1. מוקצה מחמת חסרון כיס אסור בטלטול אף כשהשתמש בו לדבר אחר ממה שהוא מיועד, לפי שכל זמן שאינו משתמש בו באופן קבוע לדבר אחר, לא בטל ממנו שם מוקצה.

2. לכן הטומן את קדירתו במוכי צמר יבשים העומדים לעשיית לבדין, הרי הם עדיין בכלל מוקצה ואסור לטלטלן, אף שנשתמש בהם לצורך ההטמנה, לפי ששימוש זה נעשה בדרך מקרה ולא בדרך קבע, לכך נשאר עליהם שם מוקצה. (רנ"ט א' ס"ג)

3. ואם משתמש לדבר אחר באופן קבוע [דעת הב"ח שאפילו אם השתמש רק שני פעמים נחשב כבר בכלל קבוע], נתבטל ממנו שם מוקצה מחמת חסרון כיס, כיון שעומד לשימוש דבר היתר. (שם)

4. כיס המיוחד ליתן בו מעות, אע"פ שכעת אין בו מעות, הרי זה מוקצה מחמת חסרון כיס ואסור לטלטלו כלל אפילו לצורך גופו או מקומו, כיון שמקפיד עליו שלא להשתמש בו לדבר אחר. (ש"י ז' סכ"ה)

5. אבל כשאינו מקפיד מליתן בו דבר אחר, אינו נחשב מוקצה מחמת חסרון כיס, אלא הוא ככלי שמלאכתו לאיסור בלבד, ולכך מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו כדין טלטול כלי שמלאכתו לאיסור. (שם)

6. אם ייחד את הכיס למעות, אבל עדיין לא נתן בו מעות מעולם, אינו נעשה מוקצה, לפי שההלכה היא שהזמנה בלבד לאו מילתא היא. (ש"י סכ"ז. ועי' בגליון הגרעק"א שבתחילת סימן ש"ח, וצ"ע)