טלטול המוקצה, שלא יטלטל אדם בשבת אלא כלים הצריך להם כמו שיתבאר.

4. ועוד אמרו במסכת שבת קכד. אטו טלטול לאו צורך הוצאה הוא, ואמרו עוד במסכת שבת קכג: בימי נחמיה בן חכליה נשנית משנה זו, שאמרו שלשה כלים קטנים ניטלים על השלחן, נמצא כי מפני חיוב הוצאה שהיא מן התורה, אסרו חכמים את הטלטול של המוקצה, שאיסור זה הוא גדר וסייג להוצאה.

והנה יש ארבעה סוגי מוקצה כלליים, ומהם מסתעפים רוב דיני המוקצה, ואלו הם:

1. מוקצה מחמת חסרון כיס, והוא כל דבר שאדם מקפיד עליו ונזהר מלטלטלו מחמת חשש הפסד ממון.

2. מוקצה מחמת גופו, והוא דבר שאינו כלי ואינו מאכל, כגון עפר ואבנים, עצים ומעות, ובעלי חיים.

3. כלי שמלאכתו לאיסור, והוא כל כלי העומד למלאכה האסורה בשבת כגון פטיש ושאר כלי מלאכה.

4. בסיס לדבר האסור, הוא כלי שעמד עליו מוקצה בשעת כניסת השבת, ואפילו אינו עליו עכשיו, נאסר.