1. מוקצה מחמת חסרון כיס, הוא כל כלי שמקפיד עליו מלטלטלו בימות החול שמא יפסד, כגון סכין של שחיטה או של מילה, או סכין שמתקנין בו הסופרים את הקולמוס, וכן מסור העומד לניסור קורות, או כלים המיוחדים לאורגי בגדים, או קורנס המיוחד למוכרי בשמים. וכל כיוצא באלו, שהאדם מקפיד עליו שלא לטלטלו לצורך שימוש אחר. (ש"ח א' ס"ב ס"ג ביאוה"ל ד"ה חוץ)

2. דין מוקצה זה, שאסור לטלטלו אפילו לצורך מקומו כלומר שצריך למקום שהוא מונח עליו, ואפילו לצורך גופו כלומר שהוא צריך לכלי זה לצורך מלאכת היתר, גם טלטול זה הוא בכלל האיסור. (ש"ח א' ס"ד)

3. כלי שדרך בני אדם להקצותו מחמת חסרון כיס, אבל הוא אינו מקצהו מחמת כך, אלא מטלטלו בחול לצורך כל דבר, מותר לבעל הכלי לטלטלו אף בשבת, ואין בזה איסור מוקצה, אבל לשאר בני אדם אסור. (ש"ח ס"ו)

4. כלים המיוחדים לסחורה, ומחמת כן מקפיד שלא לטלטלם כדי שלא יתקלקלו, גם הם בכלל מוקצה מחמת חסרון כיס. אבל אם אינו מקפיד מלטלטלם מותרים בטלטול בשבת. (ש"ח א' ס"ז)

5. כלי שהוא גדל וכבד מאד, [אפילו כדי שיעור משא של כמה בני אדם], ומחמת כן אין רגילים לטלטלו, אין עליו שם מוקצה, כיון שלא נמנעים מלטלטלו מחמת חשש הפסד, ולכך מותר לטלטלו בשבת. אמנם אם הסיבה שאין מטלטלין אותו בחול הוא מחמת החשש שינזק בטלטולו מחמת כובדו וגדלו, הרי זה בכלל מוקצה מחמת חסרון כיס ואסור לטלטלו בשבת. (ש"ח ב' ס"ח ס"ט)

6. כלי שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס שנשבר בשבת, אף שעכשיו כבר אינו חושש מלטלטלו מחמת הפסד שהרי כבר הופסד הכלי, אעפ"כ אסור לטלטלו משום שבבין השמשות בכניסת השבת היה בו איסור מוקצה, לכך איסור זה קיים בו לכל השבת. (ש"ח סל"ה)

7. איזמל של מילה אף שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס ואסור לטלטלו, מ"מ לאחר המילה כל זמן שהוא בידו יכול להניחו באותו חדר במקום שירצה, שאם יצטרך להשליך מידו וישבר ימנע ולא ימול בשבת. ויש מתירים להוליך אפילו לחדר אחר כל זמן שהוא בידו. (רס"ו ביאוה"ל ד"ה יכול. ש"י סט"ו, עיי"ש)